(צפו בריאיון עם רפ"ק עודד חביב, מפקד כוח המשימה, ימ"ר לכיש)
ב-18 בפברואר, בשעת ערב, הפציעו שלוש מכוניות מאזדה חדשות ברחוב צדדי בעיר שדרות. מחוץ למינימרקט קטן ברחוב שרץ העבריין הצעיר מיכאל גזייב יחד עם כמה מחבריו. מהמכוניות יצאו תשעה גברתנים, מצוידים באלת בייסבול ובמוטות ברזל. הארבעה סגרו על גזייב. במשך ארבע דקות הם הכו אותו עד זוב דם ולאחר מכן עזבו את המקום. גזייב בן ה-25 ניגש בכוחותיו האחרונים לבקש עזרה - וקרס. עוברי אורח ניסו לסייע לו. צוות מד"א שהגיע למקום עשה לו החייאה, אך לבסוף נאלץ לקבוע את מותו.
המשטרה החלה לחקור את הרצח. אט-אט החל פרופיל החשודים להתבהר: מדובר בחבורה מגובשת למדי שסרה למרותו של העבריין מיכאל טנסקי. הרצח המחריד שנקלט במצלמות האבטחה הביא לפריצת דרך משמעותית בחקירת הפשע המאורגן בישראל. האם עדיין יש מאפיה רוסית בישראל? במשך שנים היה הדבר בגדר תעלומה. מחקירת רצח גזייב עלתה תשובה מטרידה. הפשע המאורגן הרוסי אכן חי ובועט בערי הדרום. וואלה! NEWS חושף: כך פעלה הכנופיה האכזרית של מיכאל טנסקי מאפיה רוסית, מייד אין איזראל.
"מיכאל טנסקי הוא המנהיג של הפשע הרוסי", כך הצהיר עד המדינה שהחליט "לזמר" על אחת מכנופיות הפשע המסתוריות ביותר במדינת ישראל. ד' שעוכב לחקירה אחרי רצח גזייב, נמנה עם הבכירים שבאנשי טנסקי. כשהוא הסכים להעיד, ידעו חוקרי היחידה המרכזית של מרחב לכיש שהם העלו בחכתם דג זהב, כזה שיכול להגשים להם משאלה; הפרטים המצמררים שהוא גולל עשויים לשים סוף לכנופיה שהטילה אימה על הרחוב הרוסי בשדרות, בבאר שבע ובאשקלון.
ד' הוא עבריין ותיק. בעבר ישב בבית הסוהר אוהלי קידר ואף שימש בתפקיד הנהגה לא רשמי בקרב האסירים - האחראי על "האגף הרוסי". בעדותו במשטרה הוא סיפר על סחר בסמים, על עסקאות נשק ועל סחיטה באיומים. "מה המידה של אורחן (אחד מחברי הכנופיה, י"א) כדי לקנות לו טרנינג?", נשמע טנסקי שואל את עד המדינה באחת מהאזנות הסתר של המשטרה. "לארג'", ענה ד'. "שההוא יביא לך את זה, ואחרי זה האנשים יבואו אליך, ייקחו ממך", השיב טנסקי. בחקירתו, הסביר עד המדינה כי מדובר בשמות קוד לסם "מיסטר נייס גאי" ולכמות הסם המבוקשת. עוד סיפר ד' כי יד ימינו של טנסקי הוא יבגני (גיורא) גריישמן. לדבריו, גריישמן היה איש הקשר שלו לטנסקי והוא זה שנהג להעביר לו כסף להלוואות בריבית ולאחר מכן לאסוף ממנו את הסכומים שגבה מהלווים.
"הכרנו בבית הסוהר, היינו באותו האגף", נזכר ד' כיצד פגש את הבוס שלו. "יש לו משקל רב בכל מה שקשור לפשע הרוסי בבתי הסוהר. היינו ביחסים טובים. היינו יושבים הרבה - וכל הזמן ביחסים של חברים". בהמשך קשר ד' את ה"חבר" טנסקי ישירות לרצח גזייב. הוא העיד כי התקיפה האכזרית נועדה לסגור חשבון עם גזייב. מתברר כי יומיים לפני הרצח, השתתף העבריין הצעיר באמבוש משפיל שנעשה לטנסקי ולמקורביו.
