למה המדינה קורעת ילדה מהוריה לאחר 12 שנות אימוץ?

    ב-2003 אימצו רן וגילה תינוקת סינית בת שנתיים בארה"ב. הם לא דמיינו שב-2015 מדינת ישראל תדרוש לגרש אותה ותעביר אותם גיהנום. "זה נורא, קשה לעכל את זה", הם אומרים, בעיצומו של הקרב הקשה בחייהם. ריאיון לאולפן וואלה!NEWS

    • אימוץ
    צילום: אבי כהן, עריכה: ניר חן

    (צפו בריאיון עם הורי הילדה)

    (תוכן מקודם)

    מעניין לחיות פה: בית הדיור המוגן הכי משפחתי שיש

    לכתבה המלאה
    12 שנים חיה יהלי בת ה-14 מול הרי אדום, מתחת לשמש הקופחת של הערבה. 12 שנים בהן הפכה חלק ממשפחה, חלק מקיבוץ, חלק מהלהקה הייצוגית של בית הספר, חלק מחיי אנשים רבים. תוך חודשיים היא עלולה למצוא עצמה מגורשת מישראל

    "כאן זה ממש יומיים אחרי שקיבלנו אותה", מצביע רן על תמונה של רעייתו גילה, תומכת בילדה סינית בת שנתיים, חיוורת, עם מבט כבוי, לבושה בביגוד סיני מסורתי. כעבור כמה דקות נכנסת לחדר נערה צעירה, שזופה, מחייכת-נבוכה מעט, לובשת ג'ינס סקיני אופנתי, כפכפים ומכשיר נייד בידה, מקטרת קלות על החום.

    הכי ישראלית שיש.

    12 שנים חיה יהלי בת ה-14 מול הרי אדום, מתחת לשמש הקופחת של הערבה. 12 שנים בהן הפכה חלק ממשפחה, חלק מקיבוץ, חלק מהלהקה הייצוגית של בית הספר, חלק מחיי אנשים רבים. תוך חודשיים היא עלולה למצוא עצמה מגורשת מישראל בהוראת משרד הרווחה, שמסרב להכיר בהליך האימוץ מסין שביצעו הוריה עת גרו בארצות הברית בשנת 2001.

    רן וגילה הביאו לעולם שלושה ילדים. ב-1997, כשהיה בן 4, אושפז בנם הצעיר שי והלך לעולמו תוך 24 שעות לאחר מאבק בלתי אפשרי עם חיידק אלים. לאחר הטראומה הקשה החליטו השניים שברצונם להביא עוד ילד לעולם, אך גם בשל גילם המתקדם, גילה לא היתה יכולה גילה לשאת היריון נוסף, ועל כן החליט הזוג לפנות למסלול של אימוץ. מסלול שהתברר כקשה לא פחות: בגלל היותם בני למעלה מ-43, עם ילדים, התבשרו רן וגילה כי חוק האימוץ אינו לצידם. אם ברצונם בכל זאת לצאת למסע, הם יאלצו להמתין שנים ארוכות לילד, ויקבלו רק אחד בוגר, אולי כזה שלא בריא במאה אחוז.

    במהלך שליחות לארצות הברית התעניינו השניים שוב בנושא האימוץ. רן הינו אזרח אמריקאי, מה שאפשר לזוג לבצע את ההליך מעבר לים, על פי החוק המקומי. "פתחנו תיק בארגון אמריקאי בנובמבר 2000", מספר רן. "מדובר בהליך ארוך שכולל בדיקות רבות עלינו ובחינות של סין, שעורכת את הבדיקות שלה. מתוך עניין פניתי לרשויות בישראל ב-2002 ושאלתי מה נדרש על מנת לאזרח את הילדה. הדבר הראשון שאמרה לי הנציגה זה שעברנו על החוק, כי אימוץ בחו"ל חייב להתבצע רק באמצעות עמותות מסוימות שעובדות עם מדינות מסוימות, וסין היא לא אחת מהן. בעצם התשובה שלה הייתה - "אין לך אפשרות להביא את הילדה שלך לארץ" - והעמידו בפנינו שתי אפשרויות: לבטל את האימוץ, או לאמץ ולהישאר בארצות הברית. במילים אחרות, זה לומר לנו "תרדו מהארץ", אך בחרנו לחזור ולהתמודד. עליתי לארץ ב-1977, היינו בין מקימי הקיבוץ ולא עלה בדעתנו להישאר בארצות הברית".

