השר יצחק אהרונוביץ', הרבה פרויקטים גדולים היו בקדנציה שלך, כמו הקמת רשות כבאות ארצית והטיפול בנושא האלימות בערים. אבל המשטרה לא נמצאת במקום טוב - פרשיות המין, השחיתות ופרישת הניצבים הן כמה דוגמאות לכך. רק אתמול נעצרו רונאל פישר ובכיר בלהב 443. האם אתה מרגיש שיש לך אחריות מיניסטריאלית למצב שבו נמצאת המשטרה?
בנוגע למעצר של פישר ושל הקצין מלהב, אנחנו עדיין מדברים על חשדות ואני מקווה שהן יישארו רק חשדות. אם יש דברים בגו, וכנראה שיש דברים - הרי לא סתם נעצרים אנשים - במח"ש צריכים לראות איפה בדיוק התקלות.
באשר לאחריות - ברור שיש לי אחריות. אני לא מתחמק מהאחריות הזו. פרשיות הניצבים היו חתיכת בומבה. אני חשתי בושה באופן אישי, נפגעתי מהדברים האלה. כשאתה בא ואתה מתמקד באותן פרשיות, אותם דברים קשים ומביכים, אתה נזכר בשוטרים והשוטרות בניידות. שוטרים וקצינים טובים. אתה רואה את זה כמעט בכל אירוע. משטרת ישראל היא ארגון מאוד מקצועי, שמורכב מ-28-27 אלף איש. הדברים האלה זה בשוליים, אבל זה פוגע בדימוי של המשטרה.
זה מתסכל אותך?
מאוד, מאוד.
מי אשם בעצם במצב הזה, בפרשיות הללו? למפכ"ל יוחנן דנינו גם יש אחריות?
אני מטבעי לא נוהג לחפש אשמים. הבעיה היא בתרבות. אני בא מהארגון הזה. ב-2005 השתחררתי. זה לא היה קיים אצלי? זה היה קיים, התרבות הזאת של עבירות מין. השאלה היא מהם ממדי התופעה ואיך ניתן לטפל בה. זה לא עניין של מה דנינו עשה או לא עשה. מי שחי את הארגון - ראש הארגון, מפקדי המחוזות והמטה הארצי - הם לא שמעו מה קורה למטה? רק השר שומע? הרי הם מרכלים ומדברים.
בעצם אתה אומר לנו - אתם צריכים לשאול את השאלה הזאת את דנינו. למה בתקופת כהונתו הוא לא עשה רעידת אדמה סביב העניין הזה.
אני הדגשתי שהאחריות המיניסטריאלית היא שלי. אני לוקח אחריות. כל מה שקורה במשטרה לטוב ולרע - אני אחראי, כי אני השר הממונה, מה לעשות. גם כשקרה אסון הכרמל הייתה לי אחריות מיניסטריאלית. מצד שני, אני לא מפעיל את הארגון. אין לי את הכלים, אין לי את הידע, אין לי את התיקים האישיים, אין לי את הרכילות, יש הרבה דברים שאין לי.
כשקרו אצלי מקרים, כשאני הייתי בשירות, טיפלתי כמו שאני הבנתי שצריך לטפל. כשאתה רואה פה מצב שיש ארבעה קצינים תחת ניצב שיש חשדות כאלה ואחרים כלפיהם, אז אתה אומר "משהו קרה פה". אתה רואה פה מפקד תחנה, ופה מפקד ימ"ר... הרי זה דברים שדיברו עליהם, שהשמיעו אותם בתוך הארגון.
רק לא עשו שום דבר?
אני לא יודע. אולי עשו, אבל לא מספיק. הקימו את יחידת יועצת המפכ"ל לענייני נשים. אז בשנתיים האחרונות יש יוהל"ן. האם התרבות הזו, שכמו שאנחנו שומעים בימים אלה שקיימת גם ביחידות צבאיות, זה משהו שבא מלמטה וצף? האם נותנים גיבוי לאנשים ללכת ולהתלונן במח"ש או שמדכאים את זה? האם יש פתיחות? הדברים האלה צריכים להיות קיימים בהסברה. יש כל מיני גורמים שיודעים לעשות את זה. כמו שצה"ל עבר את זה, כך המשטרה תעבור את זה.
המפכ"ל שומע שהסגן שלו נחשד בעברות מין. הוא שמע על הדברים האלה עוד לפני שפרצה הפרשה. הוא היה צריך לעשות משהו?
