היום הראשון של יוון כמדינה חדלת פירעון היה טראומטי וכאוטי. החיוכים שרק אתמול (רביעי) נמרחו על פני האנשים שהאמינו שאיכשהו יהיה בסדר, נמחקו כלא היו. פניהם של התושבים נראו מיואשים וקודרים. המדינה התרסקה כלכלית והציבור הפך למשותק במשבר שכמוהו לא היה במדינה. הכיכרות והרחובות התרוקנו מאדם.
"לא ביצענו אף לא עסקה אחת מאז שפתחנו את החנות ב-09:00 בבוקר", מספרת בפנים מודאגות קטרינה, מנהלת חנות טלפונים סלולריים בכיכר אומוניה ההומה אדם במרכז אתונה, בשעה 14:00. "בימים האחרונים רשמנו ירידה עקבית במכירות מדי יום, עד שהיום כבר היה יובש מוחלט". אתמול נסגרה החנות ב-20:30 והיום הסגירה הוקדמה כבר בארבע שעות, בדומה לעוד הרבה מאוד חנויות שנותרו ריקות בבירה היוונית.
השפל הכלכלי הוביל לצניחת מחירים בהרבה מאוד מקומות, אולם גם זה לא הביא לקוחות. קוסטאס, בעל חנות בגדים, תמחר מחדש הבוקר את סחורתו. חולצות ומכנסיים בחמישה עד שבעה אירו, והג'ינס היקר ביותר ב-12 אירו בלבד. זה לא עזר. הייתי בסביבת החנות במשך 45 דקות ואיש לא נכנס אליה בזמן הזה. "אנשים לא קונים", אמר מיואש קוסטאס, "המדינה פשטה רגל והתושבים משלמים את המחיר".
בעל החנות, כמו רבים אחרים ביוון, מאשים את הפוליטיקאים במצב הקשה. "השיטה, שלפיה נותנים ליוון עוד כסף בשביל שהיא תחזיר חובות והציבור יישא בגזרות, לא הוכיחה את עצמה. כל הזמן חותכים לנו את היד עוד יותר גבוה. אני לא בעד או נגד (ראש הממשלה) ציפראס, אבל התחלתי להתעצבן עליו בימים האחרונים. הוא מזגזג, מדבר בחוסר בהירות וגורם לחוסר ודאות. שיגיד לנו כבר מה המשמעות של ניצחון ה'לא' במשאל העם ומה המשמעות של 'כן', ושיחשוף מה הוא באמת רוצה להישאר בגוש האירו או לצאת ממנו? יציאה מהגוש תהיה אסון מידי. נסבול ממחסור כבד של כל מוצרי הייבוא, כולל אוכל, תרופות ודלק", אמר.
חנות הנעליים NAK שליד הבנק המרכזי ממוקמת באזור יוקרתי. היא נקייה, מסודרת, מלאה באלפי זוגות נעליים, תיקים ואקססוריז. גודלה הענקי 150 מטר רבוע עומד לה לרועץ. בפנים נמצאים שלושה אנשים: המנהל יורגוס ושתי עובדות. לקוח אחד נכנס, מדד נעליים ויצא, והחנות שוב נותרה שוממה. "המצב קטסטרופלי", אמר יורגוס המודאג. "אנשים לא מגיעים לחנות. מכרנו היום רק שישה זוגות נעליים ומחר יגיעו עוד פחות אנשים ונמכור פחות. ממחר אסגור מוקדם את החנות, בשעות אחר הצהריים. אני לא יודע עוד כמה זמן אוכל להשאיר את החנות פתוחה. איך אשלם שכר לעובדות?".
מאז סגירת הבנקים שלשום, התחבורה הציבורית פועלת בחינם. אפשר לנסוע להיכן שרוצים בלי לשלם במטרו, בחשמלית או באוטובוס. זהו צעד הומניטרי מתקבל על הדעת כדי להקל על הציבור, אבל גם נטל כלכלי נוסף על המדינה. ככלל, ברחובות העיר רואים פחות כלי רכב פרטיים ויותר מוניות צהובות, שרובן ריקות. רק התיירים משתמשים בהן.
קצבה חודשית של 140 אירו
התורים לכספומטים נותרו ארוכים, אבל לא נשאר הרבה כסף למשוך. חלק מהאנשים היום לא הורשו למשוך אפילו את סכום התקרה של 60 אירו, ונאלצו להסתפק ב-30 או 40 אירו בלבד. בבוקר נראה מחזה כאוטי, כשחלק מהבנקים נפתחו במיוחד לטובת פנסיונרים שאין להם כרטיסי אשראי. התנפלות המונית, צפיפות ודוחק היו בבנקים שנפתחו ולחץ ניכר על פניהם של העומדים בתורים לכספרים. רובם קיבלו רק שליש מהקצבה שלה הם זכאים.