    המדינה מראה להם את הגב. רן, יהלי וגילה (צילום: ראובן אסטרו)
    באפריל נסעה המשפחה לארצות. בשובה התבקשה להמתין בביקורת הדרכונים והועברה לחדר צדדי. אחרי שש שעות המתנה נאמר לרן, בפני יהלי, כי יש להורים 30 יום להסדיר מעמדה - אחרת, תגורש מהארץ. בנוסף, נדרשה המשפחה, שאינה בעלת אמצעים, להפקיד ערבות של 20 אלף שקל

    אחרי שנתיים של ציפייה והתרגשות, תקופה שהזכירה לזוג את הריונותיו הקודמים, בינואר 2003 הגיעה יהלי, היום נערה בת 14. "היא הגיעה אלינו וממש כמו בלידה - התאהבנו", אומר רן, ונזכר בלילה המשותף הראשון בה ניכרו ביהלי הרגלים מהמקום ממנו באה: "היא התעוררה בשלוש לפנות בבוקר, נעמדה במיטה ובניגוד לכל ילד שמתחיל מיד לבכות, היא רק עמדה שם והביטה בנו בלי להוציא מילה. היא פשוט עמדה שם וחיכתה. כמי ששהתה שנתיים בבית יתומים, היא ידעה שהיא יכולה לצרוח כמה שתרצה ואיש לא ייגש. לקח לה שנה שלמה עד שיצאה לבד מהמיטה".

    אם היתה רוצה, היה באפשרות המשפחה להנפיק ליהלי דרכון ישראלי בארצות הברית עם הסדרת האימוץ, אך זו ביקשה קודם לשוב ארצה, ויהלי נכנסה באשרת תייר. בישראל, פנתה המשפחה למשרד הפנים וביקשה להסדיר את מעמדה. הילדה המאומצת קיבלה מעמד "תושב ארעי", שחודש מדי מספר שנים, והחיים התנהלו כסדרם.

    ואז הגיע החודש שעבר.

    באפריל נסעה המשפחה לביקור קרובים בארצות הברית, כשם שעשתה מדי מספר שנים. כפי שדווח בגל"צ, בשובה התבקשה המשפחה להמתין בביקורת הדרכונים והועברה לחדר צדדי. אחרי שש שעות המתנה נאמר לרן, בפני יהלי, כי יש להורים 30 יום להסדיר מעמדה - אחרת, תגורש מהארץ. בנוסף, נדרשה המשפחה, שאינה בעלת אמצעים, להפקיד ערבות של 20 אלף שקל. "בלי שום הודעה או התראה אומרים לנו את הדברים האלה מול יהלי, בלי לתת לנו אפשרות לומר מילה", אומר רן. "היינו המומים מההתנהלות, עוד יותר לאור העובדה ששנים אנחנו מנסים להסדיר את המעמד ולא ממש התחבאנו".

    במשך שנים מנסה המשפחה להסדיר מעמדה של יהלי, כולל פנייה לכל גורם אפשרי שאולי יכול לסייע. "פנינו לשמעון פרס, לשגרירות סין וב-2010 שכרנו שרותיו של עורך דין שפנה לבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע בנושא", מספר האב. "עובדת סוציאלית שבדקה את התיק המליצה על אישור האימוץ, אך בית המשפט לא הבין את כל התמונה ודרש תשובות ממשרד הרווחה. בדיון שנערך אחרי שבועיים טענה נציגת המשרד שלא ניתן ליצור תקדים ולאשר את ההליך שביצענו, ובית המשפט קבע שעל מנת להכיר באימוץ עלינו להביא חוות דעת של מומחה סיני לאימוץ שיעיד שהכל נעשה לפי החוק. הצגנו מסמך שיש לנו ביד - מסמך מהמקביל הסיני של משרד הרווחה, הגוף הרשמי העוסק בנושא האימוץ - אך משרד הרווחה סירב לקבל אותו. אני חושב שהם פשוט לא אהבו הרעיון שאימצנו בחו"ל ולא דרכם".

