קובה וארצות הברית חידשו השבוע את היחסים הדיפלומטיים ביניהן. השגרירויות במדינות נפתחו לראשונה אחרי 54 שנה בעקבות הסכם חידוש היחסים שעליו חתמו נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיא קובה ראול קסטרו, לפני כשלושה חודשים. דגל קובה הונף מחוץ למבנה מחלקת המדינה בוושינגטון ובכך הגיעו לסיום יותר מיובל שנים של מצור כלכלי ונתק דיפלומטי. עד כמה חשוב ההסכם ההיסטורי היסטורי, מדוע בער לנשיא אובמה להושיט יד לשלום לשכנים הלטיניים וכמה השפיעה העובדה שנשיא קובה הוא ראול קסטרו ולא אחיו פידל קסטרו?
כדי להבין את הפיוס, צריך לחזור דווקא אל הסיבות לנתק ולחרם ששורשיהן במלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות, ובקרב על זיקוק הנפט בין קסטרו לחברות האמריקניות. דורות שלמים בקובה גדלו למציאות כלכלית שקפאה בשנות ה-60, ורבים מהם חיפשו דרך לברוח מהמדינה בשל החרם האמריקני. האם עכשיו רחובות הוואנה יראו אחרת או שהקובנים ישכילו לשמור על הקסם של המסע בזמן? דבר אחד בטוח, הנשיא אובמה קנה לעצמו בקדנציה האחרונה שלו עוד סיבה להיכנס לספרי ההיסטוריה.
לקריאה נוספת:
ארה"ב הסירה את קובה מרשימת המדינות התומכות בטרור
יום היסטורי: ארה"ב וקובה מחדשות את היחסים הדיפלומטיים
