פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המסמכים נחשפים: כשהקצינים הבכירים בפלמ"ח סירבו פקודה

      מסמכים שחושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מתארים קונפליקט בשנת 1949, כאשר בן גוריון ויעקב דורי אסרו על חיילים להשתתף בכנס הפלמ"ח לאחר פירוקו. אלא שכמה קצינים, בהם יצחק רבין, הפרו הפקודה: "זאת הייתה שאלה חברית"

      המסמכים נחשפים: כשהקצינים הבכירים בפלמ"ח סירבו פקודה
      עריכה: מתן חדד ארכיון המדינה

      מסמכים מרתקים שחושף הבוקר (שלישי) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, ממחישים היטב את המאבק שניהל ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, כדי להביא לפירוקו של הפלמ"ח ולהשתלבות קציניו ולוחמיו בתוך צה"ל. המסמכים מציגים את אחורי הקלעים של שיאו של הקונפליקט - המשפטים לקציני הצבא שהמרו את פיו של הרמטכ"ל יעקב דורי ונכחו בכינוס הראשון של חברי הארגון לאחר פירוקו.

      בין הבכירים שננזפו אז על ידי הרמטכ"ל נמצאים מי שיהיו רמטכ"לים בעשורים הבאים - חיים בר-לב, דוד אלעזר ויצחק רבין, שאף יכהן פעמיים כראש ממשלה. כמו כן, נמצא האדם שיהיה 20 שנים לאחר מכן ראש המוסד – צבי זמיר. המסמכים הנדירים, המתפרסמים לציון יום השנה ה-75 להקמת הפלמ"ח, חושפים כיצד הגיבו אותם קצינים בכירים להחלטה של בן גוריון לאסור את ההשתתפותם בכנס, וכיצד החליטו להמרות את פיו של ראש הממשלה והרמטכ"ל ולהגיע למאורע בערב שבת, ה-14 באוקטובר 1949.

      עוד בוואלה! NEWS:
      מנכ"ל משרד האוצר לשעבר: "הסימנים מזכירים את המשבר הגדול ב-2008"
      אסד נגד הסלמה עם ישראל: "נטפל קודם בטרור בסוריה"
      פרטים חדשים מחקירת שליסל: נבדקו יחסיו עם חבר מחתרת "בת עין"

      כנס יוצאי הפלמ"ח הראשון לאחר פירוק הארגון (צילום מסך)
      תחילה לא התנגד בן גוריון לנוכחות חיילים בכינוס. כנס יוצאי פלמ"ח הראשון (צילום מסך)

      המסמך הראשון הפותח את העלילה הוא פתק שנכתב על ידי אדם המכונה נחמיה – ככל כנראה נחמיה ארגוב, מזכירו של בן גוריון. בפתק נכתב: "יעקב דורי (הרמטכ"ל, א"א) שואל: הוועדה המכינה כינוס פלמ"ח פנתה רשמית לראש המטה וביקשה רשותו להשתתפותם של חיילים בכינוס... מבקש הוראותיך". כפי שניתן לראות, תחילה לא הייתה התנגדות לדבר ותשובת שר הביטחון וראש הממשלה בתחתית הפתק הייתה: "חיובית".

      שנה קודם לכן, בספטמבר 1948, החליט בן גוריון לפרק את מטה הפלמ"ח. כמי שדגל בעקרון הממלכתיות ואכיפת סמכות המדינה על כלל הגופים הצבאיים שפעלו טרום הקמתה, ולחם לפירוק המחתרות אצ"ל ולח"י, עמד בן גוריון על כך שגם מטה הפלמ"ח יפורק וייטמע בצבא החדש שהוקם ובו תהיה היררכיה ברורה והתמקצעות צבאית.

      מסמכים מארכיון צה"ל חושפים סירוב הפקודה של הבכירים בכנס הפלמ"ח הראשון (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)
      (צילום: ארכיון צה”ל ומערכת הבטחון)

      בן גוריון חשש לא רק מהזיקה שהמשיכו יוצאי הפלמ"ח לשמור למסגרת הצבאית הישנה, אלא גם מהזהות הפוליטית של יוצאי הארגון, אשר רשם הישגים מזהירים במהלך מלחמת העצמאות. קציני הפלמ"ח ולוחמיו, היו רובם ככולם חברי מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) - היריבה המרה של מפלגת השלטון, מפא"י.