    ההורים לא נחו ופנו למנהל הארגון האמריקאי באמצעותו ביצעו את ההליך, וגם זה סיפק מסמך לפיו הגוף הרשמי בסין האחראי על הליכי האימוץ הוא אותו גוף ממנו הציגו ההורים מכתב חתום. כמו כן, פנתה המשפחה לעורכי די אמריקאים מהמובילים בתחום והשיגה מסמך גם מטעמם, אך גם זה לא ריצה את משרד הרווחה בישראל, שמתעקש לגרש נערה שלא דוברת מילה אחת של סינית.

    "אף אחד לא יפריד בינינו"

    "אני מסתכל עליה היום שוב ובלי לחשוב פעמיים ברור לי שהייתי עושה את זה שוב", אומר רן. "זו המדינה שלי ויהלי היא ביתי וזו המדינה שלה, איש לא יכול לנתק את הקשר הזה"

    "אני מרגישה כמו בסרט קפקאי", אומרת האם, גילה. "זה סיפור שקשה לעכל. בלתי נתפס שהמדינה בה אני חיה כאזרחית שומרת חוק, מדינה שלא אפשרה לנו לאמץ אחרי שאיבדנו את בננו הקטן ובחרנו בחיים, מערימה עלינו את הקשיים האלו. הבאנו את יהלי אחרי היריון של שנתיים ולא הייתי מוותרת על זה בשביל שום הון שבעולם, אז לדבר איתנו עכשיו על "מועמדת לגירוש" זה מצב נוראי מנשוא".

    מתוך מצב של חוסר אונים פנו ההורים למרכז הרפורמי לדת ומדינה המספק סיוע משפטי לעולים, ועורכת הדין ניקי מאור הצליחה לקבל ארכה של חודשיים על המועד האחרון שנקבע. במקביל, ממשיכים ההורים בניסיונות לפתור את המצב וכבר פנו לנספח קונסולארי של סין בישראל, שזימן אותם לפגישה אך טען שאינו יכול להוציא מסמך רשמי, שכן מדובר בילדה שהיא גם אזרחית אמריקאית. שעון החול אוזל, ומשפחתה של יהלי מתרוצצת בין מסמך למסמך, בלי להבין לגמרי מה נדרש ממנה.

    אל מול המצב הבלתי אפשרי, הבירוקרטיה המייאשת והאופק המעורפל והחשוך, הוריה של יהלי מסרבים להרים ידיים. "אני מסתכל עליה היום שוב ובלי לחשוב פעמיים ברור לי שהייתי עושה את זה שוב", אומר רן. "זו המדינה שלי ויהלי היא ביתי וזו המדינה שלה, איש לא יכול לנתק את הקשר הזה. אני מאמין שנפתור את זה אבל קשה להתמודד עם הדרך שמעבירים אותנו ועם איומי הגירוש, במקום לבוא ולומר - בואו נפתור את העניין. אף הורה לא היה מוותר וגם אנחנו לא נוותר".

    גילה חולקת את הדברים: "כשיצאנו משדה התעופה אמרתי ליהלי שאף אחד- משרד, פקיד או שר לא יפריד בינינו או יפגע במשפחה שלנו. לא יכולתי להגן על שי שלי, אבל פה אני יותר מלביאה ולא אתן לאיש לפגוע בנו. יהלי יודעת את זה וכל הורה עם קצת חמלה, הבנה ותבונה מבין את זה".


    ממשרד הרווחה נמסר: "בימים אלו יצרה קשר עורכת הדין החדשה של הזוג עם הלשכה המשפטית במשרד, שיושבים איתה ומסבירים מה נדרש במטרה לסייע ככל הניתן. מתוך חובתה של מדינת ישראל לא לתת יד לסחר בילדים ולעמוד בחוקי האימוץ הבינארציים החלים על ישראל, עליה לוודא בין היתר כי האימוץ ייעשה על פי הקבוע בחוק. כפי העולה מפניית הזוג, אימוץ הקטינה לא נעשה על פי הדרך הקבועה בחוק, אלא בדרך אחרת שבה בחרו בעצמם. הזוג התבקש לפני מספר שנים לדאוג למסמכים המאשרים את חוקיות האימוץ, אך לא דאגו לבצע זאת".

    ההורים לא מרימים ידיים (צילום: ראובן קסטרו)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully