הסיפור המרכזי בירושלים השבוע היה הקרקס הפוליטי שהתרחש סביב הרכבת הממשלה. אפשר בהחלט להצטער על כך, כי במקביל לאירוע המביך, התכנסו בעיר הבירה מאות אורחים מרחבי העולם, במסגרת הכנס הגלובלי החמישי למאבק באנטישמיות. הכנס הבינלאומי משך הרבה פחות תשומת לב מהאירועים בכנסת, אבל הנושאים שנדונו במהלכו היו חשובים לא פחות. על רקע עלייה משמעותית במספר התקריות האנטישמיות ברחבי העולם, בדגש על מדינות אירופה, הוקדש הדיון בכנס למציאת דרכים חדשות להתמודדות עם איום הולך ומתגבר.
בין הנוכחים בכנס היה גם אירה פורמן, השליח המיוחד של מחלקת המדינה האמריקנית למאבק באנטישמיות. פורמן מכהן בתפקידו זה שנתיים, שבמהלכן הוא נאלץ להתמודד עם מה שהוא מכנה "הפנים החדשות והמורכבות של האנטישמיות" ברחבי העולם. בשיחה עם וואלה!NEWS שנערכה בשולי הכנס, סיפר פורמן על המאבק הסיזיפי נגד האנטישמיות, על ההבדלים בתופעה המסוכנת בין מדינה למדינה, ועל הניסיונות להסוות אנטישמיות כביקורת לגיטימית על מדיניותה של ישראל.
המשרד שפורמן עומד בראשו - משרד שליח המיוחד למאבק באנטישמיות - הוקם בארצות הברית בשנת 2004, והוא כפוף ישירות לשר החוץ האמריקני. פורמן והצוות שלו אחראיים, כפי שמגדיר זאת החוק האמריקני, על שני תחומי אחריות: לעקוב ולתעד אנטישמיות ברחבי העולם (Monitoring), ובמקביל להיאבק נגד האנטישמיות ולחתור לצמצומה (Combating). פורמן מודע היטב למגבלות הריאליות של המאבק הזה. "אני משווה את האנטישמיות לברז פתוח שיוצאים ממנו המון מים, ולצערי, אנחנו רחוקים מאוד מהשלב שבו אפשר יהיה לסגור את הברז", הוא אומר. "הנכדים שלי יחיו בעולם שתהיה בו אנטישמיות, וכך גם הנכדים שלהם. אבל אנחנו צריכים לפעול בכל הכוח כדי להתחיל לסובב את הברז לכיוון הסגירה, ולהאט את קצב הזרימה. אלה מטרות ריאליות".
כדי להתקדם לעבר המטרות הללו, אומר פורמן, צריך קודם כל להבין מול מה אנחנו מתמודדים: "בשנות ה-70, המאבק היהודי החשוב ביותר בעולם התנהל מול המשטר הסובייטי, בכל הקשור ליהודי ברית המועצות. במאבק ההוא, הייתה כתובת אחת ברורה להפעלת לחץ מדיני, תקשורתי, כלכלי ועוד - הקרמלין. המצב שאנחנו מתמודדים אתו היום הוא שונה לגמרי. יהודי צרפת, למשל, סובלים מהתגברות באנטישמיות - אבל הבעיה היא לא עם ממשלת צרפת, שהיהודים משבחים אותה על תרומתה למאבק באנטישמיות, אלא עם המון גורמים אחרים. אין כתובת אחת שצריך לעבוד מולה, יש המון מקורות שונים ומגוונים לאנטישמיות, וצריך לדעת לטפל בכל אחד מהמקורות הללו בכלים המתאימים לו".
כל מדינה והאנטישמיות שלה
פורמן, יליד שנות ה-50 שעסק רוב חייו הבוגרים בסוגיות יהודיות, עמד בין היתר 15 שנה בראש הוועד היהודי במפלגה הדמוקרטית, מדגיש כי האנטישמיות מרימה את ראשה בכל מדינה באופן אחר. "סוגיה נוספת שמאתגרת אותנו היא העובדה שאי אפשר לדבר היום על אנטישמיות בלי לסווג אותה לסוגים שונים. האנטישמיות במערב אירופה לא דומה לזו שיש במזרח אירופה, והחלוקה קיימת גם בתוך מדינות. אם ניקח את הדוגמה הצרפתית, אז יש אנטישמיות מצד גורמים קיצוניים בציבור המוסלמי, ויש אנטישמיות אחרת מצד גורמים בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני", אמר.
"אם היית מראיין אותי לפני שנה, היינו מדברים בעיקר על הונגריה, שם מפלגת ימין-קיצוני אנטישמית בשם 'יוביק' נחלה הצלחה גדולה בבחירות לפרלמנט", הוסיף. "בשנה האחרונה הפוקוס שלנו הוסט למערב אירופה בעקבות הפיגועים האנטישמיים שהתרחשו בצרפת, בבלגיה ובדנמרק, אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים לשכוח את הונגריה, או את היהודים שנקלעו למלחמה באוקראינה. כל הזירות הללו חשובות, וכאמור, בכל אחת צריך לדעת לפעול בצורה הנכונה והמתאימה".
