האב מתפקד, האם החלימה – אז למה המדינה מוסרת את הילדים לאימוץ?

(צפו בריאיון עם חנה בית הלחמי)

תינוק בן שבעה חודשים נופל מידי אימו, בשרותי הרווחה זועמים. פעוטה במשפחת אומנה שותה תרופה שאינה שלה, מגיעה לבית חולים עם כוויות קשות מתה רותח, שרותי הרווחה בתגובה: "זה קורה". שני המקרים הללו מבהירים היטב את המגמתיות שבה פועלים לעתים שרותי הרווחה. "לא הכרתי את פרצופם האמיתי, אך היום אני מבין שזה כמו 'עמי ותמי': מצד אחד מאכילים ודואגים ומצד שני מבשלים לך תיק שבסופו מודיעים לך: 'הילדים הולכים לאימוץ'", מסכם אלון (שם בדוי, כך גם יתר השמות בכתבה) את המסע הבלתי הגיוני שהוא עובר יחד עם אשתו שלומית להשבת ילדיו הביתה.

סיפורם של אלון ושל שלומית מעלה שאלות קשות על אודות התנהלותם של שרותי הרווחה מול אנשים ברגעי משבר בחייהם, ועל אודות היד הקלה על ההדק בהוצאת ילדים מהבית. יתרה מכך, על אף שמדובר במצבי משבר זמניים, עולה התהייה האם בשרותי הרווחה לא מהססים לעתים לפעול בדרכים בלתי הפיכות - הכרזה על ילדים כבני אימוץ בעוד שהוריהם חיים, בריאים ומתפקדים. "האבסורד הוא שאותה משפחת אומנה שבה עלמה נפגעה היא המשפחה המועמדת לאמץ אותה ואצלם מתייחסים לאירועים כאלה באמירה - 'זה קורה'", אומר אלון. "כשאורי (אחיה של עלמה - דו"פ) נפל מהידיים של רעייתי בבית, הם השתוללו וזעמו אפילו שלא קרה דבר. הסברנו שאנחנו בני אדם, אבל מאז מנפנפים בזה בכל מקום שיכולים. כנראה שיש מקומות בהם זה יכול לקרות, אצלנו לא".

כשפוגשים את אלון, חוזים באדם חרדי, נורמטיבי, שאף ממהר להבהיר: "שרתתי שירות צבאי מלא". לא בדיוק הדמות שקופצת לראש ישר כמי ש"הרווחה לקחו לו את הילדים". אלון ושלומית אינם מתכחשים לעובדה ששלומית חוותה קשיים נפשיים בעברה, וטופלה. עם זאת, לטענתם בין המציאות לבין מה שמתארים בשרותי הרווחה פעורה תהום. הם מדגישים שאין ביכולתם להבין מה מניע את העובדות הסוציאליות בטיפול בהם. לטענתם, ניכר כי שמו להן למטרה להוציא את ילדיהם מהבית, וחמור מכך - לתלוש אותם מחייהם לנצח על ידי הוצאתם לאימוץ.

שרותי הרווחה יכולים להתערב בחיי משפחה מתוקף חוק הנוער (טיפול והשגחה) בכמה מקרים שיובילו להכרזה על קטין כ"קטין נזקק": כשלא נמצא אחראי לקטין, כשהאחראי לקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או כשהוא מזניח את הטיפול בו או את ההשגה. כמו כן, יכולים שרותי הרווחה להתערב במשפחה אם היא כוללת קטין שביצע עבירה פלילית, שנמצא משוטט או מקבץ נדבות, שנתון להשפעה רעה או חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה או ששלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע.

על פי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2014 שהו בהשמה חוץ ביתית 9,430 ילדים: 7,130 בפנימיות ו-2,300 באומנה. בשנת 2013 שהו 7,385 ילדים בפנימיות ו-2,349 ילדים במשפחות אומנה, מהם 3,466 ו-1,419 בהתאמה הוצאו על פי חוק הנוער. בין השנים 2012-2000 לא גדל מספרם של הילדים שהושמו במסגרות חוץ ביתיות. עם זאת, חלה עלייה בשיעור היחסי של ילדים במשפחות אומנה מכלל הילדים בהשמה חוץ ביתית. עוד עולה מהנתונים, כי בשנת 2012 נמסרו לאימוץ 114 ילדים בתוך ישראל ובין השנים 2011-2004 אומצו כמאה ילדים בכל שנה באימוץ פנים ארצי.

חרף הנתונים האמורים, ממחקר של פרופ' בלהה דוידזון-ערד, שנערך ב-2010, עולה כי כשעובדים סוציאליים בישראל מתלבטים מהי טובת הילד, ההחלטה השכיחה יותר המתקבלת בוועדות תכנון טיפול והערכה היא להשאיר את הילד בביתו. מהשוואה בינלאומית עולה כי ישראל ניצבת כמעט במקום האחרון מבחינת הוצאת ילדים מהבית, כשאחריה ממוקמת רק יפן.

