פלישת הצב הקניבל: המינים הזרים שמסכנים את הטבע בישראל

צפו בריאיון עם אלון זסק, סמנכ"ל משאבי טבע במשרד להגנת הסביבה

לפני ימים אחדים נמסר למשרדי הגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב צב מים צעיר. הווטרינר של הגן ומנהלו ד"ר רון אלעזרי אחז בו בין אצבעותיו, הפך בו בעדינות ובחן שלא נפצע, נזהר לא למעוך את השריון הדקיק. רק כשנמלט מידו של אלעזרי חזרה לאקווריום, מתח הצב את צווארו וחשף את הכתם האדמדם שהעניק לו את שמו: הצבגון אדום האוזן.

זוהי עונת הבקיעה של הצבים. רק השבוע נצפו צבוני ים צעירים זוחלים באישון לילה בחולות תל אביב, מחפשים דרכם למים ומתקשים לשרוד בעיר הגדולה. חלקם קרוב לוודאי יסיימו את חייהם בהתייבשות. אחרים ייהפכו לטרף קל. מספרם של צבי הים בישראל קטן מדי שנה, כ-50 נקבות בלבד נותרו מול חופי הארץ. במבט ראשון, הצב הצעיר שהתגלגל למשרדו של אלעזרי נראה כמו אחד מצבי המים המקומיים. למעשה הצבגון אדום האוזן הוא מין פולש, זוחל אוכל-כל שקיומו מאיים להפר את האיזון האקולוגי בישראל, מהגר בלתי חוקי מדרום ארה"ב שמחסל כמעט כל יצור חי הנקרה בדרכו. סכנה אמיתית במונחים סביבתיים.

אלעזרי סגר את האקווריום והביט בו בדאגה. הצבגון עדיין צעיר, שלושה סנטימטרים בלבד אורכו, אך כדרך הטבע הוא יגדל, ובארבעים שנות חייו בשבי יגיע לממדי חתול קטן. אלעזרי ייאלץ למצוא לו משכן קבע בגן, כזה שימנע ממנו להתרבות עם בני מינו, תושבי הגן הוותיקים.

בינתיים ברחבי הארץ מתרבים כמעט באין מפריע צבגונים רבים, נהנים ממקורות המים המתוקים - הנחלים והבריכות טבעיות. נחל הירקון ונחל אלכסנדר, מקורות מים ליד הרצליה וחדרה ושמורת הטבע עין אפק הם רק כמה מהאתרים שבהם הצב חי ומשגשג. לאחרונה דווח גם על מקור מים סמוך לאילת שבו נצפה הזוחל הפולשני. בכל מקום שאליו נקלע, הצבגון מתמקם מיד בקצה שרשרת המזון - בצד של המנצחים. בארץ אין לו אויבים טבעיים, והתפריט שלו מורכב מכל החי סביבו: דגים, ראשני צפרדעים וגוזלים צעירים. אפילו צב הביצה הישראלי בצעירותו ישמש טרף לצבגון.

איך נכבשנו על ידי צב? הסיפור של אויב הבריכות אדום האוזן במדינת ישראל התחיל בשנות ה-70 של המאה הקודמת. הצב הצבעוני יובא ארצה מארה"ב ונמכר בחנויות בעלי חיים. כמו כל אופנה אמריקנית, גם הצבגון זכה בתשומת לבם של בני העשרה ונהפך למתנה פופולארית בקרב חוגגי הבר-מצווה. משפחות רבות בישראל ובעולם החזיקו בו כחיית מחמד, ובשנות ה-90 עדיין יוצאו יותר מ-52 מיליון צבים מארה"ב למדינות שונות ברחבי הגלובוס. בעלי הצבים לא חשבו שחיית המחמד הססגונית שלהם תגדל להיות טורף שמשמיד את כל הדגים באקווריום ולא מפסיק לגדול כל חייו. אלו מביניהם שהחליטו לשחרר את הצב לטבע לא צפו שהמעשה ההומני כביכול עלול להמיט אסון אקולוגי על ישראל.

כמו בדיאלוג עם אויבנו האחרים, גם כאן הוחמצה הזדמנות היסטורי לסיים את הסכסוך בדרכים לא אלימות. רק כשכבר נוצרה בעיה אמיתית, הזדעקו הרשויות למצוא פתרון. בסוף שנות ה-90 הצבגון נאסר לייבוא ולמכירה בישראל, אחרי כמעט שלושים שנה שהצב עשה בבריכות המקומיות כבשלו, מתרבה ככל העולה על רוחו, לועס כל מי שסביבו ומחבל בשרשרת המזון העדינה של הטבע הארצישראלי. גם כיום ניתן למצוא באינטרנט צבגונים למכירה, ואנשים פרטיים עדיין מחזיקים בו ואינם מודעים לאיסור.

