העולם כולו נפעם, הכותרות מתחרות בסופרלטיבים ואפילו קשת בשמיים הפכה למעין סימן חיובי לאלו שמחפשים גיבוי מלמעלה שנעשה הדבר הנכון. אירלנד, לראשונה מזה שנים, הפכה לכוכבת עולמית הזוכה למחיאות כפיים והוסיפה לדימוי הבינלאומי החבוט שלה - כמדינת סכסוך שמרנית - אפיל ליברלי מתקדם. ועכשיו, תיקחו את אותו התמהיל של מדינת סכסוך אחרת, דמיונית לחלוטין, הזוכה לקיתונות של ביקורת בינלאומית, מדינה שמזוהה מאד עם דת מסוימת וסובלת מתדמית שלילית - ודמיינו לעצמכם שהיא הייתה זוכה לאותו חיבוק גלובלי נדיר. מי מ-120 נבחרינו בכנסת לא היה רוצה את זה עבור המדינה שלנו? אבל מי מהם יהיה מוכן באמת לעשות משהו בשביל זה?
אירלנד היא לא המדינה הראשונה בעולם שמתירה נישואין חד מיניים, אבל היא הראשונה שביקשה לקבל את הגושפנקא הרשמית לכך מבני עמה ישירות. זה לא שנבחרי הציבור שלהם לא חשבו כך קודם, ואף פעלו בכיוון, אבל בשיטה שלהם הייתה נדרשת תמיכה משמעותית וישירה מהעם בכדי להצטרף ל-20 מדינות נוספות שבחרו להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. בישראל, למרבה האבסורד, מספיק רוב רגיל של חברי כנסת בכדי להתיר את ההכרה הרשמית בזכות הבסיסית להינשא לבן הזוג שלך, אבל אומץ והכרת הטוב אינן בהכרח תכונות הנלוות לאקט ההשבעה של חברי הכנסת.
יגידו מי שיגידו, שבמדינה דמוקרטית, אם הגוף הבוחר לא תומך בצעד מסוים אז כנראה שאין לו רוב בציבור. אז זהו, שהמצב הוא בדיוק הפוך. בסקרים רבים שנערכו בנושא בשנים האחרונות, הציבור הישראלי הוכיח שרובו המוחלט תומך בזכות של כל אחד ואחת מאזרחיה להינשא לבחירי ליבם, ללא הבדל דת, לאום, מגדר וההעדפה מינית. הרוב הברור בציבור - שרק הולך וגדל עם השנים וכולל כבר חלקים גדולים בימין ואף צובר תמיכה בקרב הקהילות הדתיות השונות - לא מתבטא בהצבעה של חברי הכנסת שלנו, אך לא מספיק. כאן, משום מה, רצונו של הבוחר משום מה, לא חודר את קירות הכנסת. היה קל להאשים בכך חלק מסוים מהמפלגות בכנסת, אך לצערי, איוולת זו היא נחלתן של מפלגות רבות שבוחרות להתעלם מרחשי הלב של הציבור בעוון של חנופה, נוכחית או עתידית, לממסד שספק אם מייצג נאמנה את הערכים המרכזיים שלו.
אולי הדוגמא שאירלנד נתנה לנו, היא שבמקום שבו הפרלמנט קופא - צריך לתת לעם להצביע. בכנסת הקודמת כבר קודמו חוקים הדורשים משאל עם על החזרת שטחים והסכמי שלום עתידיים - נושאים שלא ממש עומדים על הפרק בטווח הנראה לעין. אז אולי הגיע הזמן להשתמש בכלי שהכנסת החליטה שהוא לגיטימי לגבי נושאים שנוגעים באופן ישיר ומידי בחייהם של כלל אזרחי המדינה? או שכאן, כמו במקרים אחרים, הסטנדרט הכפול שמאפיין לעיתים את הכנסת שלנו ימשיך לפגוע באזרחי המדינה סתם כי זה לא נוכח לח"כים?
זה היה טוב לאירלנד, זה יכול להיות טוב גם כאן. תנו לעם לקבוע אם הזכות להינשא שייכת באמת לכולם או שהיא תינתן, באופן בוטה והפוך מטבעה של הזכות, רק למי שקבוצה מסוימת מכירה בה. תנו לעם להכריע - או שבמקום לפחד ממנו תובילו בעצמכם את השינוי.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.