(ראש הממשלה מתייחס לפיגוע, היום)
יומיים לאחר הפיגוע במעין עין בובין בו נהרג דני גונן ונפצע נתנאל חדד, נראה הבוקר (ראשון) שלכוחות הביטחון הישראלים אין עדיין קצה חוט של ממש לגבי זהות המבצע או שולחיו, אם היו כאלה. אמנם בלילה שבין שישי לשבת פורסמה הודעת קבלת אחריות בשם קבוצות "מרוואן קוואסמה ועאמר אבו עיישה", חוטפי ורוצחי שלושת הנערים הישראלים לפני שנה ליד צומת גוש עציון, שהשתייכו לחמאס. לכאורה, עדות ברורה לקשר לארגון. ועדיין, לא פעם בעבר נועדו הודעות שכאלה להטעות את החוקרים ולהובילם לכיווני חקירה שגויים (גם במקרה החטיפה של שלושת הנערים פורסמה הודעה מטעה בשם דאעש).
אופן הביצוע מהווה עדות לכך שהמחבל הכיר את המקום וידע שהוא משמש צעירים יהודים לשחייה וטבילה בימי שישי אחר הצהרים. אולם האם היורה שהשתמש באקדח היה חלק מתשתית מאורגנת יותר? האם ציפה לו רכב שסייע לו להסתלק במהירות ממקום מבודד יחסית, מרוחק מכבישים או שטח מיושב? כאמור, עדיין קשה לקבוע את התשובות לשאלות הללו. ייתכן שהייתה זו יוזמה של צעיר פלסטיני בודד, תושב האזור. השגתו של כלי הנשק אינה מהווה בעיה ואם אכן התגורר בגזרה הרי שהכיר מן הסתם את כל הדרכים אל מקום הפיגוע וממנו למקום מקלט.
הפיגוע בוצע ביום שישי הראשון של הרמדאן, דווקא לאחר שישראל מכריזה על שורה של הקלות לאוכלוסייה המקומית. לא נראה שהמטרה של המבצע הייתה לפגוע בהקלות הללו ולייצר תחושה של משבר בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל. זה אינו מסוג הפיגועים שיכולים לשנות אסטרטגיה או טקטיקה. היחסים בין הרשות לבין ישראל במישור הביטחוני נשמרים בינתיים ובקפידה. שיתוף הפעולה בין המערכות נמשך - ורושם הצלחות לא מבוטלות - גם בשבועות שבהם המתח המדיני מגיע לשיאו: השבוע צוות החוקרים של בית הדין הפלילי הבינלאומי יחל את בדיקתו בשטחים ויקבל פנייה פלסטינית רשמית ראשונה.
השב"כ הישראלי והמודיעין הפלסטיני מצליחים בחודשים האחרונים לשמור על שקט יחסי בגדה המערבית תוך הקפדה על שיתוף פעולה יוצא דופן. פעם אחר פעם מצליחים גופי המודיעין משני הצדדים, כן גם הפלסטיני, לסכל תשתיות שנועדו להוציא לפועל פיגועים משמעותיים יותר כמו חטיפה ולהחליש את מה שנותר מהזרוע הצבאית של החמאס בגדה. ועדיין, גם לאחר שרשרת ההצלחות הללו, חמאס לא מתייאש.
סאלח אל-ערורי, מראשי החמאס, שמקום מושבו בטורקיה, מנסה פעם אחר פעם לשלוח זרועות ארוכות לגדה. גזרת הפיגוע נחשבת ל"חצר הביתית" שלו. אל-ערורי הוא תושב הכפר ערורה, מעט צפונה ממקום הפיגוע. ובכלל, הכפרים שממערב לרמאללה ומצפונה לה, הפכו לחממה לארגוני האסלאם הקיצוניים.
סיור בכפרים הללו וכמות דגלי חמאס והג'יהאד האסלאמי שתלויים בהם, מלמדים משהו על נוכחותם באזור ברמה פוליטית אך יתכן שגם הצבאית. אלה מקומות שבהם יש לערורי לא מעט קשרים חברתיים ומשפחתיים ולא ניתן לפסול את האפשרות כאמור, שהוא מעורב ברמה או אחרת גם כאן. אך אופן הביצוע - היורה הבודד וכלי הנשק מבהירים שהמחבל לא היה זקוק לסיוע רב מדי, מלבד אולי בהימלטות. וללא קשר לפיגוע האחרון, אפשר להיות בטוחים בדבר אחד. בעוד חמאס עסוק מעל הראש בשמירה על השקט ברצועה, נציגיו, כמו אל-ערורי, טרודים 24 שעות ביממה כמעט בניסיונות לבצע פיגועים בגדה.