(צפו בקטע מתוך תכנית של רשת BBC על פועלו של ניקולס וינטון)
ניקולס וינטון, פקיד בנק בריטי שלימים נודע בתור "אוסקר שינדלר של יהודי צ'כוסלובקיה", הלך ביום רביעי לעולמו בגיל 106. וינטון, בריטי ממוצא יהודי, אחראי למבצע הצלה של 669 ילדים, רובם יהודים, מידי הנאצים בתחילת מלחמת העולם השנייה. "הוא היה אדם צנוע מאוד ולא סיפר לאיש על חלקו במבצע ההצלה, שהוא יזם", סיפר הוגו מרום, אחד ממאות הילדים שהציל וינטון. "הוא לא ראה עצמו גיבור, כפי שראו בו כולם, והוא כל הזמן אמר 'הגיבורים האמיתיים הם ההורים של אותם ילדים'". לדבריו של הניצול, אם רעייתו של וינטון לא הייתה מוצאת את המחברת שניהל בעלה, ובה כל שמות הילדים שחילץ מאזור הכיבוש הנאצי והעביר למשפחות האומנות, "ייתכן שהסיפור לא היה מתגלה".
במרץ 1939 הגיע וינטון לפראג, שם עסק חברו בסיוע לעקורים מחבל הסודטים שסופח לגרמניה. הוא ראה אלפי ילדים, רובם יתומים, שעתידם לא היה ברור, והחליט שעליו לסייע למלטם מהכיבוש הנאצי. נוכח העובדה שמדינות שונות סירבו לקלוט משפחות שלמות, ייסד וינטון את "אגודת הסיוע לילדים מצ'כסלובקיה", תחתיה איגד את שלל גופים שפעלו לסייע לפליטים, לרוב יהודים, לעזוב את אירופה.
באמצעות האגודה פנה וינטון למשפחות בריטיות בבקשה שיעניקו בית לילדים הצ'כוסלובקים שיצליח להציל. את הקשר בין המשפחות, אלה מצ'כוסלובקיה ואלה מבריטניה, עשה בהתכתבות, כך שהצדדים למעשה התבקשו לסמוך על אדם שמעולם לא פגשו. הודות לפעילות זו, במהלך הקיץ של 1939עזבו את צ'כסלובקיה 669 ילדים, שנפרדו ממשפחותיהם בידיעה שלעולם לא יתראו עוד. הם הגיעו לליברפול ושם חיכו המשפחות, שהתנדבו לקלוט אותם ולגדלם.
"וינטון נתן להורים את ההרגשה שאפשר לסמוך עליו"
"כולם הבינו שחייבים למצוא דרך לצאת מהמדינה כי יהיה קשה מאוד לחיות תחת הכיבוש הנאצי", הסביר מרום, יליד ברנו שבצ'כיה, שעזב את המדינה בגיל 10. "הוריי ניסו לסדר לנו ויזה לארצות הברית, ופנו לפחות לשני גופים שיסייעו לי ולאחי לצאת מצ'כוסלובקיה - אך לא הצליחו, עד שיצרו קשר עם נציגו של וינטון והסדירו את יציאתנו מהמדינה לבריטניה".
"וינטון נתן להורים את ההרגשה שאפשר לסמוך עליו כשאמר שלכל ילד תחכה משפחה שתקבל אותו בבריטניה. כשגדלים מבינים עד כמה ההורים היו צריכים להיות גיבורים בשביל לסמוך על אדם שראו בתמונה או קראו מכתבים שלו".
בגיל 10 יצא מרום עם אחיו הצעיר ממנו בשנה ברכבת שעליה היו 230 ילדים. "סגרו את הרכבת בפראג ובעצירה שעשינו בלייפציג חיכו לנו שולחנות עם קקאו. נתנו לנו אוכל ושתייה, וגלויה לשלוח להורים" נזכר מרום, "אז גם ראיתי בפעם הראשונה יהודים עם טלאי, מגן דוד צהוב".
הוא סיפר גם על הסדר המופתי של המבצע. "היציאה הייתה מאוד מאורגנת, בתיאום עם הגרמנים, כשכל ילד יצא עם כמות מוגדרת של בגדים, וללא כסף", תיאר, "הגרמנים רק רצו להוציא יהודים, ובדרך הכי מסודרת שניתן. את זה ידע וינטון לעשות. הגענו לליברפול ומשום התפזרו הילדים למשפחות שחיכו להן".
מרום שמר על קשר עם וינטון, ארגן את ביקורו בארץ לפני כעשור ופגש אותו רק לפני כחודש. "דיברנו פעמים רבות על הקמת אנדרטה להורים (שחלקם לא שרד את השואה, דו"פ), והוא אמר 'אני הראשון ששולח את הכסף'. הוא לא איפשר, ולו לרגע אחד, לטפוח לו על השכם, בעיניו זה הכל - ההורים".
(עדכון ראשון: 20:29)
לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.co.il