אני לא יודע, אתה צריך להפנות אליו את השאלה הזו. אני לא מייצג אותו. אני רק אומר - התרבות הזאת קיימת וצריך ללוות את המתלוננות. זה לא רק הפרשייה של הניצבים כרגע. מחר זה יהיה במקום אחר. צריך לטפל בזה ולצאת מחוזקים מהדברים האלה.
"דנינו עשה דברים טובים, והיו דברים שלא היו טובים"
זה לא סוד שמאז שהמפכ"ל מונה, לפני כארבע שנים, יש ביניכם איזשהו עימות מתמשך. לאחרונה הבעת את התנגדותך לעמדה שלו למנות מפכ"ל מבפנים.
היחסים הם לא פשוטים, הם מורכבים. מנהלים אותם בחדרי חדרים, בארבע עיניים. יש מתח, אין טעם להסתיר אותו. גם בין רמטכ"ל לשר ביטחון היה ויהיו, ובין מפכ"ל לשר לביטחון פנים היה ויהיו. זה מתח מובנה.
אתה לא מצטער שמינית אותו? הוא אכן המפכ"ל הכי מתאים כפי שחשבת בהתחלה?
אני אז מיניתי את המפכ"ל הזה כי חשבתי שהוא הכי מתאים. אני לא מצטער. כשהארכתי לו את הכהונה בשנה, מישהו הכריח אותי? יש ביחסים האלה עליות וירידות. את הפיקנטריה אני שומר למשרד, כשאני סוגר את הדלת ואנחנו עומדים כשני אנשים.
לגבי ההתערבות שלו במינוי המפכ"ל הבא - אני זוכר את ההופעה שלו בתקשורת, כשכולם יודעים שאנחנו הולכים למנות מפכ"ל. זה היה לפני הדחייה בגלל הבחירות. לא הבנתי מה הוא בא לעשות. להעביר לי מסרים דרך התקשורת שעדיף למנות מבפנים? אתה רוצה, תיכנס, תסגור את הדלת ותגיד לי. אתה חושב להציע? אין לי בעיה לשמוע את הדברים. אמרתי לו אחר כך: "איך אתה עושה דברים כאלה?", הוא אמר: "זו דעתי. אני כמפכ"ל חייב להגיד את דעתי". אתה חייב להגיד? תסגור את הדלת. מה אתה רוצה לכפות את עצמך עליי, לחייב אותי, להגיד "אני אמרתי, אני דרשתי".
זה העליב אותך? זה נשמע כאילו זה פגע בך.
עזוב, בגיל כזה אני כבר לא נעלב. הסגנון של הדברים הפריע לי.
האם יוחנן דנינו היה מפכ"ל טוב למשטרה?
הוא עשה דברים טובים, והיו דברים שלא היו טובים. הציבור צריך לשפוט את זה. כשיש הצלחות, זה לא רק הצלחות שלי או שלו, זה של שנינו. אני בהחלט רואה אותו כחבר לעבודה. יש דברים שאני מאוכזב מהם ואני לא צריך לפרט אותם. את זה אני אומר לו בארבע עיניים.
היית בירושלים באופן יומיומי כשהיו את ההתפרעויות הקשות אחרי מבצע "צוק איתן", לא הרגשת שהמפכ"ל חסר באותה תקופה?
אותי לא מעניין אם הוא מגיע או לא מגיע. הוא לא ירצה להגיע, שלא יגיע. הרבה פעמים ראיתי אותו. היו גם פעמים שלא ראיתי אותו. זה לא מעניין אותי. השיטה שלי היא פשוטה - אני לוחם. גם כשהייתי מפקד מג"ב ומפקד מחוז הייתי ככה.
בתחום הטרור אף אחד לא ילמד אותי. יכול להיות שמישהו אחר ילמד אותי על חקירות, אני לא מבין בזה. אני מבין בתחום המבצעי. כשאני שומע בשתיים בלילה על פיגוע אני נכנס לאוטו ויוצא לשם. לכן ראיתם אותי באסון הכרמל. אני לא צריך שימנו אותי, אני לוקח אחריות, בשיטפונות ובשלגים אני לוקח אחריות, וכשצריך להיות באירועים אני נמצא שם, וב"צוק איתן" אני לא עוזב, אני ישן איתם, מבקר אותם, ואחרי זה הולך לכל בית ובית מהנפגעים. זה אני. מי שרוצה מקבל אותי, מי שלא - שם את המפתחות והולך.
