משבר המהגרים באירופה עשוי לשחק לידי אסד, איראן ורוסיה

האסימון נופל: בשבוע שעבר הבינו בכירי המערכת הפוליטית באירופה שמשבר המהגרים הפך לבעיה שלהם. ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון אמר הלילה (ראשון) כי הוא מוכן לקלוט 15 אלף פליטים מסוריה וכי הוא מעוניין לנקוט בפעולה צבאית נגד ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) תוך חודש. בנוסף, שר החוץ הבריטי ג'ורג' אוסבורן הודה ביום שישי שהבסיס לפתרון המשבר הוא "תכנית נרחבת שתיצור סוריה יציבה ושקטה יותר". לדבריו, "אסור לתת למשבר להחריף וחייבים להתמודד איתו מיד". ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שנמצא בעל כורחו במוקד המשבר, אמר כי "לא מדובר ב-150 אלף מהגרים שמגיעים, וגם לא חצי מיליון. מדובר במיליון שיהפכו לעשרות מיליונים, מפני שאספקת המהגרים היא אינסופית".

אירופה נמצאת בעיצומו של "צונאמי" הגירה חסר-תקדים בתולדותיה. הגעתם של אלפי המהגרים ליוון, לאיטליה, להונגריה, לאוסטריה ולגרמניה על בסיס יומיומי מהווה טראומה ליבשת. הם מגיעים למדינות שלא ערוכות כרגע להתמודד עם כמות כזו של מהגרים מבחינת תשתיות, בירוקרטיה ואמצעי קליטה מידיים. בנוסף, הנוכחות המסיבית של המהגרים במרכזי ערים גדולות, שנראית גדולה הרבה יותר ממה שהיא במציאות בשל היקף הסיקור התקשורתי והפאניקה שהיא מייצרת, גוררת תגובות פוליטיות מדאיגות, כשהימין הקיצוני מתחזק בכל רחבי היבשת.

בשבוע שעבר צולמה התמונה האיקונית שנכנסה להיסטוריה כסמל למשבר הפליטים. תמונת גופתו של איילן, ילד כורדי בן שלוש, כשהיא מוטלת על חוף הים של טורקיה, זעזעה את העולם. חוץ ממנו מתו 2,600 מהגרים בלב ים בין החודשים ינואר ואוגוסט 2015, ורק תמונה אחת מזעזעת (שצולמה כשבוע אחרי שנמצאו 71 גופות של מהגרים בתא המטען של משאית באוסטריה) גרמה פתאום למדינות הגדולות באירופה, וגם ארצות הברית וקנדה, להצהיר שהן מוכנות לקבל גלי פליטים סורים.

עוד ידיעות על משבר המהגרים באירופה:
שר האוצר הבריטי: הפתרון למשבר המהגרים - מאבק בדאעש ואסד
אלפי מהגרים הגיעו באוטובוסים לגבול אוסטריה: "זה ניצחון"
הונגריה: מאות ברחו ממחנות פליטים, סמכויות המשטרה הורחבו

לפי התחזיות בגרמניה, היא תאלץ להתמודד עד סוף 2015 עם 800 אלף בקשות מקלט - פי ארבעה מאשר בשנת 2014. תחזית מדאיגה הרבה יותר מבחינת גרמניה ושאר מדינות מערב אירופה היא כמות הפליטים שצפויה להגיע אליהן ב-2016, שתהיה גדולה עוד יותר. אם אירופה לא תיערך בהתאם, יהיה זה המשבר ההומניטרי החמור ביבשת מאז מלחמת העולם השנייה.

ראשי המדינות ביבשת לא מסכימים ביניהם בנוגע לדרכי הטיפול במהגרים ובפליטים והם עסוקים בהטחת ביקורות תוקפניות וארסיות זה נגד זה. כך למשל, קיימת מתיחות קשה בין צרפת לבריטניה סביב הימצאות המהגרים בעיר הצרפתית קאלה ששואפים להסתנן לאי הבריטי, ומתיחות על רקע דומה שוררת בין איטליה לצרפת. בנוסף ישנה מתיחות בין הונגריה לגרמניה, לאחר שראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן כינה את בעיית המהגרים "בעיה של גרמניה".

המתח בין המדינות מאיים על האיחוד האירופי יותר מכל איום כלכלי, חברתי או מדיני אחר. ההתפתחות האחרונה בנושא היא שהמאבק הפך למאבק בין גושים, ממש כמו בימי המלחמה הקרה - מדינות מזרח אירופה נגד המערב. שלשום נערכה פגישת חירום בין מנהיגי הונגריה, צ'כיה, פולין וסלובקיה שיצאו ממנה בהכרזה חד משמעית: "אנחנו דוחים על הסף כל הצעה להכלת מכסות מהגרים ואמצעי סולידריות". בכך הן דחו בבוז צורם את הקריאה הבהולה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שנתמכת בידי צרפת, איטליה וספרד – לחלק את הפליטים בין מדינות האיחוד האירופי לפי מכסות, בהתאם לאוכלוסיית כל מדינה ולעוצמתה הכלכלית.

אירופה המפולגת והמקוטבת לקתה בפאניקה. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא כמות הפגישות הדחופות שמקיימים ראשי מדינות האיחוד האירופי בימים האחרונים, וכן הכינוסים הבהולים שנקבעו בנפרד לשרי המשפטים והשרים לביטחון פנים של מדינות האיחוד כדי לדון באופן מקיף בכל ההיבטים של סוגיית המהגרים.