מיכאל טנסקי - המכונה "הג'ינג'י" - רק בן 31 וכבר נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בעולם התחתון בישראל. עם זאת, עד ששמעו את עדותו של ד' לא ידעו חוקרי המשטרה איזו מידה של ארגון מאפיינת את עולם הפשע של יוצאי רוסיה, אוקראינה ומדינות הקווקז. ד' שרטט בפניהם את מפת הפשע הרוסי. ד' תיאר באוזני החוקרים את עולמם של העבריינים דוברי הרוסית בבתי הכלא בישראל. לא רק בסדרות הפשע האמריקניות - גם מאחורי הסורגים בישראל האוכלוסייה נחלקת לשבטים או ל"אגפים", לפי שיוך עדתי. האסיר שממונה באופן לא רשמי לאחראי שומר על הסדר באגף שלו ומקשר בין האסירים לשירות בתי הסוהר. ד' ציין לדוגמה את "האחראי על הרוסים" בכלא אשל, איוון פופוב, אף הוא מאנשיו של טנסקי. פופוב ריצה עונש מאסר ארוך, ולאחר שהשתחרר השתתף גם הוא על פי החשד בתקיפת מיכאל גזייב.
כיאה לבני התרבות הרוסית, אנשי העולם התחתון שומרים אמונים ל"מולדת". עד המדינה סיפר כי הפמליה של טנסקי - חבורה המורכבת מדמויות מאיימות מאוד - הגיעה הישר ממדינות ברית המועצות לשעבר, ייבוא אישי של הבוס. לנהג קוראים סלביק, גילה ד' לחוקרים המסוקרנים. שומר הראש הוא אדם ושמו טימור: "הוא הביא אותו מאוקראינה. בחור בן 45 בערך. שיער שטני, אף טיפה עקום. הוא שירת ביחידה מיוחדת ברוסיה, מתאבק כזה". בכל גיחה של טנסקי לרחובות שדרות, אשדוד ובאר שבע, ליוו אותו שיירות ארוכות: רכב שטח יוקרתי, ביואיק או ב.מ.וו, לכל עבריין בסביבתו הקרובה, מאזדה 6 או מאזדה 3 לחיילים שנמצאים נמוך יותר בהיררכיה.
טנסקי נחלץ מהרשעה ברצח בפרשה שזכתה לתהודה רחבה: תיק הרצח של בני הזוג ורוניקה קו ומשה איחייב ב-2010. שני הצעירים נורו למוות בביתם בבאר שבע בידי שלושה מתנקשים. 1,500 שקל בלבד - זה הסכום שאיחייב היה חייב לטנסקי. בגלל החוב הקטן, הזמין לכאורה טנסקי את החיסול. המשפט נמשך שלוש שנים ובסופו זוכה טנסקי מחוסר ראיות. חייליו הורשעו ונשלחו למאסר עולם. הזיכוי המהדהד חיזק את מעמדו של טנסקי, שנהפך מאז לדמות לחיקוי ברחוב הרוסי בישראל.
"יבגני הוציא מהכיס 20 אלף בשטרות של מאתיים"
עד המדינה פרש בפני החוקרים את הרקע - המורכב למדי - לרצח המחריד של מיכאל גזייב בשדרות. הוא סיפר כי הסיבה למעשה היא קרע פנימי בעולם התחתון הרוסי. ראשיתו של הקרע בסכסוך שהתגלע בין כותלי הכלא בין טנסקי לעבריין בכיר אחר ושמו גיאורגי חננשווילי.
כך סיפר עד המדינה: באחרונה השתחרר מהכלא עבריין ושמו אדי אגייב. בזמן שאגייב ישב בכלא הוא שמר על קשר עם שותפו של טנסקי, אורחן זרביאלוב. "אורחן ואדי היו עושים את השיחות דרכי", סיפר עד המדינה. "אורחן הבהיר לאדי שהוא צריך את הכוח שלו בחוץ, אם צריך לתקוף מישהו מבחינה פיזית". לפי עדותו של ד', זרביאלוב בנה על אגייב שיתקוף מחוץ לכלא עבריין ששיתף פעולה עם חננשווילי.
