שני בתי ספר לא פעלו להפסקת האיבה בין התלמידים, וישלמו פיצוייים

תקרית שאירעה לפני 12 שנה, שבה נפגע תלמיד מבית הספר הפרטי-דתי "שובו" שבראשון לציון מאבן שנזרקה לעברו מבית הספר הממלכתי הסמוך "רמז", הובילה לפסק דין יוצא דופן – עיריית ראשון לציון, אשר לה שייך בית הספר "רמז", משרד החינוך ובית הספר "שובו" יפצו ב-70 אלף שקלים את התלמיד שנפגע, כיום בן 24, בתואנה שלא פעלו להידברות בין התלמידים ובנו "חומות של אי תקווה", לדברי השופט, אשר רק הגבירו את האיבה בין תלמידי שני בתי הספר.

ראשיתו של המקרה בתחילת העשור הקודם, אז שררה איבה בין תלמידי שני בתי הספר, שביניהם מפרידה חומה, אשר כללה היסטוריה של קללות הדדיות, אמירות גזעניות וכן זריקות אבנים שנמשכו כשנתיים. ההתנגשויות החלו להחמיר לאחר תקרית שבה תלמידי בית ספר "רמז", ששהו במגרש בעת טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל והשמעת הצפירה, שמו לב שבמגרש הסמוך מנהלים תלמידי בית ספר "שובו" משחק כדורגל, צוחקים ונהנים, ויידו לעברם אבנים.

המקרה המדובר בתיק אירע בשנת 2003. תלמידים מבית הספר "רמז" השליכו אבנים לעבר תלמיד בית הספר "שובו", שהיה אז בן 12. הוא נפגע בפניו ונגרמו לו נזקים בעינו הימנית. האירועים האלימים נמשכו עד אשר בית ספר "שובו" הועתק ממקומו, בין היתר לאור מקרה זה.

עוד בוואלה חדשות:
נתניהו: ההתנגדות להסכם הגרעין עם איראן גוברת מיום ליום
מחשש לפצצה: טיסה ועליה עשרות ישראלים נחתה נחיתת חירום בוורשה
הדור האבוד של דאעש: מה יעלה בגורל הילדים–חיילים?

התובע במשפט טען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא פעלו על מנת למנוע את זריקת האבנים, למרות "שהכתובת הייתה על הקיר", וכי הגדר המפרידה בין שני בתי הספר לא התאימה לנסיבות, שכן דרכה יכלו התלמידים לראות אחד את השני ולזרוק אבנים. כמו כן טען התובע כי עיריית ראשון לציון הייתה צריכה להימנע מהקמת בתי ספר צמודים זה לזה שכל המפריד ביניהם הוא גדר בלבד. לדבריו, היה על העירייה לצפות כי בשל הסמיכות בין בתי הספר, ייווצרו "מחנות יריבים" בין התלמידים.

במהלך המשפט התכתשו ביניהן שתי המנהלות. מנהלת בית הספר "רמז" הממלכתי אמרה: "אי-העמידה ביום הזיכרון בזמן הצפירה זה מבחינתי אמירה נוראית. הקריאות שנשמעו מעבר לגדר של התלמידים היו גזעניות והיו צריכות להגיע מאיזה מקום". מנהלת בית הספר "שובו" ציינה כי פנתה למנהלת בית הספר רמז, אולם זו לא עשתה כלום כדי למנוע את זריקות האבנים.

השופט מנחם קליין, שקבע בסופו של דבר כי התובע יפוצה, דחה את הטענה כי היה צריך לחזק את ההפרדה בין בתי הספר, וגינה את ההתכתשות של שתי המנהלות בבית המשפט. לדבריו, חוסר הניסיון של מנהלות בתי הספר למצוא פתרון חינוכי לשנאה וליריבות הן מבחינת רשלנות.

"אינני מסכים עם ה'פתרון' שהציע התובע, ולפיו היה מקום לבנות חומה גבוהה ואטומה", ציין השופט. "אינני מאמין שזהו הפתרון הראוי, כזה המנציח את היריבות והאיבה שנוצרה בין התלמידים, ולא שקטה נפשי לאור שנאת החינם ששוררת בלבבותיהם הרכים של הרכים בשנים הללו". עם זאת, השופט ציין כי הוא מקבל את טענת התובע, שלפיה "מבחן התוצאה מוכיח שכל הנתבעים כולם לרבות משרד החינוך כשלו בטיפול בסיטואציה שנוצרה ונמשכה כשנתיים ימים בין הניצים".

השופט גינה בדבריו את הפתרונות היצירתיים שניסו הצדדים ליזום כדי להפריד בין בתי הספר, במקום ליצור הידברות בין שני הצדדים. "חומות גבוהים, הוספת 'ברזנט', שומרים ו'זקיפים' בהפסקות, הפסקות נפרדות, הזמנת משטרה ופתרונות שונים עלו במהלך העדויות ובסיכומי הצדדים", כתב השופט. "אך אף אחד לא סבר שאולי יש להפגיש בין הילדים של שני בתי הספר? לערוך היכרות? אולי פעילות חינוכית או כיפית משותפת (כגון משחק כדורגל עם קבוצות מעורבבות?) או לפחות בין צוות המורים של שני בתי הספר? לחנך לכך שגם 'בצד השני' יש בן אדם עם השקפת עולם וערכים שהם לגיטימיים?"

"האם ההצעה להקמת 'חומות של (אי) תקווה' בין בתי הספר, תחת התנגדות לפעולות משותפות שיביאו להכרת ה'אחר' ולכיבודו, נבעו מחשש שמא נער חרדי פתאום ישמע על הביטלס, שלום חנוך, עמוס עוז, ריטה ורמי... ואולי נער חילוני ישמע על חסידי קרלין, הסטייפלר, החזון איש והרב כהנמן וישיבת פונוביץ'?", כתב השופט, כשהוא משלב ציטוטים מדבריו של השר לשעבר אורי אורבך, הנוגעים להבדל בעולם האסוציאציות בין חילונים לדתיים.

בנוגע להתכתשות בין המנהלות בבית המשפט, אמר השופט: "מנהלת בית הספר 'שובו' התהדרה בכך שמשפחתה שירתה ומשרתת בצה"ל והיא מכבדת את חג העצמאות ויום הזיכרון, אך לא עלתה על דעתה לבקש ממנהלת בית הספר 'רמז' לבוא ולספר זאת לתלמידיה או למורים של בית הספר, להסביר שהם פירשו לא נכון את משחק הכדורגל שנערך בבית ספרה בעיצומו של יום הזיכרון לחיילי צה"ל. מנהלת בית ספר רמז לא העלתה על הדעת שיש לנסות ולהפגיש בין צוותי בתי הספר ישירות (ולא רק בין המנהלות במשרדי העירייה תוך הטחת האשמות) ולהביא להבנה ולדו – שיח"

"במבחן התוצאה הטרגית של תיק זה, היה בהתנהלות מנהלות שני בתי הספר, העירייה ומשרד החינוך משום כשל חינוכי מהדהד והתרשלות המחייבת לפצות את התובע בגין נזקיו", סיכם השופט והוסיף: "מי ייתן ונוכל להתגבר על שנאת החינם האוכלת בנו, בדרך לבניית בית המקדש השלישי, בקרוב בימינו ממש".