עסק ביש: רצף הטעויות שהוביל לסקנדל הבגרויות

החלטת משרד החינוך לשנות שוב את נהלי הפצת בחינות הבגרות לתלמידים בשיאה של עונת הבגרויות, פעמיים בשבוע האחרון, מלמדת אותנו שיעור בלחץ ציבורי, ומראה כיצד תגובת-נגד למהלך שנוי במחלוקת יכולה להצליח.

כשבחינת הבגרות הראשונה דלפה לרשתות החברתיות, לפני חמישה חודשים, מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, שיגרה מסר חד וברור: היא לא תסבול פגיעה בטוהר הבחינות והפושע צריך להיתפס ולהיענש. גם כשבחינת הבגרות השנייה והשלישית דלפו הייתה זו אותה ההודעה, ואף נפתחה חקירה ביחידת הסייבר של להב 443. בפעם הרביעית נדמה היה שלציבור ההורים והתלמידים נמאס, והם ביקשו למצוא את האשם, להפסיק את התופעה שפוגעת אנושות באוכלוסיית תלמידים כה גדולה.

מה שהיה כמו זמזום טורדני על חלון משרד החינוך הפך לאשמה ברורה – תקנו את המעוות. לא עזר שבכירי המשרד התראיינו שוב ושוב וביקשו להפריד בין שני הדברים, האחריות הלימודית ועניין ההדלפה. אלא שמבחינת מאות אלפי הורים לתלמידים, האחריות הבלעדית לטיפול בבעיה מוטלת על כתפיה של המנכ"לית כהן, קל וחומר כשלא היה לצדה בחודשים האחרונים שר חינוך מכהן וגם לא סגן. כהן הבינה כי עליה לפעול מהר.

השיח עבר להתגוננות וייאוש גדול אחז בבכירי משרד החינוך. כל ההדלפות התרחשו במגזר הערבי, אך אף אחד לא יעז לקשור בפומבי את גל ההדלפות עם תרבות מגזרית רוויות מתחים. גם בלהב 443 בררו מילותיהם בקפידה. "אנחנו מתייחסים לכל מקרה לגופו. אין כאן תופעה או תרבות. דברים כאלה נמדדים בהיקף של שנים", מסרו בתגובה בעבר. ניתן היה להסיק מהתשובה הזו כי תופעת ההדלפות היא טרנד חדש, פטנט של השנה האחרונה. כל בר דעת יודע שהיא החלה טרם משמרתה של כהן וגם של קודמתה בתפקיד. עסק ביש שמועבר בירושה בין מנהלים כמו פצצה מתקתקת שהתפוצצה ביתר שאת במשמרת של כהן, ימים ספורים לפני שנכנס שר חינוך חדש ללשכתו.

בתנאים הלא קלים האלו החל מחול השגיאות. הטעות הראשונה בשרשרת הייתה ההחלטה למדר את שדרת הניהול של המשרד בשטח. אנשי השטח בוודאי היו יכולים לטכס עצה טובה, הם מכירים את הנפשות הפועלות. כהן התייעצה עם בכירי המשרד ויצאה בחמישי בהודעת בזק שקוממה מדינה שלמה. אותה החלטה מאולצת ואומללה של "סגר תלמידים בכיתות והדפסת השאלונים בבתי הספר" נשלפה והושמה כפלסטר במקום שבו נדרש ניתוח מעקפים, וכהן, מנהלת שקולה ומקצועית לדעת הרוב, יודעת את זה. במשרד חזרו והדגישו כי מדובר בפתרון זמני רק לעונת בגרויות הקיץ עד שימצא פתרון אחר לבעיית ההדלפות.

אבל מידור מנהלי בתי הספר, הורים ותלמידים פגע בנקודה רגישה אצל נציגי ארגוניהם, הרואים עצמם חלק אינטגרלי ממערכת ההחלטות במשרד. באופן מידי ולא מתואם מראש החלו הפגנות, מחאות ספונטניות, כל יום עיר אחרת. לכל תכנית אקטואליה נשלח נציג ציבור אחר. תלמידים התראיינו בוכים, ביקשו שיאזקו אותם באזיקים, מורים נעלבו שהפכו אותם לבייביסיטר, וועדי ההורים נלחמו אף הם להשיג כותרות ססגוניות. כהן התראיינה בכלי התקשורת, השתמשה בסמנטיקה של "מצב חירום". מרגע הבנת הטעות, חדרה הפך השבוע למוקד עלייה לרגל של משלחות מורים, מנהלים, הורים, נציגי רשויות ותלמידים. כולם רצו להשמיע בפניה את השיטה שתושיע את התלמידים מהסגר, וגם אותה מהעסק ביש הזה, והיא הקשיבה בקשב רב.

