מסמכים שהותרו היום (חמישי) לפרסום מחזקים את ההערכה כי צה"ל תכנן לכבוש את ביירות במלחמת לבנון הראשונה, ולא להסתפק בעצירת התקדמותו של אש"ף אחרי הרחקת המחבלים מקו 40 הקילומטרים מגבול הצפון (זה קו שהוגדר כהכרחי כדי למנוע ירי על ישובי הצפון - א"א) - כפי שנמסר לציבור ולראש הממשלה מנחם בגין.
המסמכים, המתפרסמים באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, סותרים את הצהרת ממשלת ישראל מיום תחילת מלחמת שלום הגליל (שבתחילה הוגדרה כמבצע), ב-5 ביוני 1982: "להוציא את כל יישובי הגליל מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים - הם, מפקדותיהם ובסיסיהם - בלבנון". בסופו של דבר פלש צה"ל לביירות כשבוע לאחר מכן, וכבש כמעט את כולה. הוא נאלץ לסגת מהעיר בספטמבר, לאחר הסערה הבינלאומית שהתחוללה עקב טבח סברה ושתילה.
במסמך מחודש אפריל 1982, חודשיים לפני היציאה למבצע, נכתב בפירוש כי ארבע יממות אחרי פתיחת המבצע יכבוש צה"ל את ביירות: "צה"ל ישמיד מחבלים ותשתית עד האוולי, חצביא, כאוכבא, ג'בל וסטני - עד ש' (שעת הש' - שעת תחילת המבצע - א"א) ועוד 24 שעות. יחבור לנוצרים באזור ביירות עד ש' ועוד 48 שעות. יכבוש את ביירות עד ש' ועוד 96 שעות. יהיה בכוננות להשמיד את הצבא הסורי בבקע".
30 שנים לנסיגה לרצועת הביטחון: זהו את עצמכם בתמונות
פקודת המבצע, שעדיין נקרא בשלב זה "אורנים", הגדירה את התנאי ליציאה אליו: "לאור התגברות מעשי הפח"ע (פעילות חבלנית עוינת - א"א) בארץ, בשטחים ובחו"ל, צה"ל יגיב וישמיד מחבלים בלבנון על ידי תקיפת חיל אוויר ועל ידי כוננות לביצוע מבצע 'אורנים'. לפי פקודת המבצע, קודם לכיבוש ביירות, 48 שעות אחרי תחילת המבצע, יחבור צה"ל לנוצרים באזור ביירות".
פחות משנה קודם לכתיבת הפקודה, בחודש יולי 1981, הותקף הגליל העליון בירי מסיבי של 1,200 פגזים ורקטות. שישה בני אדם נהרגו ו-59 נפצעו. רבים נטשו את קריית שמונה והסביבה וארגון הפתח התבסס באזור שבדרום לבנון, שכונתה "פתח-לנד".
אל"מ (במיל') יהודה וגמן, חוקר היסטוריה צבאית, מסביר כי למלחמה "היו שתי מטרות - מוסתרת ומוצהרת". לדבריו, "מצב שבו שר הביטחון הוא אריאל שרון, הרמטכ"ל הוא רפאל איתן וראש הממשלה הוא מנחם בגין, זה מצב ששרון עושה מה שבא לו. זה לא כמו ב-1967 שאשכול עמד על דעתו מול המטכ"ל".
במאמר שכתב בביטאון "מערכות" טען וגמן: "המטרה המוצהרת של המלחמה - להוציא את יישוביי הגליל מטווח האש הארטילרית של אש"ף - נשענה על הסכמה גורפת בציבור ובממשלה. אלא שככל שהלחימה העמיקה והתמשכה, הלך והתברר לציבור כי מטרת המלחמה היא בעצם 'הקמת ממשלה חוקית בלבנון, שהיא חלק מהעולם החופשי וחיה בשלום עם ישראל (ציטוט מדברים שנשא אריאל שרון - א"א)'".
ואכן, בחודש מרץ 1982, מנוסחת פקודה למבצע המוגדר "אורנים קטן", שאינה כוללת את כיבוש ביירות או הגעה לכביש ביירות-דמשק: "כתוצאה מירי על ישובינו או פיגוע פח"ע, צה"ל עלול להדרש להתחיל את המבצע תוך 24 שעות" על מנת להרחיק ככל האפשר ירי מחבלים על ישובינו". כוונת "אורנים קטן" צנועה בהרבה ממה שינוסח חודש לאחר מכן, ומטרתה "להשמיד מחבלים ותשתית עד קו הזהרני, כאוכבא, חצביא וג'בל וסטאני. כיתור צור ונבטיה. השתלטות על מרחבי ליטני והפתח-לנד".