אחת הטענות בתוך המטה הארצי הייתה שאתה התערבת יותר מדי בעצם. שהיית בפועל המפכ"ל.
עזבו, זה קטנוניות, זה ילדותיות. על מה אני מדבר? על גיבוי לשוטרים - "כל הכבוד שהרגתם, כל הכבוד שעשיתם". ככה אני רוצה לראות את הדברים. אם אני צריך לשים עמדת תצפית, כי אני יודע מה זה שטח בנוי - אני על גופי נפצעתי - אז אני אומר: "תשימו פה את העמדה, ופה את התצפית ופה את המשקפת". אני יודע בדיוק. אני לא בא מהמשרד, אני בא מהשטח.
"היום ארגוני הפשיעה לא עושים חשבון"
אתה מרגיש שנעשה מספיק כדי לטפל בארגוני הפשיעה?
זאת בעיה. אתה רואה את האירועים האחרונים - ניסיונות החיסול באילת, הפיצוץ בגבעתיים, הירי בחיפה - זה אחרי שהוספנו קרוב ל-6,000 שוטרים בשש השנים האחרונות. אתה מוסיף ניידות, אתה מוסיף שוטרים, אתה מוסיף טכנולוגיות, אבל עדיין קורה מצב שיש אישה וילדים שמסתובבים בגבעתיים ופתאום מכונית תופת מתרוממת. נשאלת השאלה: איך מונעים את הדברים האלה? איך אפשר לעצור את זה?
היום ארגוני הפשיעה לא עושים חשבון. ישנה מלחמה ביניהם, ואותן יחידות מיוחדות, גם בלהב וגם במחוזות, עושות את כל המאמצים, אבל עדיין אין את "הרגל המסיימת". חלק נעצרים, חלקם בבתי כלא, חלק ברחו, אבל עדיין אתה רואה את הפשע, את הירי ברחובות, את הפיצוצים. מצד אחד זה מתסכל אבל אני לא יכול להיות מתוסכל לאורך זמן. אני השר הממונה, אני צריך לתת פתרונות, ואני צריך להנחות, ואני צריך להביא תקציבים ולהגיד מה עושים.
אז מה עושים?
בנינו כוחות משימה מיוחדים בלהב 433, ואני לקחתי כסף קואליציוני ושמתי שם, כמו ששמתי במשטרה עבור סוסים, עבור פרשים ועבור כל מיני דברים. ואותם כוחות משימה, שבנויים גם על שוטרים טובים וגם על כלכלנים שאיש פרקליטות מלווה אותם. זה מה שצריך לעשות. לפצח ארגון פשיעה זו לא עבודה קלה אבל זה הכיוון הנכון. וישנן הצלחות - אני אומר את זה גם לשוטרים - אבל ישנם גם הרבה מקרים לא מפוענחים, בעיקר של ארגוני הפשיעה.
אז לפני שלוש-ארבע שנים אמרתי "בואו נראה מה בדיוק הבעיה", וראינו שהחלק של הסיגינט (מודיעין אותות, למשל האזנות ואיכונים - י"א), חסר למשטרה. הוא היה, אבל לא היה מפותח מספיק. הבאתי קצינים מ-8200, הבאתי קצינים מהמוסד, והיום הם נמצאים בארגון. קרוב למאה מיליון שקלים שמתי רק בשנה האחרונה על תחום הסיגינט. אני רוצה שמי שהולך לבצע פיגוע, אותו אופנוען, אותו אדם שהולך לבצע רצח או כל דבר אחר, אני אדע עליו, אני אדע לקשור את הדברים. ברגע שאחוז הגילויים יעלה מאותן זירות קשות - אני לא מדבר על מקרי רצח אלא על הזירות של ארגוני הפשיעה - גם הביטחון האישי יעלה. ככה גם הפושע שמבצע את המעשה החמור יידע שכשהוא שנתפס הוא יושב 30-20 שנה בכלא.
"ליברמן לא היה צריך להראות לי את הדלת"
מי בעצם אחראי לסוף דרכך ב"ישראל ביתנו" - אתה או ראש המפלגה שלך, אביגדור ליברמן?
