פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ממיץ גזר ועד נוהל שכן: מישאל חשין - אמן לשון ושופט אמיץ

      הוא נודע בשפה חדה וציורית בפסיקותיו, ואף העז לצטט מ"אליסה בארץ הפלאות". אולם השופט העליון בדימוס, שהלך אתמול לעולמו, בלט לא פחות בפסקי דין משמעותיים, ובמיוחד בדעות המיעוט שהשמיע. "אינני רואה עצמי כמי שיושב במגדל השן"

      ממיץ גזר ועד נוהל שכן: מישאל חשין - אמן לשון ושופט אמיץ

      (הריאיון האחרון שהעניק חשין בחודש שעבר, באדיבות רשת ב' של קול ישראל)

      השופט בדימוס מישאל חשין שהלך אתמול (שבת) לעולמו היה ידוע כאחד המשפטנים המוערכים, לא רק כשופט בעל פסיקות משפיעות ואישיות בכירה, אלא גם כבעל לשון חדה וציורית שבאה לידי ביטוי בפסקי הדין שהוציא תחת ידיו. נשיא בית המשפט העליון הגדיר אותו כ"אמן הלשון העברית".

      כבר בשנותיו הראשונות כשופט עליון הוא בלט לא רק בגלל שפתו – אלא גם בזכות זה שהגיע לתפקיד הרם אחרי שנים כעורך דין פרטי. "אינני רואה עצמי כמי שיושב במגדל השן, בתוך עמי ישבתי ובתוך עמי אנוכי יושב. אני בו והוא בי. גם על מקומי כיום באוהל של משפט, ריח הגלימה שעליי כריח השדה", אמר בהקשר זה. בעתירה נגד הריסת בתי מחבלים כתב בסיום דבריו: "גם בהריע שופרות המלחמה ישמיע שלטון החוק את קולו, אך נודה על האמת: באותם מחוזות - קולו כקול הפיקולו, זך וטהור אך ייבלע בהמולה".

      עוד בנושא
      כשחשין כתב "גל צדק": המפכ"ל המיועד והשופט שגונן עליו
      "מגדולי המשפטנים והוגי הדעות": נפרדים מהשופט מישאל חשין
      שופט בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין הלך לעולמו

      דימוי מסוג זה הושמע בתיקים נוספים. בעתירה שהגישה עמותת "תנו לחיות לחיות" נגד אתר המרחצאות חמת גדר, שבתחומו מוחזקים תנינים ובעלי חיים נוספים, כתב חשין: "בעל חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה, כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      חשין (צילום ארכיון: סיון פרג')

      אפילו מיץ שימש אצלו כמטאפורה. במסגרת תביעה של עיריית רמת גן כתב חשין: "בית המשפט אין הוא כמכונה שנועדה למיצוי מיץ גזר מגזר, מכונה שבצדה האחד יידחק הגזר ובצדה השני ייזל מיץ גזר. בית המשפט הוא כרקמה חיה ונושמת, רקמה רוויה במיצים, וביניהם מיצים של צדק ושל יושר, של תום לב ושל שכל ישר. אותם נתונים הבאים אליה מן החוץ, ולאחר אותו עיכול ועיבוד מייצרת היא את המוצר שהיא מייצרת". עוד מוכר הציטוט שלו מ-1995 בפסיקה בעניין רישום מפלגות לבחירות: "... הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זו ניתנה למלאכים ולא לבני אדם, ואנו בני אדם אנו...".

      בפרשת "בנק מזרחי" שהייתה למעשה פסק הדין הראשון שבו נפסק על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ב-1993, תיאר חשין את התנהלות חבריו לכס המשפט בתיאור הבא: "חבריי, הנשיא שמגר והנשיא ברק הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי-היסוד. אך מעט לקט, שיכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אאפה את פיתי שלי".

      "יבואו ימים ואתחרט על בחירתי"

      בין היתר גם השתמש לא אחת בתיאורים מתוך הספר "אליסה בארץ הפלאות", ואף נהג להתחיל את פסקיו בציטוטים משירים ובפסוקי תנ"ך. כך גם אהב לתאר בלשון ציורית את לבטיו כשופט. כך למשל בעניין בג"ץ שעסק בחוקיות "נוהל שכן" שהיה נהוג בצבא כתב: "הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי. כל פתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי. אכן, אין כלל משפטי ברור שיורנו הדרך, ואנו – בדרכנו נכריע".

      שוטרת מג"ב בודקת תעודות לנשים פלסטיניות בבית לחם, 2012 (AP)
      חשין התנגד להתיר כניסתם ארצה של פלסטינים שנישאו לישראלים בזמן מלחמה. נשים פלסטיניות נבדקות במחסום בגדה (צילום ארכיון: אי-פי)

      חשין בלט לא רק באמירותיו הצבעוניות אלא גם במספר פסקי דין ובמיוחד בדעות המיעוט שהשמיע בפרשות מכריעות שהגיעו לפתחו של בית המשפט. כך למשל בעתירה שהוגשה נגד חוק טל בעניין גיוס חרדים ב-2006, אז בחר הרכב מורחב של תשעה שופטים שלא לבטל את החוק. חשין היה אז בדעת מיעוט וכתב כי יש לבטל את החוק הסותר לדבריו את עקרונות השוויון ופוגע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

      חשין גם קרא שלא לבטל את חוק האזרחות הקובע כי אין לא תינתן אזרחות ישראלית לפלסטינים המתחתנים עם אזרחים ישראליים, והוביל את פסק הדין ב-2006 נגד עמדתו של הנשיא דאז אהרון ברק. "לעת מלחמה רשאית מדינה למנוע כניסתם של נתיני אויב למדינה גם אם נישאו לאזרחי המדינה", קבע חשין, "תושבי האזור (יהודה ושומרון) הפלסטינים הם בבחינת נתיני אויב ובתור שכאלה מהווים הם קבוצת סיכון לאזרחיה של מדינת ישראל. נזכור כל העת: ישראל אינה אוטופיה".

      חשין היה גם אחד השופטים שהרשיע את המעורבים באונס בקיבוץ שמרת. בין היתר ציטט מהשיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" וכתב: "האם כך הוא? האמנם 'לא' הוא 'אולי'?" ולבסוף קבע: "'לא' הוא לעולם 'לא' ואין 'לא' שהוא 'כן'". פסק הדין נחשב לאחד ממעצבי הדרך במאבק נגד עברייני מין.