יאמר לזכותה של המנכ"לית כי היא הפנימה את הביקורת - ובנהלים החדשים שהוציאה, היא נפטרה מהסגר הלא-פוטוגני בכיתות וגם משעבוד המנהלים למכונות השכפול. היא הרוויחה בחזרה את אמונם של הצדדים, אבל הנזק עבור מאות אלפי תלמידים שניגשו לבחינות הבגרות בשפות זרות ובערבית לדוברי עברית נעשה. חרדה, מתח ובלבול גדול הוכנסו למערכת בחינות מלחיצה מטבעה, והטעות השנייה והעיקרית הלכה והתבהרה - היה מקום לחכות עוד כמה ימים, לבחון היטב את החלופות לפני החלטות, מבלי שיפגעו תלמידים.

קברניטי משרד החינוך יסכימו שאין דבר חשוב וגורלי יותר לתלמיד בכל שנות לימודיו, מאשר עונת הבגרויות. הלימודים בישראל מוכוונים מהרגע הראשון שהמורה המקצועי פותח את שנת הלימודים ועד ליום הבחינה האימתנית – על מנת לצלוח אותה. אנשי חינוך ואקדמיה בארץ, וגם חוקרי חינוך אוניברסליים במדינות מפותחות אחרות, מעבירים ביקורת נוקבת זה שנים על המשקל הכבד שמעניקים במערכת החינוך לבחינות המסכמות, בחינות אשר מוגדרות בעגה המקצועית "מבחנים עתירי סיכון" - בשל סיכוייהם להביא לכישלונו של תלמיד. הן חורצות גורלו של התלמיד בהמשך לימודיו האקדמיים ומתייגות אותו תחת הגדרות צרות של תלמיד מצוין, ממוצע או גרוע. הביקורת מתקשרת במידה רבה לתופעת הדלפות הבחינה שהיינו עדים להתרחבותה לאחרונה. מודל בחינות מסכמות כבחינות "עתירות סיכון" מעלה את המוטיבציה של התלמידים להשיג את שאלות הבחינה במרמה. תודות לקדמה ולטכנולוגיה, בלחיצת כפתור אחת הופכים תלמידים רבים למאושרים.

וזו מסתמנת כטעות שלישית, אך למרבה ההגינות היא לא שייכת כלל למנכ"לית בפועל, אלא לקודמיה בתפקיד: שיטת "שינון החומר" נשתמרה במערכת החינוך זה שנים, וזה לא מפתיע - היא הקנתה למשרד החינוך שקט. התמודדות עם אלגוריתמים מסובכים ושאלות מורכבות עלול להביא תוצאות לא מחמיאות בציונים, ואיזה שר ירצה להסתבך עם זה? שר החינוך הקודם, שי פירון, דווקא הראה סימנים של עניין. רפורמת הדגל שלו "למידה משמעותית", שזכתה לביקורות ציבוריות נוקבות ניסתה לשים במרכז פיתוח חשיבה ומיומנויות אצל התלמידים, על ידי הסטת 30% מהציון הכללי של מקצועות בולטים לטובת עבודת גמר, במקום בחינות.

פירון הוא איש חינוך, יש לו היסטוריה מכובדת בבתי ספר וכן בתנועות ציבוריות המקדמות חינוך ממלכתי. הוא הגיע למשרד עם אג'נדה. ואת מיכל כהן מינה למנכ"לית כדי לממש את חזונו. אבל פירון לא שרד את הקדנציה כדי לראות את השינוי קורם עור וגידים. וכעת נפתחת תקופה חדשה במשרד החינוך. בנט התיישב אתמול רשמית בלשכתו החדשה, ומוקדם לדעת אם יחשוב כמו קודמו לתפקיד. גם אם ירצה להסתכן בתיקון מוסד הבגרויות הוותיק, כש-90% תקציב קשיח המועבר למשכורות אנשי החינוך במערכת, הוא יצטרך לתעדף את צרותיו הרבות.

שינוי מודל בחינות הבגרות בארץ אינו בוער כמו צמצום מספר התלמידים בכיתות. ובינתיים, בנט העביר ביומו הראשון מסר של רוח צוות כאשר גיבה את המנכ"לית בטקס כניסתו למשרד. "עברת כמה ימים לא פשוטים וראיתי שיקול דעת בריא ונכון", החמיא לכהן מעל לפודיום. אך המסר הבא ששר החינוך חייב לעבוד עליו, הוא שינוי השיטה מן היסוד.