סמל עוז מנדלוביץ' נהרג בקרבות בשכונת שג'אעיה שבעזה במהלך מבצע "צוק איתן". מאז, מנסה אביו עופר להתמודד עם האבל באמצעות חיפוש מידע על נקודות שונות בחייו של הבן. השבוע, רגע לפני יום השנה לנפילת בנו, חזר להאזין לריאיון שנערך עמו ועם בנו לתכנית "קולה של אמא" בגלי צה"ל, רק חודשים ספורים לפני המלחמה בעזה. בריאיון המרגש סיפרו השניים על מורשת גולני שעברה במשפחה, והאב אף שיתף את חששותיו לגבי הסיכון הרב הטמון בשירות ביחידה - שהתממשו לבסוף כאשר איבד את בנו.
סיפורם הייחודי של עופר ועוז משך את תשומת לבה של תחקירנית תכנית הרדיו לפני כשנה. בזמן הכשרתו של הבן לתפקיד לוחם בגולני, אביו, ששירת בעבר כקצין בחטיבה, הפתיע אותו כשהצטרף אליו למסע הכומתה וצלח אותו עמו עד סופו. בסוף המסע, העניק עופר לבנו את הכומתה החומה שהייתה שלו. "אני בעצם דור שני בגולני, הלכתי אחרי אבא", סיפר עוז בריאיון. בשיחה עם המראיינת תמי יעקבי, סיפר האב: "מאז שעוז נולד הוא ינק סיפורי גולני. האמת, כשעוז התגייס הצטערתי קצת שהזרקתי לו יותר מדי גולני. חשבתי שאולי בעצם היה עדיף שישרת בקרייה, ואז יהיה לי יותר שקט בלילה. אבל אנחנו שלמים לגמרי עם מה שהוא עושה והסיפוק כשהוא חוזר הביתה לאחר משימות גדול".
עוד בוואלה!NEWS:
"זה לא שבא עבריין ואמרתי לו 'אתה הולך לרצוח? יופי'"
הצתה וצלב קרס בישיבה בירושלים
שריפה במסעדת "מול ים" בת"א גרמה לנזק כבד - הסיבה: קצר חשמלי
ביום שבו קיבל עופר את הבשורה על מות בנו, הפך החשש שהביע בריאיון לנבואה שהגשימה את עצמה. המראיינת ששוחחה עם השניים אמנם הכירה את עוז רק דקות ספורות לפני התכנית, אך נזכרה כי שמרה את הדף עליו רשמה את השאלון שהכינה לקראתה.
עוז נהרג במהלך משימה שאליה יצא עם חברו לחטיבה, גלעד יעקבי. מחבל שהגיע לפתח הבית הרג את שניהם. מפקד הפלוגה של עוז הרג את המחבל. אביו של עוז אמר על האירוע כי "אם המ"פ היה יורה שנייה קודם במחבל, עוז היה היום בחיים. דוד שלי הוא גם אב שכול, והוא אמר לי שניתן להילחם בחיים רק במה שניתן לשנות. במקרה הזה לא ניתן לשנות כלום. החלטתי להפסיק להתייסר בשאלות שאין בכוחי לשנות את התשובות להן".
במשך השנה שחלפה מאז שנפל בנו, ניסה עופר להקל על הכאב באמצעות מציאת תשובות לשאלות איתן אפשר להתמודד. הוא יצר קשר עם חבריו וחברותיו של עוז בפייסבוק, וכן עם מפקדים וחיילים שדרכיהם הצטלבו עמו באקראי. "חשוב לי לדבר עם כל אדם שהייתה לו איזושהי נגיעה לעוז", סיפר האב. "הפכתי לאספן אובססיבי של פירורי מידע עליו. אני לא יודע להסביר את זה, אבל האיסוף של הדברים הקטנים לא מעציב אותי ועושה לי טוב. אני אוסף סיפורים קטנים שרק מאמתים לי את מה שאני יודע עליו: בעל חוש הומור מפותח, טוב לב, בעל שקט נפשי ואהוב על כולם", הוסיף.
ביום שני השבוע, יצא עופר מביתו שביישוב הקהילתי עצמון שבמשגב ונסע אל חוף הים. הוא יצא באותה השעה שבה התארגן בנו, שנה קודם לכן, למשימה שהוטלה עליו ועל חברו לחטיבה. "עוז נהרג ב-05:30 לפנות בוקר ורציתי לראות איזו תאורה הייתה בדיוק בשנייה שהוא נפל", סיפר. "רק עכשיו הסתבר לי שהיה כבר ממש אור, כלומר הם לחמו שם באור מלא", אמר על הרגע בו הרגיש שהשלים עוד חלק בעולמו של הבן.
במסגרת מלאכת ליקוט המידע, הצליח עופר גם לחלץ ממורה הנהיגה הצבאי של בנו את הנבוט המסורתי, עליו חרט עוז הקדשה אישית למורה בסיום קורס נהיגה על האמרים. "למורה היה נבוט שאתו היה מכה קלות את ידי התלמידים אם לא החזיקו את ההגה בשתי ידיים", סיפר עופר. "המורה הראה לי את ההקדשה שעוז חרט לו על הנבוט, שהלך אתו שנים. בסוף הצלחתי לקבל ממנו את הנבוט", הוסיף. "אלה דברים קטנים שלא מעציבים אותי, הם עושים לי טוב כי עוז עשה לי טוב".
לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.com