בהמשך מוחלף שם המצבע מ"אורנים" ל"שלג", כפי שמראה אחד המסמכים. פקודה מספר 1 למבצע מבהירה שוב, כפי שכתוב בסעיף ד' לפקודה, כי מה שהוגדר כ"אורנים גדול" הוא אכן מטרת המבצע. מדובר בטווח הזמן שאחרי היממה השנייה לתחילת המבצע ועד ליממה הרביעית. בשלב זה תהיה "כוננות השמדת הצבא הסורי בבקע, עד כביש ביירות-דמשק. חבירה עם הנוצרים לפי פקודה. כיבוש ביירות לפי פקודה".
וגמן מסביר כי אחרי מינויו של שרון לשר הביטחון, מטרת המלחמה "לא הסתפקה עוד בסילוקו של אש"ף מדרום לבנון ואולי גם מביירות, אלא חתרה ליצור מצב אסטרטגי חדש ומהפכני, שכתוצאה ממנו יפעלו לבנון וישראל שכם אחד נגד הפלסטינים בלבנון. היה זה 'המזרח התיכון החדש' בגרסת שרון בלבנון, שלשם מימושו נדרש שיתוף פעולה, שיכול היה להתרחש רק בתנאי שבראש לבנון יעמוד אדם שהאינטרסים שלו, בעיקר בכל הנוגע לסילוק אש"ף, יהיו דומים לאלן של ישראל. גורמי הכוח שיכולים היו לפעול נגד הרעיון, ובעיקר הסורים, אמורים היו להיות מסולקים מהמרחב על ידי צה"ל".
"שר הביטחון הניח, ובצדק כפי שלמד בהמשך, כי חזונו האסטרטגי מרחיק הלכת ייתקל בהתנגדות בממשלה ואף בצבא - ולו רק עקב המחיר בדם שיידרש לשם כך - אם הוא יוצג להם באופן בהיר וברור", הוסיף וגמן. "משום כך, ככל הנראה, הסתפק שר הביטחון באמירות דו-משמעיות וברמיזות בנוגע לחזונו האסטרטגי, תוך שהוא יוצר מנגנון עקיפה של הבלמים שיכולה הייתה הממשלה להפעיל נגד מימוש תוכניתו. הכלי העיקרי שבו עשה שרון שימוש לצורך עקיפת הממשלה היה בלימת זרימת המידע מצה"ל אליה ובחזרה. כאשר הפך שר הביטחון לחוליה המקשרת היחידה בין צה"ל לממשלה ולהפך, קל היה לו לשלוט בלעדית במידע הזורם ביניהם וכך לתמרן את שניהם על-פי צרכיו ולשם מימושה של תוכניתו".
המסמכים שמתפרסמים היום מחזקים טענות שנשמעו לאורך השנים, כמו הדברים שכתבו זאב שיף ואהוד יערי בספרם "מלחמת שולל": "בישיבת הממשלה ב-5 ביוני דובר על טווח של 40 ק"מ אליו צריך צהל להגיע בדרום לבנון, כדי להרחיק את הישובים הישראליים מאש התותחים של אש"ף. זה היה הטווח שהרמטכ"ל ושר הביטחון ביקשו אישור מן הממשלה".
השניים כתבו עוד "לשרי הממשלה לא נאמר דבר, ולו ברמז, כי קיימת אפשרות שצה"ל יתקדם מעבר לטווח 40 הקילומטרים, לא צויינה האפשרות כי צה"ל יחתור להתחבר עם הפלנגות. לא ניתן אישור לתכנית "אורנים הגדולה".
שיף ויערי כתבו כי היחיד בישיבה שחשש מכוונותיו של שרון היה שר התקשורת מרדכי ציפורי, שמלבד שרון היה השר היחיד בעל נסיון צבאי רב. ציפורי אמר בישיבה כי הביטוי "נרחיק את המחבלים 40 קילומטרים" הוא ביטוי מופשט מאד והוא ביקש לדעת מה הקווים שאליהם צריכים הכוחות להגיע.