בסוף השבוע פרסם המטה ללוחמה בטרור אזהרת מסע חמורה לקראת ל"ג בעומר לישראלים המתכוונים לטוס לתוניסיה, כדי לקחת חלק בהילולה באי ג'רבה. ההילולה המסורתית מושכת אליה מדי שנה מאות ישראלים, אולם במטה ללוחמה בטרור הזהירו שישנו מידע עדכני על כוונה של ארגוני טרור לבצע פיגועים נגד יעדים ישראלים ויהודיים במהלך התקופה הקרובה, ולכן ההמלצה היא להימנע מהשתתפות בהילולה השנה.
ממשלת תוניסיה, שרואה בהילולה השנתית מקור פרנסה תיירותי חשוב, מיהרה לפרסם הודעה נגדית ולטעון כי לא נשקפת כל סכנה לישראלים שיגיעו לתוניסיה וכי כוחות הביטחון המקומיים דואגים לאבטחת המוסדות היהודיים והתיירותיים. האזהרה שפרסם משרד החוץ סווגה תחת "איום קונקרטי גבוה" הרביעית מבין חמש רמות איום הנשקפות לישראלים בעולם, כאשר מעליה נמצאת רק רמת "איום קונקרטי גבוה מאוד". אז כיצד ייתכן שישראל מזהירה בצורה כל כך ברורה מפני הנסיעה, ואילו התוניסאים מתעקשים שאין כל סכנה להגיע?
ההסבר טמון בעובדה שכאשר המטה ללוחמה בטרור, שהוא הגוף הממשלתי שאחראי על אזהרות מסע, מחליט לפרסם אזהרה אין זה אומר שהוא בהכרח חולק את המידע הרלוונטי עם מדינת היעד. כאשר מדובר על מדינות ידידותיות, שלישראל יש עמן יחסים דיפלומטיים מלאים, ישראל דואגת לעדכן מראש את המדינה הרלוונטית. עם זאת, המקרה של תוניסיה הוא מורכב: מצד אחד, המדינה הצפון-אפריקנית מאפשרת לישראלים לבקר בה (עם אישורים מיוחדים ולמטרות מוגבלות), אך מצד שני, אין יחסים כלשהם בינה לבין ממשלת ישראל. כתוצאה מכך, ייתכן שהמידע שזמין לישראל בנושא הזה, לא הועבר לתוניסאים שקראו עליו לראשונה בתקשורת.
תהליך גיבושה של אזהרת מסע בישראל דומה לזה שנהוג ברוב מדינות העולם. סוכנויות המודיעין השונות של המדינה, כגון אמ"ן, המוסד והשב"כ, מחפשות באופן קבוע אינדיקציות לתכנון פיגועים נגד יעדים ישראליים ברחבי העולם. כל המידע הרלוונטי בנושא הזה מוזרם למטה ללוחמה בטרור, שהוקם בשנת 1996 כשלוחה מיוחדת של לשכת ראש הממשלה, שאמורה לרכז את הטיפול בנושא. המטה מפרסם פעם בשנה ריכוז מסודר של כל אזהרות המסע, ובמקרים דחופים גם מפרסם אזהרות ספציפיות למדינות מסוימות כפי שאירע בסוף השבוע עם אזהרת המסע לתוניסיה. רק בחודש מרץ אירע פיגוע גדול בבירה תוניס, כשחמושים פרצו למוזיאון הלאומי ורצחו יותר מ-20 תיירים.
דרגות האזהרה השונות מתחלקות בין מדינות שעצם הנסיעה אליהן היא בגדר עבירה פלילית, ומוגדרות בספר החוקים כמדינות אויב כגון איראן, סוריה, לבנון ותימן. בהמשך מפורטות מדינות שבהן מתקיים "איום קונקרטי גבוה" לישראלים, כגון תוניסיה ואלג'יריה, ולאחר מכן שורה ארוכה של מדינות שבהן ישנו " איום קונקרטי בסיסי", ומומלץ לא לבקר בהן. רשימה זו כוללת גם את מצרים וירדן, שתי מדינות שיש להן הסכמי שלום עם ישראל ושישראלים רבים נוהגים לבקר בהן לצרכי תיירות ועסקים. כמו כן, כלולות בקטגוריה זו מדינות באזור המפרץ כגון כוויית, קטאר ואיחוד האמירויות, שישנם ישראלים בודדים הנוהגים לבקר בהן לצרכי עסקים. את הרשימה סוגרת מרוקו, מדינה ערבית שישראלים רבים מבקרים בה כתיירים, ואשר לגביה ישנו רק "איום פוטנציאלי מתמשך" והמלצה רפה "לדחות נסיעות שאינן חיוניות במיוחד".
בכיר במטה הסביר בשיחה עם וואלה! NEWS כי במטה מודעים לכך שהישראלים אינם מתייחסים לאזהרות המסע כ"תורה מסיני", וכי למרות האזהרות לגבי מדינות כמו ירדן ומרוקו, ישראלים רבים ממשיכים לבקר בהן. שיטת העבודה של המטה, עם זאת, היא להחמיר ו"לא לקחת סיכונים" לגבי אף סיטואציה אפשרית. במקרה של מצרים, למשל, ידוע כי ישנם עדיין ישראלים שמגיעים לנפוש בסיני ושבים בשלום, אבל ההמלצה של המטה בסוגיה היא חד-משמעית: "להימנע מכל ביקור ולצאת את האזור לאלתר", זאת בעקבות פעילות ארגוני טרור ברחבי חצי האי, ובעיקר בצפונו.
בשונה מהמחלוקת שפרצה בין ישראל לתוניסיה בעקבות אזהרת המסע, הגישה המחמירה של המטה ללוחמה בטרור מתקבלת בהבנה במדינות שעמן יש לישראל יחסים דיפלומטיים. במקרה של מצרים, למשל, רוב התיירים הישראלים שמגיעים כיום לסיני הם מקרב המגזר הערבי, שפחות מושפע מאזהרות המסע. מרוקו, מצדה, מאפשרת לישראלים להגיע למדינה אך ורק במסגרת טיול מאורגן (אלא אם הם מחזיקים בדרכון זר), בתוך מסגרת שאמורה לספק פתרונות גם לאיום הביטחון.