      הפרופסור זאב צחור כתב על כך בביוגרפיה שלו על יעקב חזן, שהיה ממייסדי מפ"ם ("חזן- תנועת חיים"). בספרו הוא מתאר את "האיבה לבן גוריון שהתנקזה אל תוך שורות מפ"ם. כמה מגיבורי מלחמת העצמאות שחשו כאילו גורשו בחרפה מהצבא, פנו להנהגה ההיסטורית של המפלגה והציעו את שירותם. הכול היה בשל למהלך של הכנת אלטרנטיבה מהפכנית".

      יצחק רבין 1948 (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)
      הופתע ממינוי משה דיין למחליפו של אלון. יצחק רבין ב-1948 (צילום: ארכיון צה”ל ומערכת הביטחון)

      במהלך השנה שלאחר פירוק הפלמ"ח ועד לערב הכינוס המדובר פרשו רבים מאנשי הארגון מהפיקוד הצבאי ולאחרים הראו את הדלת החוצה. קציני הפלמ"ח, עטורי תהילת ניצחונות מלחמת העצמאות, קיבלו את התהליך במורת רוח.

      על התחושה בקרב יוצאי הארגון ניתן ללמוד ממכתב שכתב סגן-אלוף יצחק רבין לחברו הקרוב יגאל אלון ב-12 באוקטובר 1949. רבין, שבאותם ימים מילא את מקומו של אלון בפיקוד על חזית הדרום בעת שזה יצא לסיורים צבאיים בצרפת ואנגליה, ציין כי הופתע ממינוי משה דיין למחליפו של אלון בתפקיד. את בן גוריון מכנה רבין במכתבו "האיש" ואת דיין "סוחר העתיקות".

      מסמכים מארכיון צה"ל חושפים סירוב הפקודה של הבכירים בכנס הפלמ"ח הראשון (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)
      (צילום: ארכיון צה”ל ומערכת הביטחון)

      יומיים לאחר מכן מגיע המשבר לשיא: אחרי שהתיר בן גוריון את קיום הכנס, התברר לו כי צפויים לעלות בו נושאים פוליטיים וכי הוא יישא אופי צבאי. על כן, שעות אחדות לפני שהחל, חזר בו מהסכמתו להשתתפות חיילים והוציא הוראה לאסור השתתפות חיילים בכינוס.

      על אף האיסור החד משמעי של הרמטכ"ל דורי, החליטו כמה קצינים להשתתף בכל זאת באירוע. בין המשתתפים שעברו באופן ישיר על פקודת הרמטכ"ל ניתן למצוא כאמור שמות מוכרים וביניהם סא"ל יצחק רבין, רס"ן צבי זמיר, רס"ן חיים בר לב, רס"ן דוד ("דדו") אלעזר. לצדם, היו עוד אישים רבים שעשו היסטוריה, בהם: סא"ל דן לנר, רס"ן יששכר שדמי, רס"ן ארנן ("סיני") עזריהו, רס"ן משה קלמן, רס"ן גדעון אילת, סא"ל שמעון אבידן, סא"ל נחום שריג, סא"ל יוסף טבנקין ורס"ן ישראל כרמי.

      באחד המסמכים: חיים חפר משוחרר מהצבא

      באחד המסמכים שמתפרסמים היום מונה דורי בפני בן גוריון את רשימת הקצינים שהוזמנו לעמוד למשפט, ובסיום מציין: "באשר לחיים פיינר, מנהל הצ'יזבטרון (להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח), הוריתי לראש שירות תרבות לשחרר אותו מן הצבא". כמו כן, הוא מציין ש"הוא סמל ולא הייתה סיבה להביאו בפני".

      הסמל פיינר הוא חיים חפר, מי שהיה לוחם בפלמ"ח ונודע בפעילותו למען ההעפלה. במהלך מלחמת העצמאות הוא הקים את להקת הצ'יזבטרון והיה לאחד המפורסמים מקרב משוררי ופזמונאי ישראל. שנה קודם לכן, זמן קצר אחרי ההחלטה לפרק את הפלמ"ח, כתב את שירו "רבותי ההיסטוריה חוזרת". השיר מסתיים במילים המתריסות על החלטת בן גוריון: "כן הכושי עשה את שלו, הכושי יכול כבר ללכת".

