כריסטי אודונל, אם חד הורית בת 46 מסנטה קלריטה, קליפורניה, נאבקת לא רק במקרה קשה של סרטן ריאות סופני, אלא גם עבור זכותה למות בכבוד, בתנאים שלה. בסרטון שפרסמה השבוע, הסבירה אודונל: "הדרך הסבירה ביותר שאמות היא לאחר שהריאה השמאלית שלי תתמלא בנוזל ואני אתחיל לטבוע בנוזלי הגוף של עצמי. אם אגיע לבית החולים, הם יחדירו לי צינורית בהליך כואב מאוד וינקזו את הנוזל מהריאה שלי. ישלחו אותי הביתה, רק כדי לחכות לפעם הבאה, וזה יחזור על עצמו עד שאמות".
יחד עם הארגון "Compassion and Choices", שסייע לצעירה בריטני מיינרד שסיימה את חייה בחודש נובמבר האחרון בתום מאבק ממושך בסרטן המוח, אודונל נאבקת למען שינוי החקיקה במדינת קליפורניה כך שתאפשר סיוע רפואי בהמתת חסד. מיינרד נאלצה לעבור למדינת אורגון כדי שתוכל למות באופן שבו בחרה.
בריאיון לרשת ABC, סיפרה אודונל כי היא אובחנה עם אדנוקרצינומה, סרטן ריאות הנפוץ בקרב לא מעשנים. אם לא די בכך, היא הבהירה כי היא צמחונית, מתעמלת באופן קבוע ומעולם לא עישנה. על פי פרטי בקשתה, הרופאים מעריכים שנותרו לה שישה חודשים לחיות. בשל הרגישות שלה למורפיום, קשה גם למצוא דרכים להקל על הכאב.
היא החלה לאחרונה את סבב טיפולי הכימותרפיה השלישי והאחרון שלה. לדבריה, אין עוד דרכים לעצור את הסרטן שכבר התפשט לחלקים רבים בגופה. האפשרות של לסיים את ימיה בהוספיס לא באה בחשבון מבחינתה של אודונל. "אני לא חושבת שאנשים מבינים מה קורה כשמתים בהוספיס", סיפרה. "זה לא מוות שליו. קיבלתי המון הודעות מאנשים עם סיפורים על איך יקיריהם מתו בייסורים בהוספיס. קשה לשמוע את זה, אבל זו המציאות".
היא עבדה בעבר עבור משטרת לוס אנג'לס כחוקרת וכעת היא שותפה במשרד עורכי דין. לדבריה, היא חיה "חיים של עשרה אנשים", והיא לא מפחדת למות. כעת, היא מבקשת למות במיטתה בשלווה, כשהיא אוחזת בידה של בתה ביילי בת ה-20, בידיעה שיהיה מי שיתמוך בבתה לאחר מותה.
"אני לא רוצה שהבת שלי תגיע הביתה ותמצא אותי שם, מתה", סיפרה. "בכל יום כשבתי חוזרת הביתה מהעבודה, היא מתקשרת אליי ואנחנו משוחחות. אתם יודעים למה? היא רוצה לדעת שאני עדיין בחיים לפני שהיא מגיעה הביתה".
"אמות בידיעה שזה יקרה במהלך חייה של בתי"
למרות שהצעת החוק שעשויה לאפשר לאנשים כמו אודונל לפנות להמתת חסד עושה את דרכה כעת בנבכי הבירוקרטיה בקליפורניה, היא יודעת שזה עלול להיות מאוחר מדי בשבילה. "אם זה לא יקרה במהלך חיי, אני אמות בידיעה ובאמונה שזה יקרה במהלך חייה של בתי", הוסיפה אודונל. "מאותו הרגע, היא תדע שאף אחד לא הולך לסבול כמו שהיא ראתה אותי סובלת, והיא תדע שזה היה שווה את זה".
תגובות לפנייתה של אודונל לא איחרו להגיע. "התביעות וניסיונות החקיקה האלה הם לא סתם תרגילים באוטונומיה", מסרה מרילין גולדן מהקרן לחינוך ולהגנה על זכויות הנכים בארצות הברית. "אני מקווה שמערכת המשפט והמחוקקים שלנו יתחשבו בהשלכות הרחבות יותר. המאמץ הנוכחי לא משנה את ההתנגדות של גורמים פרוגרסיביים ושל שורה של ארגונים להמתת חסד".
בשבוע האחרון, זכתה אודונל לרוח גבית מאיגוד הרופאים של קליפורניה, שהחליט להסיר באופן רשמי את התנגדותו להמתת חסד, לאחר עשורים רבים של התנגדות עזה. בכך, הוא הפך לאיגוד הרפואי הראשון בארצות הברית ששינה את עמדתו בסוגיה השנויה במחלוקת. "כרופאים, אנחנו רוצים לספק את הטיפול הטוב ביותר למטופלים שלנו", הסביר לותר קוב, נשיא איגוד הרופאים של קליפורניה. "עם זאת, למרות פריצות הדרך בתחום הרפואה ושירותי ההוספיס המעולים שאנחנו מסוגלים לספק, זה לא תמיד מספיק".
"ההחלטה לסיים את חייו של מטופל היא החלטה אישית בינו לבין הרופא, ולכן החלטנו על קו מדיניות חדש שמאפשר לבחור את אופן הטיפול המתאים ביותר", הוסיף קוב. "הצלחנו להבטיח מנגנוני ביטחון עבור הרופאים ועבור המטופלים, ובכך להיות בטוחים שההשתתפות בהמתת חסד היא רצונית לחלוטין ושלמטופלים יש את ההגנה הנדרשת".
"אנשים התחילו לדבר על הנושא"
במהלך תהליך החקיקה, הסנאטורים שהובילו את כתיבת החוק היו בקשר צמוד עם איגוד הרופאים. "כולנו הסכמנו שיש להכיר בחשיבות העליונה של היחסים בין הרופא למטופל", אמר הסנאטור ביל מונינג, אחד ממובילי חוק SB 128. "אנחנו שמחים לשמוע שהקהילה הרפואית עושה היסטוריה עם השינוי מעמדתה הקודמת בנושא", הוסיף לואיס וולק, סנאטור נוסף.
בריאיון לכתב העת האמריקני "פיפל" שפורסם בסוף השבוע האחרון, סיפרה אודונל על תגובתה להחלטת איגוד הרופאים. "בעוד אני שוכבת במיטה, מותשת וסובלת, שמעתי את זה והייתה לי הקלה", סיפרה. "זה הגיע באיחור, אבל השינוי מייצג את מה שמרבית תושבי קליפורניה רוצים וצריכים. זה נותן לי תקווה".
העבודה על הצעת החוק החלה בחודש ינואר האחרון לאחר מותה של מיינרד. "זה שינוי גדול, אבל בריטני החלה שינוי בתודעה הציבורית, שינוי שממשיך גם עכשיו", אמרה אודונל. "זה לא בהכרח שאנשים משנים את דעתם, אבל הם מדברים על הנושא. בזכות כלי התקשורת ובזכות הצעת חוק SB 128, אנשים יכולים לגבש דעה מושכלת על הסוגיה הזאת. למעשה, סיוע במוות יצא מהארון".