ברגע שהחליטו ללכת על בחירות אני הייתי באמצע הקדנציה השנייה שלי במשרד. אני ידעתי שישראל ביתנו לא תתרומם מעל לעשרה מנדטים ובסוף באמת הם קיבלו שישה. בזמנו ישבנו אני ואיווט כמו שני אנשים מבוגרים. אנחנו באמת חברים ואני מאוד מעריך אותו. ישבנו, דיברנו, הוא הציג את התמונה, פתח ואמר: "רבותיי, המצב לא טוב". אחרי שנפתחה החקירה בפרשת 242 (שבה מעורבים בכירים במפלגת ישראל ביתנו, י"א) המצב נהיה עוד יותר גרוע. הוא אמר לי: "יש דור צעיר". אני בגילי המופלג כבר מבין רמזים, לא צריך להראות לי את הדלת. אבל זה לא היה רמז, זה היה בחברות. אמרתי לו: "אני מסיים את דרכי ומודה לך על כל העשייה". מילה רעה לא תשמעו ממני על איווט, רק דברים טובים.
אמרתי לו: "איווט, אני לא נולדתי שר. אני חקלאי, מושבניק ומג"בניק, זה הכול". אנחנו נישאר חברים. אני יוצא בחיוך רחב ומודה לאלוהים שנתן לי להיות בין החמישה-השישה שבקבינט ומקבלים החלטות כל יום וקובעים גורלות. עשיתי את שלי ואני רק יכול להגיד תודה.
פרשת 242 הייתה אולי אחת הסיבות המרכזיות לפרישתך?
אומרים לי: "היית בדילמה". מצד אחד צריך להגן על המשטרה, מצד שני יש לך את החברים. אני מכיר את הטיעונים האלה, "איך אתה עומד כשהיושב ראש שלך תוקף את המשטרה?". קשה, קשה לי, בוודאי שקשה לי. מה, אני מוחא כפיים?
למה לא אמרת שום דבר כשהוא תקף את המשטרה? כשהוא דיבר על משטרה של "סוטי מין", שהמשטרה עושה לו "סיכול ממוקד"?
כשיש כנס של מאות אנשים אני לא צריך לבוא ולעלות על הבמה אחריו ולהגיד את הדברים. אני את מה שהיה לי להגיד אמרתי לו בארבע עיניים. מה שאמרתי לו זה ביני לבינו. אמרתי לו לפני, אמרתי לו אחרי. דיברנו. הוא אומר את דעתו ואני אמרתי את דעתי. האם גיביתי את המשטרה? גיביתי. שר בכיר מאוד, לא מהמפלגה, התקשר אליי אחרי שנתתי גיבוי לשוטרים ואומר לי: "איציק, אני מצדיע לך על הגיבוי הזה".
יכול להיות שהרמז של ליברמן בדבר חילופי הדורות בא בגלל שאתה לא הלכת אתו עד הסוף? אולי הוא סגר אתך את החשבון?
אני לא יודע. יש כאלה שאומרים שכן, כי גם בקבינט הצבעתי בניגוד לעמדתו, ב"צוק איתן". אני לא קושר את הדברים. אני גם חושב שהוא מספיק חכם, הוא מבין את הדילמות שאני נמצא בהן, הוא גם אמר לי את זה בארבע עיניים. הוא אמר לי "אני מבין אותך". קודם כל, בפרשת 242 זה עדיין לא איווט. יש חשודים - חלקם מתוך המפלגה וחלקם לא מהמפלגה. מתוך 13 חברי כנסת, רק אחת חשודה.
אבל נחקרו שר לשעבר, מנכ"ל משרד שהיה ברשימה, ראש מטה... אתה איש אמת, אתה מאמין שליברמן לא ידע משום דבר?
אני לא דיברתי אתו על הדברים האלה. כפי שאני מבין, הוא לא ידע. בנוגע אליי - אני לא ידעתי. קיבלתי את הטלפון מהמפכ"ל ברגע המעצר. לא ידעתי לא לגבי החקירה הזאת ולא לגבי חקירות אחרות. אני לא מתערב להם בחקירות. ארגוני פשיעה ורצח - כן. לגבי חקירות, כל הנושא של מח"ש - בזה אני לא מתעסק.
רוב האנשים החשודים זה אנשים של איווט.
איווט לא ייתן את ידו למעשים האלה. אני מכיר אותו יותר מדי טוב, אני עובד אתו כבר עוד מעט תשע שנים. הוא כבר היה בחדרי חקירות, כך שהוא מבין את הבעייתיות. אין סיכוי. זאת ההערכה שלי. אני מניח שאני לא אופתע.
