(הפצוע בפיגוע הדקירה משחזר: "עובדי תחנת הדלק גיחכו")
הטרור הפלסטיני בשנה הנוכחית נראה שונה מזה שהכרנו בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה: ללא מבוקשים מוכרים, עם אמצעי לחימה מאולתרים ופעמים רבות גם ללא סיוע ארגוני. עם זאת, המאמץ להוציא פיגועים נגד מטרות ישראליות נמשך וביתר שאת. על פי נתונים של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) מספר פיגועי ההתאבדות שסוכלו השנה על ידי כוחות הביטחון הישראלים הוא 17, וזאת רק בשבעה חודשים. הנתון הזה אינו כולל את הסיכולים שעשתה הרשות הפלסטינית, שהצליחה אף היא לפרק חוליות שתכננו פיגועי התאבדות.
חמישה מהפיגועים שסוכלו תוכננו על ידי חברי חמאס, חמישה על ידי ארגונים אחרים ועוד שבעה ללא שיוך ארגוני. במלים אחרות, הבשורה הבעייתית מבחינתם של אנשי המודיעין הישראלים היא שפעמים רבות קמות להן חוליות טרור לא על בסיס ארגון פלסטיני כזה או אחר, אלא על פי היכרות בין חברים או עמיתים, למשל באוניברסיטאות, ועל סמך התחברות ברשתות החברתיות. לכאורה, זהו טרור "חובבני" יותר. אך אפילו אותם "חובבנים" תכננו השנה שמונה פיגועי חטיפה שסוכלו על ידי ישראל. זאת, מבלי לקחת בחשבון את החטיפות שסוכלו על ידי הפלסטינים, והיו כאלה. מתוך אותם אירועי טרור, ארבעה בוצעו ביוזמת אנשי חמאס והיתר ביוזמת הג'יהאד האיסלאמי וארגונים נוספים. בסך הכול, במשך שבעה חודשים, הצליחה מערכת הביטחון בישראל לסכל 111 אירועי טרור פלסטיני, בהם פיגועי ירי, הנחת מטעני חבלה, חטיפות ופיגועי התאבדות.
לקריאה נוספת:
התשובה הישראלית למטעני החבלה המתקדמים של חמאס וחיזבאללה
מתנחלים טוענים: "20 ערבים זרקו עלינו אבנים ואיימו לשחוט אותנו"
פיגוע בכביש 443: ישראלי נדקר בגבו בזמן שתדלק, המחבל חוסל
חמאס אחראי ליותר ממחצית מאותם אירועי טרור 62 ניסיונות פיגוע. ניתן להבחין כי הארגון אינו פועל בשיטות שבהן נקט בין השנים 2006-2000. לרוב, אנשיו יפעלו על בסיס מקומי: פעילים בארגון שמכירים מילדות, גרים בשכנות באחת הערים או באו "מאותו הכפר". כך, למשל, פעלה חוליה בכפר בית לקיא, שכבר נחשפה בתקשורת, מבלי שהסתייעה בתשתית חיצונית או בסיוע כספי מעזה ומחו"ל.
חוליות אלו נסמכות לא פעם על אלתורים, גם באמצעי הלחימה וגם בדרכי הפעולה שלהן. הדוגמה הבולטת ביותר היא כלי הנשק: הקלצ'ניקוב, למרבה ההפתעה, כבר אינו באופנה בקרב מחבלים אלה. את מקומם תפסו כלי נשק מאולתרים, כאלה שמורכבים בייצור מקומי, בהם ה"קארלו", כינוי לרובה "קרל גוסטב", שהגרסה הפלסטינית שלו מיוצרת בגדה ושימשה לא מעט פעילי טרור. המחיר: כ-700 דינר ירדני בלבד (כ-3,700 שקלים). מחירו של רובי קלצ'ניקוב או M16 יעלה פי כמה וכמה.
גם פעילי הטרור כבר אינם "המחבלים" שהיו פעם. מתברר שבחברה הפלסטינית בגדה, זה כבר לא מקובל להיות מחבל מבוקש. הם אינם חפצים בחיי "המבוקשים", אלא בעיקר לבצע את הפיגוע ולחזור לשגרת יומם, בעבודה כזו או אחרת או לחייהם הרגילים. כמעט בכל המקרים, הפיגועים שסוכלו נעצרו בשטחים. לא היו פיגועי התאבדות שתוכננו לצאת אל הפועל בתוך שטחי הקו הירוק, וזאת בעיקר בשל הסיכון והמורכבות של פיגוע מסוג זה בשטחי ישראל. למחבלים מודל 2015, קל יותר לבצע לפיגוע ירי או מטען באחד הכבישים בשטחים נגד מתנחלים וחיילים.