נזק שולי לסביבה בעידן המזהמים האלימים? מכה קלה בכנף האקולוגית? הזואולוג אבינועם לוריא, ששימש בעבר מנהל באגף חיות הבר ברשות שמורות הטבע, לא מקל ראש באיום שנשקף מהמין הפולש. לוריא מתריע מפני היכחדות מינים שחיים במאגרי המים בארץ, ובראשם צב הביצה המקומי. לדבריו, בקפריסין הצבגון טרף את צב הביצה והוא כמעט נעלם לחלוטין. כעת הוא חושש שהצבגון הגיע לשולי הכנרת ולשפכי הנחלים בסביבתה. גם בעולם מכירים באיום: האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) הכניס את הצבגון אדום האוזן לרשימת מאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם ו-66 מדינות אימצו את ההגדרה.

זואולוגים מעריכים שכיום חיים אלפי צבגונים בטבע בישראל, אבל איש אינו יודע לתת את המספר המדויק. רשות שמורות הטבע והגנים מאתרת את אזורי התפוצה של הצב ובשש השנים האחרונות דיווחה על 15 תצפיות חדשות. החשש העיקרי ברשות הוא מפגיעה במערכות המים המתוקים בישראל. הפקחים ברשות שמורות הטבע הונחו לדווח על כל פרט חדש שמתגלה, דרך מערכת הבקרה של הרשות. הצבים שזוהו נלכדים ומוחזקים בשבי, בבריכות גידול מתאימות וסגורות. עם זאת, הבעיה האמיתית, זאת יודעים היטב גם ברשות, אינה סילוק הצבגון, אלא מניעת המין פולש הבא.

בארץ רשומים כ-300 מינים פולשים של בעלי חיים וצמחים. אחד המפורסמים שבהם הוא תוכי דררה, המתעופף בשמי הארץ ומציג לראווה כנף ירוקה מרשימה. על אף המראה המלבב, התוכי שהגיע מאפריקה מסב נזק אדיר לחקלאות ולסביבה. לדוגמה, התוכי הירוק מחבב במיוחד את פרי עץ השקד והכמויות שהוא אוכל לא רק מזיקות לחקלאים אלא אף עשוית לגרום לעלייה במחירי השקדים בארץ.

פולש נוסף המככב ברשימת המינים האסורים בסחר ובייבוא הוא מין של חילזון תפוח, יצור עגלגל שיכול להגיע לממדי תפוח עץ בינוני. החילזון יובא לישראל כחיית מחמד, קישוט לאקווריומים ולבריכות נוי. איש לא שיער שהרכיכה העדינה, שניזונה מאצות ומעלים בלבד, נושאת טפיל שעשוי להפיץ את דלקת קרום המוח. בימים אלו השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות עוסקים בניטור החילזון בארץ - מעקב רצוף והדוק אחרי פרטים חדשים וסילוקם. כמה מקומות שבהם הוא אותר כבר טופלו ובמשרד מדווחים שהניטור בעיצומו. המטרה היא למנוע מהחילזון לנדוד מגידול ביתי לשטחי הבר.

גם הימה הצנועה בצפון, הכינרת, עמדה מול סכנת פולש. לפני כמה שנים אותר מין זר של צדפה במימיה. לו הייתה מתרבה, ספק אם המים שלנו היו נראים אותו הדבר. המשרד לאיכות הסביבה מדווח שהצליח לנטר את כל הפרטים ולמנוע נזק בלתי הפיך.

המשותף למינים אלו ולרבים אחרים הוא נסיבות ההגעה: בני אדם ייבאו אותם לישראל, סחרו בהם, הפיצו אותם ובחוסר מודעות השליכו אותם לטבע. מינים אחרים היגרו למחוזותינו בעקבות ההתערבות האנושית בטבע, למשל דרך תעלת סואץ, או תפסו טרמפ על כלי שיט.

