החברים בשב"כ על הרכז לשעבר שהתאבד: "איש קשוח עם לב רגיש"

אריאל רוניס, מנהל לשכת האוכלוסין בתל אביב, שהתאבד לכאורה בעקבות סטטוס בפייסבוק שהאשימו בגזענות, שירת בשב"כ יותר מעשרים שנה כרכז במגזר הערבי. עם קידומו הוא הפך אחראי על רכזי שב"כ בנפה בצפון ואחרי סיום שירותו הוא החל לעבוד במשרד הפנים. הידיעה אמש על מותו התקבלה בתדהמה בקרב חבריו לשירות.

ליאור אקרמן, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ שהכיר את רוניס באופן אישי, סיפר הבוקר (ראשון) בשיחה עם וואלה! NEWS על אישיותו של רוניס ועל תפקודו בארגון. "הוא היה איש מאוד מיוחד, טוטאלי בעבודה, חי כל הזמן את העשייה", אמר אקרמן. "העבודה בשב"כ הייתה חייו, והוא היה מעורב רגשית ואישית בכל מה שנגע בו". לדברי אקרמן, רוניס היה אדם פגיע ורגיש. "הוא היה איש גדול ממדים ובעל מראה קשוח, אבל בפנים בלב היה טיפוס מאוד רגיש שמוכן להילחם בשביל אנשיו. אדם מאוד עקרוני. היה לו לב טוב עם המון נתינה, זה היה האיש".

עוד כתבות בנושא:
אריאל רוניס התאבד לאחר פרסום סטטוס: "חיים ומוות ביד הלשון"
מנהל במשרד הפנים נמצא ירוי בראשו בביתו

אקרמן סיפר כי נחשף לפרשה לאחר שקרא את הפוסט שכתב רוניס בפייסבוק לפני התאבדותו, שם מחה על הטענות הכוזבות, לדבריו, שהופנו כלפיו. "קראתי את הפוסט שלו בפייסבוק והבנתי מאוחר יותר שדקות לאחר מכן הוא שם קץ לחייו. חברים הודיעו לי על מה שקרה. סיפור קשה וכואב".

לדבריו, הוא לא העלה על דעתו שהפרשה תוביל להתאבדות. "האם חשבתי שהסיפור עצמו יכול להגיע למצב קיצוני שכזה? בהחלט לא", ציין אקרמן. "חברים פגשו אותו באותו יום בטיול בצפון, הוא דיבר ואף אחד לא הרגיש כלום. הוא אפילו קבע לפגוש אותם למחרת. הוא כנראה חזר הביתה והסיפור שוב פגש אותו. קשה לי להאמין שהוא נקט בגישה גזענית. לחלוטין לא נראה לי. האיש עסק בשנים האחרונות בקירוב לבבות בחברה הישראלית".

אקרמן, יו"ר "הדור בקצה המנהרה", תנועה שנועדה לחבר את החברה הישראלית ולמנוע פילוג המשיך ואמר: "אני וחבריי מנסים בכל הארץ להוביל אחדות בעם. הרבה יוצאי שב"כ שנחשפו לגורמים שרוצים לפגוע בנו, נחשפו גם לאנשים שחושבים בצורה הגיונית ומעשית, המעוניינים לחיות בשלום ובשלווה. כאחד שחווה את זה והכיר את האנשים הללו, אתה לומד לפנות לדרכים הללו. אני מאוד מקווה שמהאירוע הקשה הזה ילמד הציבור בישראל לפתח יותר סובלנות ופחות אלימות ברשת".

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שעבד עם רוניס, כתב אמש כי הוא מכיר אותו היטב, "את ערכיו ואת עשייתו למען שוויון וכנגד גזענות ואת יושרתו". דיסקין הדגיש כי "אין תואר היכול לפגוע באדם כמותו יותר מאשר 'גזען'. המתקפה האישית והתקשורתית עליו מבלי לרדת לשורש הדברים היא ממש מזעזעת", כתב.