הטרור הקלאסי
ואולם ישנן גם התארגנויות מסודרות יותר, על בסיס אזורי. דווקא חוליות אלו יהיו מסוכנות פחות, בגלל היותן חשופות יותר למאמץ המודיעיני של שב"כ וגם של הרשות הפלסטינית. התארגנויות אלו מזכירות יותר את "חמאס הקלאסי", זה שגייס תמיכה באמצעות מערך חברתי שלם, "דעווה", ולמד להוציא מתוכו פעילי טרור צבאיים. בין היתר, לאותן התארגנויות יש נוכחות מרשימה באגודות הסטודנטים של חמאס, ה"כותלה אל-אסלאמיה". כך קרה באוניברסיטת א-נג'אח שבשכם ובביר זית שמצפון לרמאללה. חמאס הגיע להישגים יוצאי דופן בבחירות לאגודות הסטודנטים של אוניברסיטאות אלו, בין היתר בשל הפעילות החברתית הענפה שעשה עבור ציבור התלמידים.
סוג נוסף של תשתיות טרור של חמאס בגדה הן אלו הפועלות על פיה הנחיות "מטה הגדה", שיושב ברצועת עזה. קבוצת משוחררי עסקת שליט שגורשו לרצועה הקימה בזרוע הצבאית של חמאס גוף מיוחד שמטרתו להוציא אל הפועל פיגועים בגדה המערבית. לכל מגורש ישנו תא שטח - לרוב על בסיס המקום שבו התגורר במקור - שבו הוא אחראי לגייס פעילים. בראש המטה עומדת קבוצה יוצאת חברון, דומיננטית במיוחד, שעליה מנצח עבד א-רחמן ע'נימאת, איש חוליית צוריף לשעבר שגורש לעזה בעסקת שליט. לא פעם הם מעבירים כספים לאנשיהם בגדה, אך ההצלחות שלהם בשטח עד כה היו מוגבלות למדי. חבורה זו, על אף קשריה הענפים לזרוע הצבאית בעזה, נבדלת מהם במישור החברתי ואפילו התרבותי. מתברר כי אנשי "מטה הגדה" נחשבים ל"פוצים" של החבר'ה - כאלה שאיחורים בעבודה אינם לרוחם והם יטרחו להשמיע את דעתם על כך.
הקבוצה האחרונה של חוליות טרור של חמאס הפועלות בגדה הן אלה שמוכוונות על ידי הנהגת הארגון בחו"ל. גם כאן מדובר לא פעם באסירי חמאס לשעבר שגורשו מישראל. המקרה הידוע מכולם הוא של סאלח אל-ערורי. לפי דיווח בערוץ 1 ביום חמישי האחרון, אל-ערורי, שרק לאחרונה עזב את טורקיה, שוהה כעת בדוחא שבקטאר, בסמוך להנהגה המדינית של הארגון, שנחשב מקורב לה. הוא נחשב ל"מפקד הצבאי של הגדה המערבית", איש בעל יכולות יוצאות דופן בחמאס: כריזמטי, ריכוזי, חשדן, ערמומי מאוד וידוע בקשריו המצוינים בחו"ל ובקרב הפלסטינים. בעבר אף נהג לשוחח עמנו, העיתונאים הישראלים, כבדרך שגרה.
אל-ערורי, בשונה מסוגי ההתארגנויות האחרות, עסוק לא מעט בהקמת יכולות לטווח ארוך, כמו חוליות רדומות, הברחה של נשק איכותי יותר ועוד. במקביל, פועלים גם פעילים אחרים מחו"ל, כמו אחמד א-נגאר, שהתגורר בירדן והוציא משם את הרצח של מלאכי רוזנפלד. מהלכים אלו לא תמיד מתואמים עם אל-ערורי, שמעדיף בתקופות מסוימות להנמיך פרופיל כדי להמשיך ולבנות את התשתית של חמאס בגדה, שניזוקה קשות בעשור הקודם.