אם יתגלה שהמטרה האסטרטגית של המערב היא להביא לסיום מלחמת האזרחים בסוריה, ישנה בעיה. רק יוזמת שלום אחת קונקרטית מונחת כרגע על השולחן – יוזמת השלום האיראנית. ומבחינת "ריאל-פוליטיק", מדובר בהצעה היחידה לפתרון הסכסוך בסוריה שנראית בת-קיימא. היוזמה האיראנית שמנסה לקדם בחודש האחרון שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף, מציעה להנציח את הסטטוס-קוו שממילא התקבע בסוריה: כוחות אסד וכוחות המורדים ישמרו כל אחד על האזורים שבשליטתם, ותקום ממשלת אחדות שתנסח חוקה חדשה. זאת, כשבמקביל כולם ביחד – סוריה, איראן, רוסיה והמערב – ישתפו פעולה במלחמה בארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש).

המרוויחות הגדולות מהישג כזה יהיו כמובן איראן, שכבר מעודדת מאוד מהפריחה הכלכלית הצפויה אחרי הסכם הגרעין, ובני בריתה, נשיא סוריה בשאר אסד, ארגון חיזבאללה ורוסיה שתגזור עוד קופון על חשבון ארצות הברית המתבדלת תחת ממשל ברק אובמה. לפי היוזמה האיראנית, אסד ישלוט בדמשק וברצועת החוף שבה נמצאות ערי הנמל האסטרטגיות לטקיה וטרטוס, דרכן יוכלו הרוסים והאיראנים להעביר תחמושת וציוד.

החרב שמניפות איראן, אסד ורוסיה מעל המערב (ומעל טורקיה והמדינות הסוניות היריבות של איראן במזרח התיכון) הוא איום דאעש, שכה מדאיג אותן. לוואקום שעשוי להיווצר אם מדינות המערב שנלחמות בדאעש יחסלו את הארגון, ייכנס משטר אסד. כוחם של ארגוני המורדים המתונים, למרות תמיכה מארצות הברית ומטורקיה, הוא קלוש למדי, וארגוני המורדים החזקים (שגם הם לא מצליחים להתמודד מול צבא אסד) הם גם איסלמיסטים רדיקלים.

זוהי התמונה שנוצרת כל עוד ארצות הברית, שנמצאת עדיין בטראומה מהפלישה לעיראק ב-2003, לא מוכנה בשום אופן לשלוח כוחות לסוריה. לכן, אם במערב רוצים באופן כמה שיותר מהר להשיג יציבות בסוריה שתעצור את גל הפליטים, אין מנוס מהכרה בחלקו של אסד ושל איראן ורוסיה שעומדות מאחוריו. הלחץ הגדול באירופה לאור בעיית המהגרים והפליטים עשויה להוביל אותה להתגמש ולהסכים לפתרון שכזה, למרות כל האיבה שהמערב רוחש כלפי אסד, שכזכור צבאו הרצחני משתמש בנשק כימי ומבצע פשעי מלחמה איומים. ויש לציין – שיתוף פעולה נגד דאעש יעצים את איראן גם בעיראק.

מלחמת האזרחים בסוריה נמשכת כבר ארבע וחצי שנים. בשנים הראשונות התגייס המערב כולו נגד משטר אסד בצורה חד-משמעית ותבע מהרודן הסורי לוותר על שלטונו. בארצות הברית ובאירופה סברו שמדובר בהתקוממות עממית נגד אסד, ורק בשנה שעברה, שלוש שנים וחצי לאחר תחילת המלחמה, הבינו האירופים והאמריקנים את המצב לאשורו עם ההיחשפות ההדרגתית לדאעש. רק בחצי השנה האחרונה סומן דאעש כאויב הראשי בעיני העולם המערבי וכאיום הגדול ביותר על הציביליזציה האנושית.

כעת, כשהמערב מתחיל להתייחס ברצינות למלחמה בסוריה, התמונה שמתגלה במדינה המפוררת היא מזעזעת: קרוב ל-300 אלף בני אדם נהרגו עד כה במלחמה שגרמה לכך שיותר משני-שליש מתושבי המדינה נעקרו מבתיהם. חוץ מהפליטים חסרי הכול שנותרו בתוך סוריה, ומלבד מאות האלפים שהגיעו לאירופה, ישנם 1.8 מיליון פליטים סורים בטורקיה, 1.2 מיליון פליטים סורים במחנות פליטים בלבנון ו-628 אלף פליטים סורים בירדן, שבה מחנה הפליטים "א-זעתרי" הפך לעיר השנייה בגודלה במדינה אחרי עמאן (תושביה מהווים 8% אחוזים מאוכלוסיית ירדן).

מלבד המהגרים עצמם, הבעיה הגדולה של אירופה היא שנוח מאוד לתקשורת ולפוליטיקאים להתמקד כעת בפליטים הסורים נוכח החשיפה התקשורתית הגדולה במערב למלחמת האזרחים בסוריה. אבל כשבוחנים את נתוני ההגירה למערב אירופה, מוצאים גם מאות אלפי מהגרים שמגיעים מאפגניסטן, מפקיסטן, מאפריקה וממדינות הבלקן העניות (מחצית מבקשות המקלט בגרמניה מגיעות מהבלקן). גם כאשר זרם הפליטים מסוריה ייפסק, ימשיכו המונים ממדינות השרויות בחוסר יציבות ביטחונית או בעוני כבד, להתדפק על דלתות מערב אירופה היציבה והעשירה.