"כיבוש הרצועה זה אולי נכון לעשות - אבל מה יהיה הלאה?"
בוא נדבר על "צוק איתן". בקבינט אתה גיבית את ראש הממשלה ואת דרכו המדודה. ליברמן יצא נגדה. זה גרם לאיזשהם מתחים ביניכם?
לדיוני הקבינט עצמם אני לא אתייחס. בדילמות שהיו, פעם או פעמיים הצבעתי עם נתניהו כדי לתת צ'אנס לשיחות הפסקת האש שהתקיימו בקהיר.
וליברמן שהצביע נגד, וחשב שצריך ללכת עד הסוף, לא נטר לך בעניין הזה?
אני חשבתי שזה לא יפתור את הבעיה. אני חשבתי שכל הנושא של כיבוש הרצועה זה אולי נכון לעשות, אבל מה יהיה הלאה? ממשל צבאי? כמה זה יעלה למשק? לכן אמרתי את דעתי בקבינט, שבין כניסה לכיבוש הרצועה, יש עוד כמה דברים.
אגב, אתה שומע שמוחמד דף חי וכנראה בועט, אם נשארו לו רגליים לבעוט. אתה שומע עכשיו ממקורות צבאיים שחמאס חוזר לבנות מנהרות - האם זה מציב את "צוק איתן" באור שונה ממה שחשבת עליו? מה בעצם השתנה עקב המלחמה?
כמה כניסות היו לעזה בשנתיים-שלוש השנים האחרונות? זה מה שמשיגים בסוף. אם מישהו חשב שאנחנו יוצאים ומשיגים הסכם והולכים להתפייס עם החמאס, או שמחר לא יבנו מנהרות מתחת לגדר, הוא השלה את עצמו. אני לא חשבתי ככה. זה שצריך להכות את החמאס, זה שצריך לעשות את העבודה שם - צריך. זה שחמישים יום נמשכה המערכה - זה לא תקין. מצד שני, מי שחושב שאנחנו הולכים לחיות חיים נורמליים טועה. אותו דבר עם החיזבאללה.
"נציב שב"ס מתקשר ואומר לי: 'יש שריפה בכרמל'"
הרגע הקשה של הקדנציה מבחינתך היה כנראה כשהתברר לך האסון הנורא של אוטובוס הסוהרים בשריפה בכרמל. אתה יכול לחזור לזה?
זה היה ביום חמישי. בדרך כלל בימי חמישי אני בא לתל אביב. בשעות אחר הצהריים. בני קניאק, נציב שירות בתי הסוהר, אומר לי: "יש שריפה בכרמל". אני אומר לו: "שריפה בכרמל יש כל שני וחמישי". ואז הוא אומר: "השריפה מתפשטת לכיוון הכלא, אני בדרך". אמרתי: "תכין את הכלא, יש תכניות, יש הכול, תעבדו על פי הספר". הוא מגיע ואומר לי בטלפון: "איציק, המצב על הפנים, אנחנו מפנים את כולם. האש כבר בכל מקום". אז אני יוצא לדרך.
כשאני עובר את נחל חדרה לכיוון צפון אני מקבל את הטלפון שבו בני אומר לי: "חסר לנו אוטובוס עם אסירים וסוהרים". אני מגיע לחפ"ק ורואה שהלהבות במרחק עשרים מטרים מאיתנו. תמונת מצב אי אפשר לקבל. לא יודעים איפה הכוחות, אין שום דבר. מפקד המחוז הצפוני נמצא בשטח, מפקד הכיבוי במסוק באוויר. נכנסנו כולנו לחניון של האוניברסיטה. כולל ראש העיר והמפכ"ל דודי כהן. שם אני אומר: "רבותיי, אני מרגע זה בעל הבית. אני כאן כרגע ולא עוזב אתכם". כאב לי על בני קניאק, איך הוא נראה באותם רגעים. היה קשה את זה לראות. בכל זאת הם פקודים שלו.
אחר כך היה צריך לאסוף את השברים. לחשוב איך מחלצים את הנספים, תוך כדי מתחילים להגיע הטלפונים של ההורים שיודעים על האוטובוס ושואלים שאלות. ככה האירוע נמשך ארבעה ימים עם סיוע אווירי וכל המשתמע מכך. זה היה קטסטרופה.