אלון ושלומית נישאו בשנת 1999 והביאו לעולם חמישה ילדים. לפני לידת בתם השנייה הבחין אלון כי שלומית מרבה להישאר בבית עם תריסים מוגפים. הזוג פנה למרפאה קהילתית לבריאות הנפש בחולון, שם קבעו בצורה חד-משמעית כי שלומית לוקה בסכיזופרניה. היא טופלה על ידי מנהלת המרפאה. חוות דעת נוספת של פסיכיאטר פרטי קבעה כי מדובר בדיכאון, שלא בהכרח על רקע סכיזופרניה. "כל הזמן הזה שלומית תפקדה וטיפלה בבנות, אך הקושי העיקרי שלנו היה שהיינו זוג עם שלוש בנות בדירת 40 מטר, מה שהקשה מאוד על כולם", משחזר אלון. "אחרי שעברנו לדירה מרווחת יותר ולצד טיפול, מצבה של שלומית התייצב והיא תפקדה בצורה מוחלטת כשהמחלה, אם בכלל הייתה, לא הייתה מורגשת בשום צורה".

פנייה נוספת לאותה מרפאה לצורך בדיקה של שירה, בתם השנייה, העלתה כי לילדה בעיה נפשית וההמלצה הייתה להעבירה למסגרת חינוכית מותאמת, טיפול תרופתי ואף אשפוז. הזוג לא קיבל את הדברים ופנה לפסיכיאטר עצמאי. זה קבע כי מדובר בסך הכול בחוסר הבשלה רגשי. עם זאת, בשרותי הרווחה, שהכירו את המשפחה כמה שנים קודם לכן, מיד תויגו ההורים כמתכחשים לקביעתה של המרפאה וכסרבני טיפול. זאת תוך התעלמות מוחלטת מחוות הדעת שהוצגה להם על ידי ההורים.

בשנת 2011 נולד לזוג בן ראשון אחרי שלוש בנות. "שלומית שמחה מאוד, היא דאגה לו כל רגע וטיפלה בו בלי הפסקה", מתאר אלון. "תוך זמן קצר נכנסה להריון חמישי כשבפעם הראשונה לא היה הפרש גדול בין הילדים, מה שבאופן טבעי יצר קצת חששות".

לאחר הלידה הציעו שרותי הרווחה למשפחה סיוע במימון גן לאורי. על מנת לקבל את הסיוע נדרש הזוג להציג אישור על הטיפול שעוברת שלומית במרפאה לבריאות הנפש. פנייתה לאותה מרפאה הובילה לשיחה שגרתית, שבה טענה שלומית שהיא מתקשה בטיפול בארבעה ילדיה. אלא שהדברים הועברו מידית לשירותי הרווחה בטענה שהיא לא נראית טוב ושיש לבדוק מה קורה בבית.

"הם ניסו להתחיל לטפל בה תרופתית ואני התנגדתי לטיפול, היות שהיא הייתה בהריון וזה יכול להשפיע על העובר", מספר אלון. "אבל הרופאה שטיפלה בה טענה שמדובר בתרופות שלא משפיעות ושאינן עוברות לעובר. הדבר הוביל לוויכוח ביני לבין הרווחה ובמהלכו איימו שיכתבו שאני 'לא משתף פעולה' כך שלבסוף לא הייתה לי ברירה ופשוט נכנעתי", הוא אומר היום כמי שמתחרט על הרגע.

ביולי 2012 נולדה עלמה, בתם החמישית של השניים, אך מצבה של שלומית הלך והורע. "כבר בבית החולים ניכר היה ששלומית לא מסוגלת לטפל בעלמה והביעה חששות גדולים מטיפול בילדים", מספר אלון. "נוסף על כך, מיד אחרי הלידה אבחנו בעיות מסוימות כתוצאה מהשימוש בתרופות. אותו שימוש שהרופאה אמרה לי שאינו עובר לעובר. בעקבות המצב עלמה נשארה כשבוע בבית החולים, ואחריו הודיעו לנו ששולחים אותה למקלט חירום ל-30 יום".

בשל מצבה של שלומית, פנו בני הזוג לפסיכיאטר נוסף שטען כי מדובר בדיכאון והמליץ על טיפול תרופתי. שוב לא קיבלו שרותי הרווחה את חוות הדעת ודרשו מהם באופן תמוה לפנות אותה למרפאת בריאות הנפש ולפעול אך ורק על פי המלצתם. ההמלצה כללה זריקות, תרופות וכן אשפוז, שלו התנגד אלון. על כן הוחלט על מנוחה אצל אחותה.