במסגרת תפקידו כשליח המיוחד למאבק באנטישמיות, פורמן ביקר בכל המדינות שהזכיר עד כה בשיחה, וגם במדינות נוספות. הכלל המרכזי שמנחה אותו במהלך הביקורים הוא בראש ובראשונה, לשמוע מהקהילות היהודיות המקומיות לאיזו עזרה הן זקוקות. "יש מדינות שבהן הקהילה אומרת לנו: אנחנו צריכים עזרה מול הממשלה. יש מדינות, כמו צרפת למשל, שאומרים לנו שהממשלה מסייעת, אבל יש צורך בפעולה מקיפה יותר מול החברה האזרחית", אמר. פורמן החמיא למשרד החוץ, שארגן את הכנס השבוע, על כך שהוזמנו אליו אנשי דת ומנהיגים אזרחיים מרחבי העולם, כולל מקהילות מוסלמיות. לדבריו, אלה בדיוק הגורמים שיכולים לשנות את תמונת המצב בנושא האנטישמיות, בעולם שבו כוחן של הממשלות נמצא בירידה.
פורמן סבור כי חשוב שהמאבק באנטישמיות לא ייתפס בעולם כמאבק יהודי או ישראלי, אלא כסוגיה בינלאומית מן המעלה הראשונה. "בסתיו האחרון היה כנס בנושא אנטישמיות בברלין. המשלחת שלנו, מארצות הברית, הובלה על ידי פעיל זכויות אזרח אפרו-אמריקני, וכללה גם נציגים של קהילות שונות בארצות הברית - ערבים, היספאנים, סיקים ועוד. זו לא הייתה משלחת יהודית, אלא משלחת אמריקנית, כי אנחנו מאמינים שהמאבק באנטישמיות הוא סוגיה כלל-אמריקנית. זו גם הסיבה שהנשיא אובמה דיבר על המאבק באנטישמיות בנאום מצב האומה שלו, לא דבר שהרבה נשיאים עשו בעבר. לצערי, באותו כנס שמתי לב שמשלחות ממדינות אחרות הורכבו כמעט באופן בלעדי מיהודים", הוא אומר. עוד הוא מאמין כי צריך לקדם את המאבק באנטישמיות במדינות נוספות למקום שבו הוא נמצא בארצות הברית - לא מאבק של הקורבנות בלבד, אלא של הרוב המתנגד לגזענות.
אחת הזירות החשובות למאבק באנטישמיות שפורמן מודה כי לגופים העוסקים בסוגיה אין עדיין אסטרטגיה מספיק ברורה לגביה, היא המדיה החברתית - פייסבוק, טוויטר ושותפותיהן בכיכר העיר החדשה. "יצא לי לדבר הרבה עם גופי המדיה החברתית. פעמים רבות הם אלה שיוצרים קשר אתנו עם כל מיני סוגיות שמעוררות אצלם שאלות. חשוב להבין שבארצות הברית אין כמעט הגבלות על חופש הביטוי, בניגוד לדמוקרטיות מערביות אחרות, ולכן אדם יכול להגיד את הדברים האיומים ביותר על יהודים, שחורים, או כל אוכלוסייה אחרת - ואף שוטר לא יבוא לעצור אותו. זה יוצר אתגרים ודילמות לחברות כמו פייסבוק ואחרות, איך להתמודד עם התופעות הללו.
"הדרך הברורה ביותר היא באמצעות תקנון שימוש שיש בכל אתר או אפליקציה, שמבהיר מה המגבלות. אבל אותי מעניין לא רק לסמן גבולות, אלא גם איך אפשר לרתום את המדיה החברתית כדי להילחם בתופעה", הוא מוסיף. "אם נחזור למה שאמרתי על ארצות הברית, אז זה נכון שאם אדם יגיד שלא הייתה שואה ושהיהודים הם תת-אדם, לא יבוא שוטר ויעצור אותו, אבל החברה שלנו בנויה כך שהמחיר החברתי שהוא ישלם על כך יהיה בלתי נסבל. האם אפשר להעביר את זה גם לרשת החברתית? זו שאלה שמעסיקה אותנו הרבה, ובלי להיכנס לפרטים, אני יכול לומר שבכמה מהחברות החשובות ביותר בתחום, יש דיונים מתקדמים בנושא הזה".
הקיץ האחרון, עם מבצע "צוק איתן", הביא עמו התפרצות קשה של אנטישמיות באירופה, שישראלים היו יכולים לחוות אותה גם כן דרך הרשתות החברתיות. פורמן אומר כי אחד האתגרים הגדולים של המאבק באנטישמיות בימינו הוא התמודדות עם מי שמנסים להסוות אנטישמיות בתוך ביקורת על ישראל, ובמקביל, עם גורמים שמנסים לצבוע כל ביקורת על ישראל כאנטישמיות. "אנחנו צריכים למתוח קו ברור בנושא הזה, כי המילה אנטישמיות היא מילה חזקה, ואני חושב שעם כל ביקורת על ישראל, כולל ביקורת שאני לא מסכים אתה, הופכת מיד לאנטישמיות - אז אנחנו מוזילים את המילה ומחלישים את המשמעויות שלה".
