ילד עם כובע גרב שחור עומד לפני אדם על ברכיו. הוא נועץ את מבטו בשבוי, מכופף קדימה, עיניו רושפות מזעם. הוא מרים אקדח ויורה באדם בראשו. הילד הוא חייל "המדינה האיסאלמית" (דאעש) והוא לא היחיד. נראה כי דור שלם עובר שטיפת מוח בידי הקיצונים הסונים בכדי ליצור צבא של חיילים צעירים וצייתניים. הם מפתים או חוטפים ילדים ומאמנים אותם להילחם. הם מאלצים כמה מהם "לתרום" דם ללוחמים שנפצעו, כופים על אחרים לרגל למענם, ולפי ארגוני זכויות אדם, שולחים ילדים להצליף באסירים.
מצבם העגום מעלה שאלות מורכבות. איזה עתיד ממתין להם אם דאעש אי פעם יובס? האם ניתן לסייע להם להשתקם מהצלקות שמותירה בהם המלחמה, או שבעיראק ובסוריה גדל דור אבוד שבניו יהיו משותקים בשל הזיכרונות והזוועות להם היו עדים בילדותם?
אלו שהיו בעבר ילדים-חיילים יכולים עדיין לקיים חיים תקינים. נגור מאיול, למשל, עובד היום בחנות מכולת. חזותו נעימה והוא מסוג האנשים שמברכים לשלום את כל מי שהם פוגשים, ולא משנה מה מצב רוחם. אופיו הידידותי של מאיול מסתיר עבר קשה: בגיל 15, הוא לחם נגד ממשלת סודאן במלחמת האזרחים שהשתוללה במדינה. "חייתי במקום לא סלחני שבו בשר אנושי שימש למאכל עבור חרקים וציפורים", הוא סיפר.
מאיול אומר שהוא לא לקח חלק במאמצי שיקום רשמיים כלשהם לאחר שסיים להיות ילד-חייל. לדבריו, הוא לא סבל מטראומה כלשהי וחי כעת חיים שקטים ונורמליים. אף שפניהם של חבריו שנהרגו בקרבות צרובים בזיכרונו, הוא לא מתחרט על התקופה שבה נלחם. "הייתי מאוד גאה בחוויות מהצבא, הגנתי על דרום סודאן", הוא אומר בגאווה.
אימפריית דאעש - כתבות נוספות:
כך נכשלת ארה"ב במערכה נגד "המדינה האיסלאמית"
סוף ל"ג'יהאד אקספרס": חדשות רעות לדאעש מכיוון טורקיה
"אנחנו מנצחים את דאעש כי אנחנו לא מפחדים למות למען החופש"
רבים מהילדים חיילים של דאעש חווים חוויות דומות לאלה של מאיול. נער מתבגר סיפר ל-CNN שבגיל 15, הולבשה עליו חגורת נפץ, ניתן לו רובה קלצ'ניקוב ומכשיר קשר והורו לו להגן על בסיס בדיר א-זור שבמזרח סוריה. ארגוני זכויות אדם ופעילים מדווחים כי דאעש שלח בעבר ילדים לקרב והכריח אחרים לפוצץ את עצמם בפיגועי התאבדות. הארגון מכריח נערות להפוך לשפחות מין של לוחמיו, העידו כמה מהנערות שהצליחו להימלט. ילדים מנוצלים גם לצורך הכנת ארוחות ולשמש כשליחים, אומר אבו איברהים רקאווי. הוא ייסד את קבוצת "א-רקה נטבחת בדממה", שעוסקת בעיר הסורית המשמשת בירת דאעש. הקבוצה מתנגדת לארגון, וגם למשטרו של בשאר אסד.
"גורי האריות של החליפות"
בסרטי תעמולה של דאעש, מתייחס הארגון לילדים-חיילים כ"גורי האריות של החליפות". כמה מהסרטונים מסתיימים בהוצאות להורג של גברים בלתי חמושים בידי ילדים. לפני נתוני האו"ם, אלו שמאולצים להילחם למען דאעש הם רק חלק ממאות אלפי ילדים חיילים שנלחמים במקומות כמו הודו, סומליה ותאילנד. לעולם החיצון כמעט שאין גישה לתוככי המדינה האיסאלמית, כך שההוכחות לשימוש שעושה הארגון בילדים מתקבלות על פי רוב מסרטוני תעמולה ועדויות אישיות. לא ניתן לקבוע כמה ילדים חיילים פועלים בשורות הארגון, אך מערך הגיוס והאימון שלו נראה מסיבי.
