אמנסטי: "עלייה חסרת-תקדים במספר ההוצאות להורג באיראן"

ישנה עלייה "חסרת-תקדים" במספר ההוצאות להורג באיראן – כך מסר היום (חמישי) ארגון אמנסטי אינטרנשיונל. לדברי הארגון, 694 בני אדם הוצאו להורג מתחילת השנה ועד 15 ביולי – כמעט פי שלושה מהנתונים שמפרסמות הרשויות. עוד נמסר כי ישנן ראיות מבוססות המצביעות על כך שלפחות 743 בני אדם הוצאו להורג באיראן בשנה שעברה.

לטענת הארגון, העלייה בביצוע עונשי המוות היא מדאיגה, משום שגזרי הדין נפסקו על ידי בתי משפט "בלתי עצמאיים לחלוטין". "עונשי המוות הוטלו בגין דברים עמומים או בגין עבירות שלא אמורות לגרור עמן עונשי מאסר בכלל, על אחת כמה וכמה שלא עונש מוות", נמסר. "המשפטים באיראן משובשים מהיסוד, כשהעצורים לעתים קרובות מנועים מלפגוש עורכי דין והליכי הערעור והחנינה פגומים".

עוד ידיעות מהעולם
71 שנה אחרי שחרור מיידנק, "הליצנית של המחנה" נזכרת איך שרדה
איראן: "אישרנו פרויקטים בשני מיליארד דולר עם חברות אירופיות"

לפי הרשויות בטהראן, 246 נידונים למוות הוצאו להורג עד 15 ביולי, אולם אמנסטי טוען כי הם קיבלו מידע על כך שבוצעו 448 הוצאות להורג נוספות. אם הנתונים הללו נכונים, הם יהיו שווי ערך לשלוש הוצאות להורג ביום. אשתקד הומתו 289 אסירים לפי הנתונים הרשמיים, אולם גורמים שונים באיראן טענו כי המספר האמתי היה לפחות 743 הוצאות להורג. "העלייה המטאורית במספר ההוצאות להורג בחצי השנה הראשונה היא תמונה עגומה המצביעה על מערכת ממוסדת שמבצעת הרג מתוכנן מראש בקנה מידה נרחב", נמסר. "השימוש בעונש המוות הוא תמיד מזעזע, אך במדינה כמו איראן, שבה המשפטים הם לא הוגנים, זה יוצר חשש נוסף".

הארגון מסר כי הסיבות לעלייה הגדולה במספר ההוצאות להורג הן לא ברורות, אולם רוב אלו שנידונו למוות השנה הורשעו בעבירות סמים. מגוון רחב של עבירות סמים במדינה נושאות עמן גזר דין מוות, על אף שהחוק הבינלאומי מגביל את השימוש בעונש מוות רק ל"פשעים החמורים ביותר", כגון רצח. "במשך שנים, הרשויות באיראן השתמשו בעונש המוות כאמצעי ליצירת אווירה של פחד", נמסר. מוצאים להורג נוספים היו חברי מיעוטים דתיים באיראן, שהורשעו בהיותם "אויבי האל" ו"מושחתים עלי אדמות", בהם אסירים פוליטים כורדים ומוסלמים סונים.

אמנסטי טוען כי ככל הנראה אלפי בני אדם עומדים בפני עונש מוות במדינה, אולם במקרים רבים הנידונים מקבלים הודעה על גזר דינם רק שעות ספורות לפני ביצוע העונש. משפחותיהם של המוצאים להורג, נטען, מדווחות על כך רק כמה ימים, לא שבועות, לאחר מכן.