      כנס יוצאי הפלמ"ח הראשון לאחר פירוק הארגון (צילום מסך)
      "עשיתי שירות רע לצבא, הפרתי הוראה ואינני יכול להצטדק". כנס הפלמ"ח הראשון (צילום מסך)

      במסמכי ארכיון צה"ל מופיעים הפרוטוקולים של המשפטים שנערכו לרבין, בר-לב וזמיר בפני הרמטכ"ל דורי. "מודה בהפרת הפקודה", אמר רבין לרמטכ"ל והוסיף: "הייתה לי הרגשת חובה אישית כלפי חברים. זאת הייתה שאלה חברית".

      גם זמיר ובר-לב מדברים במשפטם על ערך החברות כערך שהנחה אותם להשתתף בכינוס ומודים כי הדבר אינו מתיישב עם הצורך במילוי פקודה. בר-לב אומר כי הוא משרת בפלמ"ח משנת 1942 וממנו שאב הרבה ערכים. זמיר אמר כי חייליו בגדוד עליו פיקד סרבו לצעוד בלעדיו והוא נעתר לבקשתם. "עשיתי שירות רע לצבא, הפרתי הוראה ואינני יכול להצטדק", אמר במשפטו.

      הרמטכ"ל החליט להטיל על השלושה נזיפה חמורה. קצינים אחרים נאלצו לפרוש אחרי הפרשה, בהם יוחנן זריז, מפקד גדוד בפלמ"ח, ואליהו סלע ("רעננה"), מפקד פלוגה וקמב"ץ גדודי בפלמ"ח ומי שנחשב כאחת הדמויות המרכזיות בקרבות לשחרור ירושלים.

      רבין: הודיתי כמובן בכל ההאשמות והסברתי נימוקי להפרת הפקודה

      בגנזך המדינה קיים מכתב ששלח רבין לאלון שבו מתאר רבין את הקונפליקט שבו היה מצוי באותו ליל שבת שבו נערך הכנס. באותו ערב נפגש רבין עם בן גוריון בביתו לצורך עדכון על מצב הביטחון בנגב, משם המשיך לפגישה עם הרמטכ"ל ובשעה 21:30 הגיע לכנס הפלמ"ח. "הכינוס הזה היה אחד המאורעות שייחרטו ביותר בהרגשתי ובהכרתי", כתב רבין לאלון והמשיך: "אני סבור שפקודת האיסור על הכינוס, החוויה האישית שכל אחד מאיתנו עבר כתוצאה מקיומה, העמידה במבחן וההשתתפות בכינוס שהייתה מעל לכל השערה אופטימיסטית, הן של ותיקי הפלמ"ח המשוחררים, הן של המגויסים עתה והן של הציבור כולו, הפכו את הכינוס הזה לאחת החוויות המחנכות ורבות הרושם ביותר בתקופה האחרונה מאז תום הקרבות".

      רבין כותב עוד כי "אני סבור שאהדת הציבור הרחב לפלמ"ח הגיעה לפסגתה, עקב כינוס זה, רמתו והיקפו... בעיקר הייתה זו הרגשת התעלות לכל החבריה המשרתת עדיין בצבא, בצי ובאווירייה... כינוס זה נתן דחיפה רצינית לתיקון הנכס העיקרי שאבד לנו בזמן המלחמה והוא – הר?עות והחברות, ואני משוכנע שישנו הבסיס לתיקון פגם זה".

      רבין כותב עוד לאלון כי "בעיקר כתוצאה מלחץ העיתונות ודעת הקהל, נאלץ המטכ"ל ומשרד הביטחון לנקוט בכפפות משי. אני הוזמנתי ראשון לבירור משמעתי בפני הרמטכ"ל, הודיתי כמובן בכל 'ההאשמות' והסברתי נימוקי להפרת הפקודה".
      .
      הערב, בכנס לציון 75 שנים להקמת הפלמ"ח, לצד צ'יזבאטים, סיפורי מורשת וסיפור חלקו המרכזי של הפלמ"ח במאבק הצבאי לקום המדינה, ודאי גם תמשיך להדהד השאלה "למה פירקו את הפלמ"ח"?

      מסמכים מארכיון צה"ל חושפים סירוב הפקודה של הבכירים בכנס הפלמ"ח הראשון (ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, צלמי במחנה)
      (צילום: ארכיון צה”ל ומערכת הביטחון)