הנצחת המונופול והכניעה לאמריקנים: מה באמת יש במתווה הגז?

"כך מפרקים מונופול", הצהיר אתמול (שלישי) בחגיגיות שר התשתיות הלאומיות, יובל שטייניץ, במסיבת העיתונאים שבה נחשף מתווה הגז אשר גובש בשבוע שעבר, ושפרטיו האחרונים עברו מקצה שיפורים ממש עד מתן ההצהרה. עד אתמול עיקרי המתווה לא הוצגו בפומבי, מה שגרר ביקורת ציבורית ופוליטית על משרדי הממשלה ועל בכירים בחברות הגז, בנוגע להתנהלות החשאית בגיבוש ההסכם. בין היתר נטען כי היעדר הפרוטוקלים העיד על מידת השקיפות בכל הנוגע לעסקה עם המונופולים.

כעת, אחרי חשיפת פרטי המתווה - שנראה כי פורסם רק בגלל כישלון הקואליציה להעלות את העסקה שלשום להצבעה בכנסת, נראה שהוא אינו שונה במידה רבה ממה שכבר היה ידוע. מסתמן כי מלבד פירוק הדואופול בתחום, של דלק של יצחק תשובה ושל "נובל אנרג'י" האמריקנית, לא יפורק כאן הלכה למעשה המונופול עצמו בעשר השנים הקרובות.

"נובל אנרג'י" ודלק מחזיקות היום בארבעה ממאגרי הגז שהתגלו: תמר, לוויתן, תנין וכריש. על פי המתווה, השתיים יאלצו למכור את אחזקותיהן בשני המאגרים הקטנים (תנין וכריש) בתוך שנה וחודשיים למשקיעים חיצוניים, שיחויבו לשווק גז רק לישראל. על פי הממשלה מהלך זה צפוי להגדיל את התחרות בשוק, וזאת על אף שאלה מהווים בקושי 10% מהייצוא הכולל הצפוי.

עוד בנושא
"האמריקנים פנו, אבל הח"כים הערבים יצביעו נגד הממשלה על הגז"
מתווה הגז נחשף: המדינה תמנע פתיחת התחרות בעשור הקרוב
דחיית ההצבעה על הגז: הסדק הראשון בקואליציית ה-61 של נתניהו

אז מה בעצם יש במתווה? כדי לפצל את הדאופול דלק-נובל אנרג'י, תיאלץ האחרונה לדלל אחזקותיה במאגר תמר מ-39%ל-25%. חברת דלק תידרש למכור אחזקותיה במאגר תמר רק בעוד שש שנים. יעד זה נקבע בעקבות המלצת הוועדה לריכוזיות שלפיה כי כל פירמידה כלכלית במדינה שנחשבת למונופול תחויב למכור אחזקותיה בתוך פרק הזמן האמור. דלק דווקא נעזרה בקביעה, ואף ביקשה שזו תחול עליה. יצוין כי דחיית חלוקת האחזקות והשהיית מכירת חלקה של דלק מעכבות באופן משמעותי את האפשרות ליצור תחרות, במיוחד בשלבים הראשונים של ייצוא הגז.

למרות הכרזתו של השר שטייניץ על פירוק המונופול, בפועל, כך על פי המתווה, לא יהיה שינוי במבנה האחזקות בחברת לוויתן, כך שלחברת "נובל אנרג'י" תהיה בעלות צולבת על שני המאגרים הגדולים במדינת ישראל. סך אחזקותיהן של שתי החברות בשני המאגרים ביום שאחרי יעמוד על 87%.

נדמה כי משרד התשתיות והאנרגיה הצליח להפעיל לחץ על חברת דלק של יצחק תשובה, שתישאר בסופו של דבר עם אחזקות רק במאגר לוויתן, אך נראה שבמקביל הוא נכנע בפני הכוחות האמריקנים שהביאו את "נובל אנרג'י" להיות לכאורה המורווח היחיד מהמתווה שגובש, ולהישאר מונופול בשוק הגז בישראל.

מדוע חשוב שתחום הגז לא יוחזק בידי חברה כלכלית אחת? אחת הסיבות הן שהמשאב הזה יהפוך בעשור הקרוב לחיוני מאוד עבור המדינה, הן מבחינת התעשייה, האנרגיה, התחבורה והמים, והן מבחינת השימושים הפרטיים. שליטה במשאב על ידי גוף כלכלי יוביל את אותו מונופול לשלוט בעתיד גם על תזרים הכנסות המדינה, שיגיע למאות מיליארדי שקלים.