אף שמדובר במכה של ממש, אין היום אף גורם רשמי, ועדה או רשות המאחדת את הטיפול במינים פולשים. רשות שמורות הטבע והגנים מוסמכת לטפל רק בחיות הבר ובשמורות טבע, משרד החקלאות מטפל בעיקר בבעלי חיים המזיקים לתבואה ולאילו המשרד להגנת הסביבה חסרים משאבים כדי לקדם חקיקה מתאימה. במלחמה הזו נדרשות כמה חזיתות פעולה: הסדרה בחוק של האיסור על מכירה הפצה וייבוא מינים פולשים, גיוס משאבים לניטור וטיפול במינים קיימים, ובעיקר חשיבה מסודרת שתמנע את הפולש הבא.

הבעיה המרכזית היא שלא תמיד ידוע מה הנזק הצפוי מהפולש כזה או אחר. לעתים מדובר במחלות, בפגיעה אמיתית בבריאות האדם, או באיום על שרשרת המזון הטבעית, ובמקרים אחרים צמח שנראה תמים נושא רכיבים אלרגניים ופוגע באיכות הקרקע. רק לאחרונה סייר איש צוות מהגן הזואולוגי לאורך החוף והופתע לגלות חסילון אמריקני משייט לו בים התיכון. ככל הנראה מדובר בפרט אחד שהושלך לים בחוסר תשומת לב ונלכד, אך קשה להעריך מה היה קורה לו היה מתרבה השרימפ במימי הלוונט.

ראש אגף מים ונחלים וסמנכ"ל משאבי טבע במשרד להגנת הסביבה, אלון זסק, ניצב בחזית מול המינים הפולשים. לדבריו, יש תמימות דעים לגבי חשיבות הנושא, והמשרד להגנת הסביבה והגופים השותפים לו משקיעים מיליוני שקלים בטיהור המינים הפולשים ובגיבוש תכניות אסטרטגיות. בימים אלו המשרד מפעיל תכנית חירום בעלות 2.5 מיליון שקל לטיפול באמברוזיה המכונסת, עשב רב-שנתי שהגיע לכאן ממקסיקו בשנות ה-90 וכבר פגע באלפי דונמים של קרקע, דוחק צמחייה מקומית, פולש לשטחים פתוחים ולשדות חקלאיים.

ההתמודדות עם הצמח היא כמעט דון קישוטית. זקס מספר שגויס צוות מקצועי שמסתובב באתרים נגועים ומחפש האמברוזיה, מטרתו "לבאר, לקצוץ, לחתוך, לשרוף ולגזום". לדבריו, הטיפול במין ישמש תשתית אסטרטגית להתמודדות עם פולשים אחרים.

זקס מגייס את כל המשאבים שברשותו למלחמה המתישה הזו, שראשיתה, כמה פשוט, בחינוך נכון. עם זאת, בלי כוח אדם בנמלים ובשדות התעופה שימנע הברחות, בלי גיוס פקחים שיאכפו את כללי הסחר, יש גבול למה שאפשר לעשות. כמו תמיד במקרים כאלו, שורש הבעיה הוא מחסור בכסף: "זה נכון שיש לנו מגבלות תקציביות קשות", מודה זקס. "אין ספק שהגדלת היכולות התקציביות של המשרדים הרלוונטיים תאפשר לנו לטפל במינים פולשים קיימים וככל שנקדים להשקיע במניעה, כך העלויות יהיו קטנות יותר בעתיד".

הנוסחה פשוטה: כל שקל שמושקע במניעה היום יחסוך בין 10 שקלים ל-100 שקלים בעתיד. לו היה מדובר בתא טרור אנושי שמרעיל את מי השתייה, מפיץ מזיקים ביולוגיים ומחלות ופוגע בכלכלה המקומית, קרוב לוודאי היינו רואים קבינטים מעונבים מתכנסים, נאומים כריזמטיים לתקשורת ומבטים חמורי סבר בבית הנבחרים. אבל גם שם מבינים שחילזון הרבה פחות סקסי ממחבל.

בינתיים במשרדי הגן הזואולוגי הצבגון אדום האוזן מתנועע באי-נוחות. הוא עוד קטן ונדמה שהתואר "פולש מסוכן" גדול לשריון הצר שלו. במהירות מפתיעה הוא מתחפר בין האבנים הקטנות שהונחו בקרקעית האקווריום, חומק ממבטי מהווטרינר, מסתתר מקרני הפלורסנט המשרדיות, מהארץ הזרה שנכפה עליו לחיות בה. אלעזרי מבקש להניח לצב הנסער. הוא פונה ללכת ומוודא שהאקווריום סגור היטב. מבטו מורכן, הוא הרי יודע, צריך יותר ממכסה כדי למנוע את המין הפולש הבא.