באותה תקופה נותר אלון לבדו עם ארבעה ילדים. "על אף הנסיבות טיפלתי בהם למופת", מתאר אלון את התקופה. "אך פתאום הגיעו דיווחים מהגן של אורי, שהרווחה סייעו לנו במימונו. אמרו שהוא מגיע מורעב לגן. מדובר בטענה מוזרה לאור העובדה שהייתי מביא אותו מוקדם ומביא להם דייסה לתת לו. זה לא היה קל בכלל, אבל טיפלתי בילדים למופת כשקיבלתי גם עזרה מהקהילה שלנו, שסייעה במזון ובניקיון הבית".

אז, לדבריו, באו שרותי הרווחה "בגישה טובה" ואמרו לו: "עלמה מחוץ לבית, קשה לך עם אורי (שהיה אז בן שנה - דו"פ), בוא נעזור לך ונשים אותו אצל אחותה של שלומית". "הסכמתי, כל עוד היה מדובר במשפחה", הוא אומר, "אך מה שהם לא סיפרו זה שמחתימים אותי על תצהיר שבו אורי אכן עובר לדודה, אבל האחריות החוקית עליו עוברת ללשכת הרווחה". הוא מודה כי אם היה מבין את זה באותו רגע לעולם לא היה חותם על מסמך שכזה. באותו מעמד, בדצמבר 2012, הכריזו שרותי הרווחה על כל חמשת ילדי המשפחה כקטינים נזקקים תחת אחריות שרותי הרווחה.

בשל כך, שלוש הבנות הגדולות הוצאו לפנימייה לבנות באשדוד ואורי שהה אצל דודתו במשך כחודשיים. במהלך אותה תקופה היו חיכוכים ואי הסכמות בין אלון לבין אחותה של שלומית, בעיקר בשל העובדה שהיא חילונית. כששירותי הרווחה ראו שהדברים לא מסתדרים החליטו על העברתו של אורי למשפחת אומנה. "הייתה פה התלבטות גדולה האם לגדל את אורי על חיי חלוניות או לדאוג לרוחניות ולשלוח אותו למשפחת אומנה זרה", מספר אלון. "בכל הוועדות אמרו לי - 'תירגע, זו רק אומנה', אבל מסתבר שאצלם הכול מתוכנן. ראיתי את הדוחות שכתבו על הילדים - 'הזנחה קשה', 'לא דואגים לילדים'. הכול שקרים על גבי שקרים".

במשך הזמן מצבה של שלומית הלך והשתפר. לקראת ועדה נוספת ברווחה הלכה לפסיכיאטר נוסף, שקבע כי אמנם יש לה בעיות אך לא ברמה שמונעת טיפול בילדים. על כן, הוא המליץ על החזרת הילדים לביתם. "אנחנו יושבים בוועדה והם אומרים שהם באמת רואים שחל שיפור במצבה, אבל היא עדיין לא בסדר ולא מסוגלת לטפל בילדים", משחזר אלון. "זה היה מוזר כי לשנינו היה ברור שהכול בסדר והם ממשיכים בשלהם כשיש להם ביד חוות דעת של גורם מוסמך. פתאום אחת מהן אומרת - 'אני ממהרת, אני קובעת אימוץ לשניהם', בטון דומה כאילו אמרה שהיא הולכת לסופר". "הייתי בשוק", הוא מודה, "ואז יו"ר הוועדה אומר - 'טוב בסדר אני גם חושבת'. לא האמנתי למה שאני שומע. המצב רק משתפר והם פותחים תיק אימוץ? באותו רגע חרב עליי עולמי, הרגשתי שאני מאבד את ילדיי".

באותו יום פנו אלון ושלומית לעו"ד יוסי נקר, שייצג אותם בהליך המשפטי. במהלך הדיון ולאור השיפור ההולך וגדל במצבה של שלומית הגיש הזוג חוות דעת של פסיכיאטר ביחס למסוגלות ההורית שלהם, כשזה קבע כי הורותם שוקמה והם מסוגלים לדאוג כראוי ולטפל בכל אחת מחמשת ילדיהם. בינתיים שירה, בתם השנייה, חזרה הביתה בשל אי הסתגלות לפנימייה ושוהה בבית זה שנה.

הזמן חלף וברווחה החליטו שלא מוותרים על מה שהוגדר שוב ושוב כ"מצב זמני". באוקטובר האחרון הוגשה בקשה להכרזה על אורי ועל עלמה כבני אימוץ. אלא שבשל הזמן הארוך שלקח להגיש את הבקשה, מדובר בבקשה המציגה תמונה לא אקטואלית. נכללות בה טענות שחלקן אינן בתוקף, ונראה כי אנשי הרווחה ממשיכים להתעלם לחלוטין מחוות דעת שאינן עולות בקנה אחד עם הבקשה.