במטרה לסייג את הסעיף הנוגע להשארת מבנה האחזקות בחברת לוויתן, הוסיפו הבכירים שהציגו את המתווה, פסקה שלפיה "אם בתוך עשר שנים לא תהיה תחרות בשוק הגז, והמחירים יהיו דומים, תיבחן אפשרות של מכר בנפרד של כל חברה במאגר לוויתן מהזרמת הגז מהמאגר".

נדמה כי סייג זה נועד לצנן את הביקורת הציבורית, כיוון שגם בחברות הגז וגם בכירים במשרדי הממשלה יודעים שאפשרות זאת לא תיושם בפועל אלא תיוותר רק כרעיון תיאורטי. הסיבה: לא ייתכן מצב של תחרות בין שתי חברות אשר שותפות להקמה ולהשקעה בעסק אחד. הכלכלן פרופ' יוג'ין קנדל, יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, הסביר בריאיון לוואלה!NEWS כי היה זה רעיון הממונה להגבלים העסקים, דיוויד גילה, אשר התפטר בעקבות חילוקי דעות בכל הקשור לגיבוש המתווה. עוד ציין כי הוא מקווה שתהיה תחרות ושלא יצטרכו לנסות ולהשתמש בסייג זה כדי לפתוח את שוק הגז.

שר האוצר שטייניץ חידש בשני דברים. הוא הודיע שהמחיר המקסימלי ליחידת אנרגיה לחברות השותפות במאגרי הגז יהיה 5.40 דולר. הדבר לא יאפשר לחברות למכור גז במחיר גבוה מהמחיר שנקבע, אך אלה יוכלו להוריד את המחיר - כל אחת על פי רצונה. את המחיר המקסימלי הזה הצדיק שטייניץ בכך שהוא אינו גבוה ממחירים המוצעים במדינות מתקדמות במערב כמו נורבגיה, הולנד ודנמרק. הוא הוסיף כי המחיר אינו נמוך כמו זה שסיפקה מצרים (שהציעה מחיר של שלושה דולרים ליחידת אנרגיה) - מה שגרר בסופו של דבר לקריסת מערך ייצוא הגז שלה עצמה ולתלות בישראל.

מגבלה שנייה שקבעו הבכירים שגיבשו את המתווה היא שבמידה ואותן חברות ייצאו גז במחיר הנמוך מהמחיר שמוצע בארץ, הן ייאלצו להשוות את המחירים למחירים המוצעים בחו"ל. בתשובה לשאלה על פי איזה מנגנון תוכל המדינה לאכוף הגבלה זו, הסבירו הבכירים כי זה יעשה על בסיס הדוחות הכספיים של החברות.

אם כך, מדוע ישראל לא מסוגלת לפרק מונופול במדינה? הסברה הראשונה היא שהופעל על המדינה לחץ אמריקני גדול, שמולו היא לא הייתה יכולה להתמודד. הסברה השנייה היא שחברת "נובל אנרג'י" הודיעה כי אם מעמדה ייפגע באופן חד-צדדי היא תפנה לערכאות בינלאומיות. בתגובה לכך הודיעו בכירים בממשלה כי בהיעדר משקיעים חלופיים, המדינה מעדיפה לא להיגרר למאבקים משפטיים שיעכבו את פיתוח מאגר לוויתן כמו גם להיקלע למצב שמשמקיעים נוספים מחו"ל יימנעו מלהגיע ולהשקיע בארץ.

לא בטוח שאפשר להאשים את אותן חברות בהשתלטות על מאגרי הגז, שכן מדינת ישראל אפשרה להן לקבל זיכיונות לחיפוש גז ללא גיבוש מדיניות מוסדרת באשר לרגולציה בנושא הגז. אי-קביעת מדיניות ברורה בנושא הביאה לשלושה דיונים רגולטורים בנושא השינוי בענף הגז שגררו לא פעם ביקורת ציבורית ותקשורתית. בפעם הראשונה היה זה בוועדת ששינסקי בשנת 2011 אז דנו בנוגע לחלוקת רווחי הגז. בשנת 2013 היה זה דיון בשאלת ייצוא הגז בוועדת צמח, ובשנת 2015 היה זה עך גיבוש מתווה הפשרה.

בתוך כך נכתב במתווה כי הממשלה לא תיזום שינויים מהותיים בנושאים האמורים ואף תתנגד להצעות חוק פרטיות בענייני הגז אשר יבקשו לבצע שינויים. כאמור, סעיף זה שמוצג במתווה תקף לעשר שנים מיום קבלת המתווה. הוא בעצם אומר כי למדינת ישראל צפויה תחרות בשוק הגז בעשר השנים הקרובות על פי מתווה זה.

(עדכון ראשון: 23:10)