לדברי לוואי אל חאטיב, מנהל מכון האנרגיה העיראקי, כשישה מיליון בני אדם חיים בשטחים שבשליטת דאעש. לפי הערכות אחרות המספר קרוב יותר לשמונה מיליון. נכון ל-2014, 33.1% מאוכלוסיית סוריה הייתה מתחת לגיל 14. בעיראק, הנתון זינק ל-36.7%. הנתונים שופכים אור על פוטנציאל הגיוס מקרב אוכלוסיית הילדים. סרט תיעודי שפורסם בשנה שעברה בידי vice כלל צילומים ראשונים של כלי תקשורת עצמאי שתיעד את החיים תחת שלטון דאעש. הכמות העצומה של ילדים תחת ארגון הטרור בלטה מאוד לעין. המלחמה לא תסיים במהרה כל עוד דאעש יוכל להחליף את מתיו בילדים שטופי מוח, מציין רקאווי. "זה יהיה עניין של דורות", הוא אומר בהתייחסו להשלכות על האזור. "אולי 20 או 30 שנים. זה תהליך ארוך מאוד ומסוכן מאוד".
עוד ועוד סרטוני תעמולה של דאעש מציגים חמושים מאמנים ילדים להילחם - לפעמים מדובר בבני שמונה בלבד - ומחדירים להם את הפרשנות הקיצונית של הארגון לאיסלאם. בא-רקה, דאעש הכריח הורים לוותר על ילדיהם. הארגון גם משתמש במסיבות כדי לשכנע צעירים להצטרף לשורותיו. לדברי רקאווי, לעתים הארגון פשוט חוטף ילדים.
שני נערים שנמלטו ממחנות דאעש סיפרו ל-CNN על אימונים קשים שעברו הרחק ממשפחותיהם וחבריהם. דאעש אילץ את מוחמד (שם בדוי) להיכנס למחנה אימונים כשהיה בן 13. אביו אמר ל-CNN שכשהביע מחאה, דאעש איים לערוף את ראשו. הוא אפילו לא הורשה לבקר את בנו. "במשך 30 יום התעוררנו ורצנו, אכלנו ארוחת בוקר, ואז למדנו מהקוראן", אומר מוחמד. "אחר כך עברנו אימונים בכלי נשק, קלצ'ניקוב ונשקים קלים צבאיים אחרים". הוא זוכר את אנשי דאעש מצליפים בילדים. "ראינו אדם צעיר שלא צם ברמדאן. הם צלבו אותו במשך שלושה ימים. ראינו אישה נסקלת בגלל שנאפה", הוא מספר. יאסיר (שם בדוי) אמר כי בגיל 15 שהה "חודש מבלי לראות את משפחתי או כל מכר אחר". לדבריו, חמושי דאעש ירו לעבר רגליו ואיימו לירות במגויסים אם יפסיקו את האימונים הגופניים המתישים.
"שייכות לדאעש מביאה כבוד"
אף שיאסיר נאלץ להתמודד עם תנאים מזוויעים, הוא אמר שהמטלות למען דאעש גרמו לו להרגיש גאה, חזק ומלא בתחושת משמעות. למעשה, ישנם ילדים שבוחרים להצטרף לדאעש על דעת עצמם. "ילדים מבינים לעתים קרובות ששייכות לארגון חמוש יכולה להקנות להם כבוד ויוקרה", מסבירה ד"ר סופי וינדבוגל מאוניברסיטת גנט ומהמרכז לילדים במצבי פגיעות. "הם עלולים לחשוב שיהיו להם הזדמנויות טובות יותר אם יצטרפו לארגון כמו דאעש".
ישמעאל בייה נוסע מסביב לעולם לדבר בשם ילדים, אך חיו הישנים היו עגומים מאוד. כחייל בגיל ההתבגרות בסיירה ליאון, בייה זכה באוהל משלו בעקבות תחרות. לשני המתחרים הורו לשסף את גרונם של אסירים. מי שהרג ראשון הוכתר כזוכה. בייה ניצח. אף שהנסיבות גורמות לבייה להישמע כמו לוחם צמא דם, עם מעט עזרה הוא השתנה. האם הסיוע שקיבל בייה יעזור לילדים החיילים של המזרח התיכון?