בבקשה מפרטת תמי הר פאר, עובדת סוציאלית לחוק האימוץ, באמצעות באת כוחה, רשימת אירועים המצביעים לטענתם על תפקוד לקוי של ההורים. כך מצוין כי שירה, שבינתיים חזרה לביתה, לא נשלחה למסגרת חינוכית. אלא שלא מצוין כי אלון ביקש שלא להחזירה למסגרת שממנה הוצאה, והוחלט באופן משותף כי תשלח למסגרת בפתח תקווה. דבר זה לא קרה לבסוף. במהלך השנה האחרונה שירה לומדת במסגרת חינוכית בצורה תקינה.

בבקשה נכתב עוד כי רופאה ממרפאת בריאות הנפש טענה כי לשלומית מחשבות שווא של רדיפה וכי היא מסרבת לטיפול תרופתי. אלא שלא מצוין כי מדובר בטענות בנות כמה שנים שאינן עדכניות וכי קיימות חוות דעת אחרות שמפריכות את הטענה. כמו כן, לא מצוין ששלומית טופלה בטיפול תרופתי, כזה שאף השפיעה על עוברה.

טענה קשה נוספת שמציגים שרותי הרווחה היא כי שלומית הצהירה שאינה רוצה יותר לטפל בילדיה. שוב, מדובר בשימוש מניפולטיבי מעט במשפט שאמרה שלומית כשהייתה במצב לא טוב, אחרי לידה, מבלי להכניסו להקשר מתאים. דבר מקומם נוסף הוא השימוש שעושים שרותי הרווחה בנושא זה. זאת, משום שהרשויות השונות פועלות רבות לעודד נשים, על אחת כמה וכמה אחרי לידה, לפנות לגורם מקצועי ולדווח אם הן חשות בדיכאון. אולם שימוש זה מהווה אסמכתה כי לנשים עדיף שלא לדווח או לפנות לעזרה אם הן חשות מצוקה, שכן הדבר עלול להתנקם בהן.

עוד מצוין, כי מצבה של שלומית השתפר, אך בהמשך מסייגים בשרותי הרווחה כי הדבר לא בהכרח משליך על שיפור יכולותיה ההוריות. זאת כלל בלי לטרוח לציין כי הוגשו כמה חוות דעת שלפיהן להורים יכולת תפקודית תקינה וניתן להחזיר ילדיהם לביתם. יתרה מכך, לא ציינו בבקשה דוח של מרכז השיקום שבו שהתה שלומית מדי יום. סיבה אפשרית לכך יכולה להיות העובדה כי מדובר בדוח חיובי מאוד, שבעקבותיו גם יצאה שלומית לעבוד בשוק החופשי כסייעת בגן ילדים. דוח נוסף שלא הוזכר הוא זה של "מרכז קשר", שהעיד על קשר טוב בין ההורים לילדיהם, אותם הם רואים פעם בשבוע בלבד, גם זאת רק לאחר מאבק.

"המקרה הזה ממחיש את העובדה שבכל הנוגע לתיקי אימוץ ותיקים לפי 'חוק הנוער טיפול והשגחה' היד של הרווחה קלה על ההדק", טוען עו"ד נקר. "מה שמכתיב את הליכי האימוץ הוא מחסור בתינוקות לאימוץ, ולכן מקרים כאלו שהם לא קיצוניים מגיעים לידי אימוץ. ברגע שמוציאים ילד רך בשנים מההורים ומנתקים אותו מההורה על ידי זה שמצמצמים בצורה בלתי אנושית את ימי הביקור לפעם לשבועיים למשך שעה הדבר נועד ליצור נתק רגשי בין הקטין להורה כדי לשכנע את בית המשפט שאם הילד יחזור להורה הביולוגי זה יגרום לו נזק".

במשרד הרווחה סירבו להתראיין או להגיב לטענות באשר להתנהלות עובדות השרות למען הילד המטפלות בנושא האימוץ. זאת, בטענה שלפיה החוק אוסר זאת.

משרותי הרווחה ברשות המקומית נמסר: "המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה בחולון משנת 2005 עקב קשיים בתפקוד שני ההורים בטיפול בילדיהם. חמשת הילדים הוצאו מרשות הוריהם לאחר החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה והאגף לשירותים חברתיים בעירייה פעל על פי החלטותיו. באגף ישנו מידע רב על המשפחה שאנו מנועים מלפרסמו בשל היותו חסוי. אם המשפחה תגיע לאגף ותחתום על טופס ויתור על סודיות - נוכל להתייחס בהרחבה".

לפניות לכתבת: danawp@walla.com