אבל איך משרטטים קו מפריד בין הדברים? פורמן אומר כי הוא נאחז, בקווים כלליים, בשיטה שהציע נתן שרנסקי בעשור הקודם, המכונה באנגלית The three d's, לציון המלים דמוניזציה, דה-לגיטימציה וסטנדרט כפול. "אם מישהו תוקף את ישראל על מדיניות שהוא לא מסכים עמה, זה דבר אחד, אבל אם הוא אומר שישראל היא כמו גרמניה הנאצית, או שבגלל המדיניות הזו לישראל אין זכות קיום - זה משהו אחר", טוען פורמן. "בקיץ האחרון היו הפגנות באירופה שכביכול מחו על המלחמה בעזה, אבל אפשר היה לראות בהן שלטים כמו 'היהודים לתאי הגזים', או שלטים שמגן דוד הושווה לצלב קרס נאצי. זו אנטישמיות לכל דבר".
שימוש ציני באנטישמיות
בשעה שבמערב אירופה האנטישמיות השתוללה, במזרח אירופה צצה בחודשים האחרונים תופעה מטרידה מסוג שונה, כחלק מהמלחמה באוקראינה: הצדדים הלוחמים, על פי עדויות של יהודים באוקראינה, החלו לבצע תקריות אנטישמיות - ללא פגיעה פיזית, בינתיים - בניסיון לטפול את האשמה על הצד השני. סיפרתי לפורמן על עדויות בנושא ששמעתי במהלך ביקורי באוקראינה בתחילת השנה, והוא השיב כי שמע דברים דומים. "שימוש כוזב באנטישמיות הוא דבר מסוכן מאוד, שצריך לגנות אותו לפעול נגדו בתקיפות", הדגיש.
פורמן ביקר פעמיים באוקראינה בשנה שעברה. לדבריו, בשני הביקורים הוא שמע מיהודים מקומיים כי עיקר החשש שלהם הוא מפני הבדלנים הפרו-רוסים שנלחמים נגד ממשלת אוקראינה במזרח המדינה. זאת, למרות התעמולה הרוסית, שמנסה לצייר דווקא את ממשלת אוקראינה כאנטישמית ופשיסטית. "אפשר לומר שמבין כל 30 אנשים שדיברתי איתם באוקראינה, גם בקייב וגם במזרח, 29 אמרו לי שהם מוטרדים בעיקר מאנטישמיות בשורות הבדלנים הפרו-רוסים", טוען פורמן. כפי שהעיר השליח האמריקני בתחילת השיחה, ההאשמות ההדדיות באנטישמיות בין הרוסים לאוקראינה מוכיחות עד כמה המאבק בתופעה סבוך ומאתגר בימים אלו.
"אחד הדברים שמשמחים אותי הוא שבארצות הברית, תסריט כזה, שאנטישמיות הופכת לנושא פוליטי של צדדים הנאבקים זה בזה ועושים שימוש ציני באנטישמיות, הוא לא מציאותי בכלל", אומר פורמן. "למרות שיש כרגע בארצות הברית מחלוקת פוליטית קשה שמפלגת את המדינה ואת הזירה הפוליטית, אפשר לראות שבנושא המאבק באנטישמיות, יש שיתוף פעולה בין שתי המפלגות. לכנס פה בירושלים, למשל, יצאה הודעת תמיכה מאוחדת של חברי קונגרס משתי המפלגות. יש לזה חשיבות גדולה בעיניי".
פורמן מעיד על עצמו כמי שגדל בשכונה שבה לא היו הרבה יהודים, ואף חווה בילדותו אנטישמיות. "בקאנטרי קלאב בשכונה שלי לא קיבלו יהודים. היו לי כמה פעמים ריבים עם ילדים שקיללו אותי וכינו אותי 'יהודי ארור'. אבל למרות זאת, אני טוען שלא חוויתי אנטישמיות של ממש, כמו זו שהוריי חוו בשנות ה-30 וה-40, או כמו שהיהודים שאני פוגש כיום ברחבי העולם חווים. אני לא באמת יכול להשוות את מה שהיה קיים בילדותי לדברים שהוריי עברו.
"השנה ביקרתי בפריז, ובערב שבת הלכתי עם מארחיי לבית כנסת במרכז העיר, בשכונה נעימה מאוד. הלכנו ברחוב עם כיפה, אבל בשעות הלילה, כשרצינו ללכת חזרה למלון, המלווים שלי אמרו לי: 'תוריד את הכיפה'. לא בטוח ללכת עם כיפה בשעות הלילה, וכל זה קרה במרכז פריז, אפילו לא בפרברים, שם המצב גרוע עוד יותר", הוא מעיד בדאגה. "אפשר לקרוא וללמוד על אנטישמיות כל החיים, אבל כדי להבין באמת את התחושה, חייבים להרגיש את זה על בשרך".
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il