"מה אני יכולה לעשות עם קצבה חודשית של 140 אירו?", זעמה אחת מהן שביטאה את כעסם של אזרחים רבים. "יש לי בן אחד מובטל עם שלושה ילדים שאני צריכה לעזור לו, ועוד בת סטודנטית שלא מצליחה להתפרנס ממלצרות". הלב נחמץ עוד לפני שתרגמו לי את דבריה מיוונית.
בצהריים נערכה הפגנה של מאות פנסיונרים שצעדו לעבר הבנק המרכזי היווני כדי למחות על הגזרות שמוטלות ועוד יוטלו עליהם. אחד נציגי הפנסיונרים, דמיס קובוריס, צעק במגפון במהלך ההפגנה קריאות שההמון חזר עליהן: "ניאבק ביחד עד הסוף", "לא ניתן שימשיכו לפגוע בנו" ו"די לסבל ולעינויים של המבוגרים". ביום שישי בצהריים הם ייפגשו עם שר האוצר יאניס וארופאקיס.
אחד המפגינים, כריסטוס לנפייס, מהנדס בגמלאות בן 65, סיפר על הרגשות המעורבים של התושבים. "אני לא בצעד של הממשלה ולא בצד של גוש האירו. אנחנו נגיש הצעה משלנו שתידחה", אמר. הדרישות של הפנסיונרים הן לא רק הפסקת הקיצוצים בקצבאות, אלא השבתן לרמה הגבוהה כפי שהיה ב-2009. "מדינות גוש האירו רוצים להעביר לנו מסר: 'אל תתנגדו, אל תתקוממו. תהיו עבדים'. אבל אנחנו עבדנו קשה ורוצים רק ליהנות קצת ממה שאנחנו מייצרים. איך מצפים שנחייה כשמעלים את המחירים ומקצצים את הקצבאות והמשכורות?", תהה.
"אנחנו דורשים זכות בסיסית אחת חיים בכבוד. די לדיכוי. ולא רק ביוון, אלא בכל העולם", הוסיף לנפייס. "תנו לחיות. אנשים עם אינטרסים מחלקים אותנו בין דתות ובין גזעים ולאומים. אבל כולנו בני אדם, אז שיעזבו אותנו לנפשנו ולא יגידו לנו איך לחיות במדינתו".
לא רק המבוגרים מיואשים. האבטלה ביוון עומדת על 26% מהאוכלוסייה הכללית, ובקרב הצעירים בני 30-20 היא כבר נוסקת ל-50%. "הנוער היווני לא יודע מה הולך לקרות איתו", אמר גרגורי בן ה-15 בפסימיות של אדם בוגר. "לא בטוח שיש לנו עתיד במדינה ושנוכל למצוא עבודה".
באזור הכי מתויר באתונה, אקרופוליס, תיירים רבים ותור ארוך הם מחזה שבשגרה. אלא שהיום המראה הזה לא חזר על עצמו. בתי הקפה לא היו מלאים, ורק עשרות בודדות עמדו בתור. יאנוס, מנהל בית קפה מקומי, אמר כי ישנה ירידה בכמות המבקרים בהשוואה לשנה שעברה וגם בהשוואה לחודש שעבר. "יש תיירים שחוששים להגיע ומבטלים את בואם בגלל המצב הכלכלי-פוליטי הסבוך. קשה לי להאשים אותם לנוכח המציאות הנוכחית. הרבה חנויות ועסקים כבר לא מכבדים כרטיסי אשראי, אלא רק מזומן", הסביר.
התיירות ביוון אחראית ל-20% מהתל"ג של המדינה. בשנה שעברה יוון רשמה שיא חדש כשהגיעו לשטחה 24 מיליון תיירים, אך השנה כבר יגיעו פחות. אין עדיין נתונים רשמיים שיעידו על כך, אולם באתרי התיירות המקומיים מעריכים שזה המצב בפועל. ממשלת ארצות הברית אף פרסמה באחרונה אזהרת מסע מפני הפגנות אלימות באתונה.
הציבור היווני חש תסכול וחוסר אונים נגד משבר עצום ואי ודאות נוראה. יש חשש מאנרכיה. זו שעת מבחן עצומה לאומה היוונית. מי שנשאר לו קצת נדרש לסייע למי שאזל לו הכול. "הציבור היווני מוכר, בצדק מסוים, כחברי, לבבי ונעים", אומר ואסיליס, מורה בתיכון, "אבל יש גם הרבה אגואיזם ותקיעות סכין בגב כשאפשר. ועכשיו, אסור שזה יקרה".
יוון על סף אסון הומניטרי. המשבר הנוכחי לא הולך להיעלם בקרוב. המדינה שנודעה כערש תרבות המערב מאיימת עתה לפגוע בו. ובכאוס ששורר ברחובות הבירה היוונית, כל תוצאה מלבד הידרדרות לפשע ואלימות תיזקף כהישג לזכותם.
(עדכון ראשון: 22:48)