"אדי קיבל ביום השחרור אלף שקל, שאני העברתי לו", סיפר ד'. "אני ואורחן בשותפות בסחר בסמים, ואורחן ביקש ממני להעביר את הכסף. אחרי כמה ימים טנסקי פגש אותי ואת אדי בשוק העירוני בשדרות ואמר לאדי שבתוך כמה ימים הוא יעביר אותו לאשדוד, ישכיר לו דירה, שהוא יתעסק שם בסמים או בגביות, כל מיני סוגי פשיעה כאלה ואחרים. הביא לאדי 1,500 שקלים לשחרור.
"כמה ימים לפני המפגש אמר לי אורחן שלו ולטנסקי התפתח סכסוך עם גיאורגי חננשווילי בגלל מקרה של ריב בבית הסוהר, וכאילו טנסקי ואורחן רצו להתנקש בגיאורגי. אורחן שאל אותי אם יש מאיפה להשיג נשק. אמרתי שאני אבדוק. אחרי בדיקה שעשיתי אמרתי לטנסקי שיש מאיפה להשיג נשק, ולגבי מחיר אני אבדוק.
"נפגשתי עם תושב השטחים מהמגזר הבדואי. הוא אמר לי שיש לו נשקים, מה שצריך. שאלתי אותו לגבי עוזי ואקדח רגיל 9 מ"מ. הוא אמר לי שיש לו ושזה יעלה 29 אלף שקלים. התקשרתי לטנסקי לגבי זה. טנסקי אמר לי לקדם. אמרתי לו שיכין את הניירת, כלומר את הכסף. למחרת הייתי באשקלון בצילומים לחתונה של גיסתי. טנסקי התקשר אליי, אמר לי שהכסף מוכן ושהוא במרינה. סיימתי את הצילומים, אמרתי לו שאני ממהר. הוא קרא ליבגני. יבגני הוציא מכיס אחד 20 אלף בשטרות של מאתיים ומהכיס השני 9,000 בשטרות של מאה ונסעתי משם. באותו יום נפגשתי עם הבחור הבדואי והעברתי לו את הכסף".
בשלב זה, תיאר העד את הסכסוך שפרץ בין אדי אגייב לבין זרביאלוב וטסנקי. מעדותו של ד' עולה כי אגייב סירב למלא את התפקיד שזרביאלוב ייעד לו. "אורחן אמר לי, 'אני אוכל תסביכים על אדי, בגלל שאדי כבר כמה ימים בחוץ והוא לא עושה מה שצריך'. אורחן אמר, 'בסוף אני אבוא עליו (על אדי, י"א)'". עד המדינה היה תיווך בין הנצים. "בזמן שהייתי עם אדי, אורחן התקשר אליי ואמרתי לו שאדי איתי", סיפר העד. "אתה בבעיה איתי", אמר זרביאלוב לאגייב, ואילו טנסקי הבטיח לשותפו: "אני אבוא לשדרות לטפל בבעיה שלך".
ד', שביקש למנוע שפיכות דמים, הזהיר את אגייב. "דיברתי עם אדי ואמרתי לו שרוצים לבוא לתת לו מכות. שלא יענה להם לטלפון וזהו. אמרתי לאורחן שאדי לא עונה לטלפון ואורחן ניסה ליצור איתו קשר. אורחן התקשר אליי ושאל אותי אם אפשר להשיג את אדי כי טנסקי בדרך לשדרות, אמרתי לו שאני אבדוק. דיברתי עם אדי והוא אמר לי 'אין בעיה שיבואו'".
מה שטנסקי לא ידע הוא שאדי כבר גייס כמה חברים במטרה לעשות לטנסקי "כיפה אדומה" לטמון לו פח. מאוחר יותר שיבח טנסקי באוזני עד המדינה את אגייב על עזות המצב שגילה. שיבח, אך לא סלח. "כל הכבוד להם, אני מעריך את זה, את הכיפה אדומה שאדי עשה לי", אמר טנסקי לעד המדינה, וסיפר לו על מה שקה בביקורו בשדרות: "נכנסתי לעיר, התקשרתי לאדי ואמרתי לו לבוא לשכונה של ד'. אדי אמר לי שהוא לא מתכוון לבוא לשם ואמר לי לבוא לשכונת נווה אשכול, צמוד למפגש דניאל, סטקייה. ואז אדי בא לבד לצומת איפה שעצרתי את הרכב".