רוניס נמצא אמש ירוי בראשו בביתו שבהוד השרון. הוא הובהל לבית החולים בילינסון שבפתח תקווה ושם נקבע מותו. הבוקר הגיבה האישה שכתבה את הפוסט, אחרי היוודע דבר מותו של המנהל. "היום בבוקר קמתי לידיעה מהגרועות ששמעתי בחיי. אני מצטערת בכל מאודי על אובדן חייו של אדם", כתבה בפייסבוק והוסיפה: "במשך שנים חוויתי בישראל אפליה. בפעם היחידה שסיפרתי את סיפורי אדם נפגע. אין מצטערת ממני. לו הייתי יכולה הייתי שותקת גם הפעם".

השכנים סיפרו על אירועי הלילה, כשנשמעה הירייה מכיוון דירתו של רוניס בבניין מגורים בהוד השרון. "בהתחלה חשבתי שזו דלת שנפלה. אחרי זמן מה שמעתי משהו במדרגות. יצאנו החוצה וראינו שוטרים וחובשים", סיפר אריה אלימלך, אחד השכנים, והוסיף "מוזר לי המקרה, אני בשוק". לטענת השכן, שפגש את רוניס ביום שישי, האחרון נראה לו מוטרד. "לא ייחסתי לזה משהו מיוחד. אבל הוא היה נראה קצת מוזר ביום-יומיים האחרונים". הלילה נחשף לסטטוס שנכתב על שכנו ואמר: "קראתי שהוא נעלב ונפגע – אולם אני לא יודע אם זה קשור לזה או לא".

גם שכניו לבניין של רוניס ידעו לספר על אדם חביב, צנוע ומאוד מופנים. "אף פעם לא נתקלתי בו בגישה תוקפנית, הוא תמיד התנהל בצורה עדינה ומכובדת", אמר אלימלך וסיפר כי שכנו שיפץ את הבית בשנה האחרונה. "צר לי לומר את זה בדיעבד, אך אולי אם הייתי מזמין אותו לארוחת שישי הייתי מונע ממנו לפגוע בעצמו.

אביו של רוניס, אליעזר רוזין, סיפר לוואלה!NEWS כי בנו היה חבר בקבוצת "חיים ביחד" (קבוצה של יהודים וערבים בגליל שלוחמת למען שלום ושיוויון) ושעות אחדות לפני שהוא שם קץ לחייו, הוא עוד השתתף במפגש של הקבוצה. "הוא הופיע בטלוויזיה כמה פעמים ודיבר על שיוויון לכל אזרחי המדינה", אמר. "כמובן יהודים וגם ערבים. דבר שהוא לא באופנה כיום". לדבריו, "אריאל היה מנהל הלשכה של מרשם האוכלוסין ורשות ההגירה בתל אביב. לפני זה הוא היה 20 שנה בשב"כ
וברגע שהוא התחיל לבוא במגע עם מיעוטים ועם אוכלוסייה מדוכאת תחת כיבוש, תחת משטר צבאי היו לו דעות משלו על קיפוח המיעוטים. הוא לא התבייש להביע אותן בלונדון וקירשנבאום ובערוץ הראשון".


רוניס גם כתב את הספר "אני ואחי נגד בן דודי" על הצורך לחתירה לשוויון ושלום בין ערבים ליהודים. "בספר הוא מתאר גם את אויבנו כבני אדם קודם כל", אמר האב. "שם הספר זה חלק מפתגם ערבי שההמשך שלו זה 'אני ובן דודי כנגד הזר'. החלק הראשון של הפתגם, זה השם של הספר. הוא מתאר את הערבים של 48', הערבים של היום, והערבים של השטחים. הוא מתאר את שלושת הסוגים של הערבים ואת היחסים - איך הם רואים אותנו, איך אנחנו רואים אותם, איך הם רואים אחד את השני".

עשו לכם שיימינג? תנו לנו לעזור לכם להוציא את האמת לאור

לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com