מרים אברהם ובת' שטיינברג, אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים חיפשו מסגרת לילדיהם לתקופות חופש - חיפוש שלא העלה פתרונות. לכן, החליטו השתיים לפתוח בעצמן מסגרת עמותת "שותף". כעת, אחרי שנים של פעילות, הן מחפשות מקום קבוע שיארח אותן בחופשת הקיץ. פניות לעיריית ירושלים, העיר שבה פועלת הקייטנה, נתקלו בדחיות חוזרות ונשנות לקבוע פגישות.
"התחלנו לפעול ב-2007 אבל עד היום לא מצאנו בית קבע", אומרת שטיינברג, "את הפעילויות במהלך השבוע אנו עורכות בבית ימק"א בעיר ואת קייטנת פסח עשינו במוזיאון הטבע. היה מקסים שם וזה יכול להיות מקום מצוין גם לקיץ, אבל עכשיו מדברים על מכירת הקרקע לטובת בנייה. למה לא להשאיר משהו לטובת הילדים?"
"אנחנו שלושה חודשים לפני אוגוסט והמצב קשה. איש לא רוצה אותנו כשמדובר על תקופה של שלושה שבועות בלבד", אומרת שטיינברג. "בפסח אנחנו הולכים לבתי הספר, אך בקיץ זו תקופה של שיפוצים לקראת השנה הבאה, אז זו לא אופציה. אנחנו מנסות לדפוק על כל דלת בתקווה למצוא מקום שיקבל אותנו ויהיה בגודל מתאים ונעים לילדים וגם מותאם לצרכיהם".
את "שותף" הקימו שטיינברג ואברהם, עולות מארצות הברית, בעלת קייטרינג ומעצבת גרפית. תחילה, הייתה זו מסגרת קטנה שמטרתה לספק מענה לכמה משפחות שהכירו שחיפשו תעסוקת אחר הצהריים ובחופשות לילדים. "זה התחיל מעשרה ילדים שהעבירו שבועיים בכייף עם ארבעה מדריכים", אומרת שטיינברג, "כשדיברנו עם ההורים הבנו שכולם הרגישו שלראשונה מצאו את מקומם. זה התחיל כמיזם פרטי לגמרי והפך למסגרת שהיא הרבה יותר ממה ששיערנו".
כיום מציעה "שותף" תכניות שבועיות ופעילות בחופשות ליותר מ-150 ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים בגילאי 21-6 בירושלים. הארגון יצר מודל משולב חדש שבו 75% ילדים עם צרכים מיוחדים והשאר הם ילדים "רגילים". בין התכניות שמפעילה העמותה ניתן למצוא מועדוניות, קייטנות בפסח ובחופש הגדול, סדנאות שילוב לקהלים שונים ותכנית מד"צים- מנהיגים צעירים עם צרכים מיוחדים.
ייחודה של המסגרת הנו, כאמור, השילוב שבין ילדים עם צרכים שונים באותה מסגרת, שילוב מסוג שלא נראה באף מקום. הדבר מוביל לרשימת המתנה לקייטנה, רשימה שכוללת בעיקר ילדים רגילים. "אחרי הכל, גם הם מחפשים מסגרת ואנחנו נותנות משהו שלא קיים כאן. יש הורים שמבינים את היתרונות", אומרת שטיינברג.
אברהם מוסיפה: "אנחנו עושות בפועל מה שהאקדמאים ואנשי המקצוע מדברים עליו - שילוב. זה לא רק לקחת ילדים בלי צרכים ועם צרכים אלא גם לערבב בין המוגבלויות. היום, מדיניות הממשלה מונעת שילוב שכזה וזה חבל. זה מוביל לבזבוז כספים כשעושים פעילות אחת לאוטיסטים, אחרת לבעלי פיגור ואחרת לבעלי תסמונת דאון. לכן, אין לנו טעם לגשת למכרזים של העיר או של המדינה כשכל מכרז מגביל אותנו לסוג מוגבלות ספציפי ואוסר עלינו לשלב ילדים עם מוגבלות אחרת או ילדים רגילים".
"אם לא נמצא מקום גדול מספיק נאלץ לקצר את הקייטנה"
השתיים פנו לעיריית ירושלים במטרה לקבל סיוע באיתור מבנה - אך לא הצליחו למצוא אוזן קשבת. "שנים אני מנסה לשבת עם ראש העיר ולספר לו על העבודה שלנו אך זה לא יצא לפועל", אומרת אברהם. "יש לנו פגישות עם אנשים בעירייה ממחלקת שיקום ומאגף הנוער, והם יודעים שאנחנו פועלות למען ילדים עם צרכים מיוחדים אך לא ממש אכפת להם. אנחנו מקבלות מהם עשרת אלפים שקלים, אבל למה זה מספיק? הם לא מבינים שאם משקיעים בילדים האלו עכשיו יהיה להם עתיד טוב, הם לא יהיו נטל על איש. אבל היום איש לא משקיע בהם".
"אנשים בעירייה או גורמי מקצוע לא רואים את הפוטנציאל, לא מבינים שאנחנו הצעד הבא. אבל אנחנו ממשיכות לבדנו", אומרת אברהם. "אם לא נמצא מקום גדול מספיק או כסף לשכירות למקומות שכרגע אין ביכולתנו לממן ולהתאים לצרכינו, נאלץ לקצר את הקייטנה. אבל זו לא הכוונה", היא מוסיפה. "אנחנו כאן לספק מסגרת לילדים, מסגרת שתתאים לצרכיהם ותעניק להם את הכיף שכל ילד עושה בחופש הגדול".
מעיריית ירושלים נמסר: "עיריית ירושלים מאשרת הקצבות על-פי קריטריונים מקצועיים, והעמותה קיבלה הקצבה בסכום של עשרת אלפים שקלים. לעירייה הגיעה רק לאחרונה בקשה מעומתת 'שיתוף' להקצאת מקום לפעילותם, והבקשה תיבחן בהתאם לקריטריונים ולנוהל ההקצאות".
לפניות לכתבת דנה ווילר פולק: danawp@walla.co.il