טנסקי ואנשיו החלו להכות את אגייב - אך הוא לא נותר חייב. הוא שחרר צעקה ולמקום הגיעו חבריו. הם הבריחו את טנסקי וירו לכיוונם ברובי פלסטיק. בחבורה של אדי היה גם גזייב, והוא סומן על ידי טנסקי ואנשיו כמי שצריך לטפל בו בהקדם האפשרי.
החבורה המגובשת של טנסקי החלה לדון בתכנית נקמה - לא לפני שהרימה כמה כוסיות לחייו של הבוס, שזה עתה חזר מאוקראינה. אנשי המאפיה הרוסית, כך מתברר, מקפידים לא לערב משפחה בסכסוכים האלימים שלהם. "טנסקי שאל אותי עם מי גר אדי", סיפר עד המדינה. "אמרתי לו שהוא גר עם אימא שלו. אמר לי שזה לא אופציה להחזיר להם על זה בבית, כי יש אישה ילדים ואימא".
לבסוף החליטו אנשי טנסקי, ובהם עד המדינה, להוציא לפועל את תכנית הנקמה. "הנהג שתה שלוש בירות ושניים-שלושה שוטים של ויסקי כלשהו, רום", סיפר ד'. "אני שתיתי אספרסו על חלב וגם טנסקי. גיורא שתה וודקה עם אקס-אל. הגיעו איזה תשעה חבריה ויצאנו לדרך". כשהגיעו למינימרקט הבחינו הנוקמים בכמה מחבריו של אדי. "לא הסתובבתי לאחור, אבל לפי כמות האנשים, חוץ ממני ומנהג המאזדה 6 האוקראיני כולם ירדו", תיאר ד' את שהתרחש. "טנסקי הלך לכיוון החנות ואמרו לו סגור. הוא תפס את המנוח מהצוואר, מהעורף והתחיל משמה. כולם באו עם אלות, האלות הנפתחות מברזל ואלת בייסבול. נהיה שם בלגן וצרחות. גם הבחור השמנמן הביאו לו, הביאו לו עם אלה בראש. לא כזה הסתובבתי לשם. זה נמשך שלוש-ארבע דקות. כשזה הסתיים המנוח עדיין עמד בכניסה לסופרמרקט, ונסענו משם".
החוקר: "מה זאת אומרת לא הסתכלת?"
"הסתכלתי, אבל כששמעתי את הצרחות הסתובבתי. לא הרגשתי בנוח לראות את זה. זה צרב לי כי אני מכיר את האנשים האלה שנים, מכיר אותם קרוב".
זמן קצר אחרי הרצח שוחח טנסקי עם ד'. הוא ניסה להרחיק עצמו מהאירוע, כאילו ידע שהמשטרה מאזינה: "דיברתי עם גיורא, אמר לי: קרה לכם משהו שמה אצלכם, מה קרה?"
ד': "לא יודע, מישהו נדקר וזה, עשו לו החייאה, מצב קשה. באו אמבולנסים, שוטרים סורקים את המקום, אני יודע, הבן אדם נדקר באורח קשה. עשו לו החייאה".
טנסקי: "טוב, בסדר (מקלל ברוסית) לא משעמם שמה (מקלל ברוסית) עשר אלף תושבים".
טנסקי ידע כנראה שמצבו לא טוב והחליט להיעלם. הוא קנה שני כרטיסי טיסה לרוסיה, לו וליד ימינו גריישמן, והשניים נמלטו מישראל. לפני שבועיים, בעקבות מידע מודיעיני שקיבלו חוקרי ימ"ר לכיש בפיקודו של סנ"צ יגאל, אותרו השניים דווקא בנתניה. התברר כי הם נכנסו לישראל בזהות בדויה. כעת טנסקי וחבורתו נאשמים בהריגת גזייב. הם לא הואשמו ברצח בשל הקושי להוכיח שהתכוונו לגרום למותו את הצעיר. משפטו של "מנהיג הפשע הרוסי" צפוי להתחיל בשבוע הבא.
פרקליטם של כמה מהמעורבים בפרשה, עו"ד עידו פורת, מסר בתגובה: "אין בישראל מאפיה רוסית, הכל המצאות וסיפורים של המשטרה. מרשי כופר בכל האמור בכתב האישום שהוגש כנגדו והוא מתכוון להוכיח בבית המשפט שמדובר בעד מדינה שקרן, שחבל שהמדינה מצאה לנכון להסתמך עליו".