בשנה וחצי האחרונות תועדו לפחות 32 מקרים של ירי לעבר כנסיות אפרו-אמריקניות במדינות הדרום בארצות הברית. חלקם הגדול אירעו בקרוליינה דרומית, בה נרשמו גם אירועי ירי לעבר כנסיה היספנית ומסגד. "יש אנשים שרוצים להחזיר אותנו לימים עברו", סיפר דייויס, בעל מכולת בצ'רלסטון, "אבל אנחנו, השחורים, לא רוצים לחזור אחורה".
מבחינת האמריקנים הנושא שעומד במרכז סדר היום והפך למדאיג ביותר הוא המתיחות הבין-גזעית. עוד ועוד מקרים של שוטרים - ולעתים אזרחים - לבנים שיורים למוות, או סתם מתעללים ונוהגים בבריונות כלפי אפרו-אמריקנים, תועדו ועלו לכותרות. אלה גררו גלי מחאה גדולים במדינות מיזורי, ניו יורק ומרילנד.
בסקר גאלופ שנערך במארס האחרון שבחן את דאגות החברה האמריקנית, 28% הביעו "דאגה משמעותית" מהיחסים הבין גזעיים במדינה. זו עליה חדה של 11% לעומת השנה שעברה, וזה לגמרי לא במקרה. 15% מהאמריקנים דירגו את היחסים הבין-גזעיים בתור "הנושא הדחוף ביותר מולו ניצבת האומה האמריקנית". נתונים כה גבוהים לא נרשמו מאז 1992, ורק בשנות ה-60 נרשמו נתונים מדאיגים יותר.
השאלה המתבקשת היא איך כל זה קורה דווקא בזמן שלארה"ב יש לראשונה בתולדותיה נשיא שחור, ברק אובמה. והאם בכלל יש קשר בין שלטון אובמה למתיחות הבין-גזעית?
אין תשובה חד משמעית לעניין הזה, אבל דבר אחד בטוח: גורם משמעותי מאוד לעליית הנושא לסדר היום הוא הטכנולוגיות החדשות והמדיה החברתית. הרי בעיות ביחס בין שוטרים לאוכלוסיות החלשות אינן דבר חדש. מה שהשתנה לעומת העבר הם הסמארטפונים, שמאפשרים לכל אזרח לצלם ולתעד מקרים קשים כאלה ומיד להפיץ ביוטיוב, בטוויטר או בפייסבוק.
ההשפעה של עדויות קשות שמצולמות על הדעות ובעיקר התחושות של הציבור, מרחיקות לכת. אם "תמונה אחת שווה אלף מילים", אז "סרטון אלים אחד שווה מהדורה שלמה". כך למשל סרטוני הזוועה של דאעש השפיעו רבות על דעת הקהל בארה"ב, שנחשב בסקרים לאיום האסטרטגי מספר 1 על ארה"ב.
"יש כיום מצלמות לכל אחד ובכל מקום", אמר לוואלה!NEWS סטיבן וונג מלוס אנג'לס, "ובתרבות של ימינו אם אתה לא מצלם אירוע, הוא לא קיים. מצד שני האפקט של צילום של אירוע תמים יכול להדליק את השטח. כל אלה שסבלו מאלימות שוטרים או שקרוביהם חוו אותה במקרים שלא תועדו, מזדהים עם הקורבנות בצילומים. והם מתפרצים וחולקים את זעמם, מרגישים הזדהות מוחלטת עם הקורבנות".
הנושא הזה לא זר לנו בארץ. הסרטון שתיעד שוטר שהיכה חייל אתיופי הצית את המחאה הגדולה של הקהילה, וצה"ל יודע שאין משבר תדמיתי גדול יותר מאשר סרטון שמצולם במחסום, כפי שקרה לפני ימים אחדים בג'ילזון.
אובמה הולך בין הטיפות
ועכשיו לשאלה הרגישה: האם עליית אובמה לשלטון קשורה לעליית המתח הבין גזעי? אם תשאלו את הרפובליקנים, שטרודים בבחירות עוד שנה וחצי, אובמה אשם בכל דבר. הסנאטור טד קרוז שמתמודד לנשיאות ברשימה הרפובליקנית, טען לאחרונה בפני חברי הקהילה ההיספאנית בטקסס ש"אובמה הצית את המתיחות הבין גזעית", והאשים: "הוא יכול היה לבחור להיות מנהיג, אבל במקום זאת לקח החלטות שהציתו את המתיחות ופילגו את החברה במקום לאחד אותה".
המציאות סותרת את הדברים של קרוז. אובמה נדרש לענות בשנים האחרונות למקרים רבים של אלימות שוטרים לבנים כלפי שחורים, ותמיד הילך בין הטיפות, נמנע מלתקוף בבוטות את השוטרים הלבנים או להשתמש בביטויים נחרצים.
בראיון שהעניק לפני חצי שנה, אובמה טען שהיחסים הבין-גזעיים טובים עכשיו יותר מאשר בזמן כשעלה לשלטון. "מנקודה המבט של אפרו-אמריקנים והיספנים בקהילות העניות שהתמודדו עם בעיות כל חייהם", אמר נשיא ארה"ב, "אני משוכנע שהם יגידו לכם שהמצב עכשיו לא יותר גרוע ממה שהיה לפני עשר או עשרים שנה".
יש הטוענים שחלק מאזרחי ארה"ב הלבנים חשים מאוימים מהשלטון של אובמה. "העובדה שאובמה עלה לשלטון בזכות תמיכה נרחבת של בני מיעוטים, שחורים והיספנים, ומוביל מדיניות שפועלת לטובת השכבות החלשות, יוצרת תסכול וזעם אצל קבוצות מסוימות באוכלוסייה", הסביר מייקל שאפט, מחנך אפרו-אמריקני מצפון קרוליינה, "מצד שני הרבה בני מיעוטים מקהילות נחשלות חלמו עם עליית אובמה לשלטון שהכל ישתנה ומעמדם בחברה ישתפר. משזה לא קרה, והחלום התנפץ, הם עשויים לחוש תסכול".
על כל פנים, המקרים הטראגיים הרבים כששוטרים או אזרחים לבנים יורים על בני מיעוטים, חושפת את המציאות הכואבת של החברה האמריקנית, והאתגרים הפנימיים שניצבים בפניה. אובמה אמנם אינו אשם, אבל התקווה הגדולה שהוא יצליח לאחד את האומה ולרפא את הפצעים הכואבים שלה מתה.
(עדכון ראשון: 23:04)