"החיוכים שלהם גרמו לנו לשנוא אותם"
"אנחנו יכולים להפיק כמה לקחים חשבים ממצבים אחרים שבהם נעשה שימוש בילידים חיילים", אומרת וינדבוגל. לאחר שהלחימה הסתיימה, בייה נשלח למרכז טיפולי בשם בית בנין בפריטאון, סיירה לאון. הוא ונערים אחרים היו רבים לעתים זה עם זה "בלי שום סיבה", הוא אומר. לפעמים הם היו מפנים את אגרופיהם לעבר אנשי הצוות, מכים אותם עד שנזקקו לטיפול רפואי. אבל בייה זוכר שהם היו שבים אליהם עם חיוך. "זה היה כאילו הם נרו שלא לוותר עלינו. החיוכים שלהם גרמו לנו לשנוא אותם עוד יותר".
כדי לסייע לילדים להתכונן לחיים שאחרי הלחימה, מרכזי מעבר כמו בית בנין עוזרים לחיילים לשעבר להתמודד עם הטראומה. לעתים קרובות הם מצולקים נפשית ורגשית וזקוקים לייעוץ ולטיפול פסיכולוגי ורפואי. "לכל מצב שבו יש ילדים חיילים יש מאפיינים משלו שיש לנתח כששוקלים תהליך שיקומי", אומרת ד"ר תרזה בטנקור מבית הספר לבריאות הציבור בהארוורד. בטנקטור איתרה 529 ילדים חיילים לשעבר מסיירה לאון ב-13 השנים האחרונות, שעה שהתערו מחדש בחברה, התבגרו והפכו להורים.
בייה פיתח קשרים עם אחות בשם אסתר. "כל מה שקרה אינו באשמתך", היא אמרה לו שוב ושוב בהתייחסה לדברים שאולץ לעשות. בסופו של דבר, הוא החל להאמין בכך.
צעד נוסף שיכול לסייע לילדים חיילים לשעבר הוא חזרה לבית הספר. "החמצתי את הילדות שלי", אומר מאיול מדרום סודאן. כשאתה המתחיל ללמוד בגיל מבוגר, זה קשה". לימודים מציעים לנערים דרך בריאה ומועילה לבטא את הכישורים שרכשו או אולצו לרכוש כגון מנהיגות, תכנון אסטרטגי ומשמעת. מאיול עובד כיום במוסד ללא כוונות רווח בשם "אימהות חוצה יבשות" במטרה לסייע בחינוך הדור הבא של דרום סודאן.
"זה לא ניסיון לשכוח את מה שקרה להם", אומרת וינדבוגל. "חשוב להתניע תהליך של מחשבה על האופן שבו החוויות שחוו בזמן השהות שלהם עם דאעש יכולות להיות מועילות עבורם בעתיד".
השיבה הביתה אינה קלה לילדים-חיילים. זהו מקום שהשתנה בצורה קיצונית, או אפילו הושמד, מאז שעזבו. הוא גם מלא באנשים שהם לא בטוחים שניתן לסמוך עליהם. "אנשים היו מבועתים מפני ילדים בגילנו", נזכר בייה. "זו רק אחת מההשלכות של מלחמת האזרחים. אנשים הפסיקו לבטוח זה בזה וכל זר הפך לאויב. אפילו אנשים שהכירו אותך הפכו לזהירים מאוד באופן שבו דיברו איתך".
קהילות שנקרעו בידי מלחמה נאלצות להתמודד עם שאלה קשה הנוגעת לילדיהם שנשאבו לסכסוך: האם הילדים הם קורבנות או פושעי מלחמה? קהילות שמתייחסות לחיילים הקטינים כאל פושעים עשויות לנדות אותם, או גרוע מכך להפוך אותם ליעד לרצח המונע מנקמה. אם הם נתפסים כקורבנות, הם בסיכון להיתפס כנטל על החברה. וילדים לא יכולים תמיד לשלוט בבחירה שתתקבל.
"לא הצלחנו לזהות כדור פלא שיבטיח הצלחה בשילוב הילדים בחברה", וינדבוגל אומרת. "אבל מה שראינו במחקר שלנו הוא שההצלחה תלויה בהקשר שבו מוצאים עצמם הילדים החיילים שחוזרים לקהילה". דרוש פרק זמן משמעותי והשקעה כספית ניכרת כדי לשקם ילדים חיילים, אומרים המומחים, אבל תקווה ונחישות יכולים לסייע להם לשגשג הרבה אחרי שקולות הירי נפסקים.
"הם מוצגים לעתים קרובות כדור אבוד והם מתחילים להאמין בכך לאחר זמן מה", וינדבוגל מסכמת. "חשוב שתהיה להם הסתכלות לעבר העתיד, ושיידעו שהעתיד שלהם לא אבוד".
התרגום על אחריות מערכת וואלה!NEWS
לכתבה המקורית לחצו כאן