אחרי ארבעת הימים הללו השריפה נכבית, הסופר-טנקר מגיע ונגמר הסיפור. עברתי 44 משפחות ובשתיים בלילה מגיע הביתה גמור. ואז נשאלת השאלה מה עושים עם רשות הכבאות.
מערך הכיבוי נראה היום שונה לגמרי בזכות הרפורמה בכבאות.
היום, אם תשאל אותי, לא יכול לקרות דבר כזה שוב. קודם כל, כי עשינו את הרפורמה בחקיקה, והשקענו 1.3 מיליארד ברשות. יש יותר מ-200 כבאיות חדשות, יותר מ-500 לוחמים חדשים ונפתחו תחנות קצה חדשות. אחר כך הבאתי את החבר שלי, שחר אילון, ושמתי אותו בראש הארגון. אמרתי לשחר: "קח שש שנים, תביא את הכבאות לאן שצריך להביא אותה - עם ועדי עובדים, ודור צעיר וקצונה וקורסים". זה משהו אחר וזה לטובת מדינת ישראל. זאת הרפורמה הכי גדולה שנעשתה בשני העשורים האחרונים.
אם כבר הזכרת את שחר איילון, בזמנו אמרת שהוא מועמד מוביל לתפקיד המפכ"ל.
אמרתי שהוא יהיה בהחלט מועמד ראוי. כשהתחיל התהליך, בסוף שנה שעברה, באתי אל מבקר המדינה ואחר כך אל היועץ המשפטי לממשלה. ביקשתי משניהם: "תבדקו אם יש משהו אצל ארבעת המועמדים שלי". זה היה לפני שידענו שהולכים לבחירות. היועץ אמר לי: "תצמצם את הרשימה לשניים". צמצמתי ואמרתי לו: "קח את המעטפה ושים בכספת. שניהם טובים וראויים. אלה האנשים שאני חושב שיכולים להיות המפכ"ל". נפלו עלינו הבחירות. אמרתי לו שעכשיו כמה חודשים המשטרה תתעסק רק בשיבוצים, ובמקום זה, שייקח את המעטפה ויבחר הוא, כי שניהם טובים. שניהם אנשי משטרה. אני לא חושב שצריך להביא מישהו מבחוץ. שבוע אחרי זה הגישו בג"ץ. אז אמרתי - שהשר הבא כבר ימנה מפכ"ל.
לא ניתן להתעלם משורה של רפורמות שאותן הוביל אהרונוביץ' במהלך כהונתו. במהלך התקופה הוקם מערך השיטור העירוני ברחבי הארץ, הורחב פרויקט 'עיר ללא אלימות', הרשות להגנת עדים הפכה למבצעית וגם הורחב, כאמור, מערך הסיגינט והמערך הטכנולוגי במשטרה. גם כלל גופי התגובה המהירה במשטרה, ברשות הכיבוי ובשירות בתי הסוהר אוחדו.
גם הגדלה משמעותית של תקציב המשטרה, משבעה מיליארד שקלים ל-9.64 מיליארד שקלים, יחד עם העלאת משכורות לשוטרים ניתן לזקוף לזכותו.
איך אתה מסכם את הכהונה שלך כשר לביטחון הפנים?
מצד אחד אני עצוב. הייתי בכמה מהלכים שהתחלתי ורציתי לסיים אותם - השיטור העירוני, עיר ללא אלימות, הגנת עדים. היה לי כבר תקציב סגור, עם מיליארד שקלים תוספת.
העשייה הרבה לא יכלה להתבצע ללא אנשי המשרד לבטחון הפנים. מצאתי כאן נבחרת מצויינת של אנשים מקצועיים, מחוייבים ומסורים שראו עמי עין בעין ויחד הצלחנו לבצע את המהפכה ולהעצים את יכולות המשרד ולהפוך אותו למה שהוא היום.
אז מצד אחד רציתי לסיים, ומצד שני אני משאיר ארגון ומשרד גדול שגדל במאות אחוזים. אני שמח. הרי בסוף אני שליח. היום אני פה, מחר אני שם. אבל אם תרמתי, אם שמתי אבן אחת בבניין הזה, אני מרוצה.
לאחר כיבוי המצלמות שאלנו את השר מה הוא מתכנן לאחר שיסיים את תפקידו: "קודם כל להיות קצת בבית עם אשתי, הבנות והנכדים. אני 33 שנה בשרות המדינה. קצין בצנחנים ואחר כך מפקד במשמר הגבול ובמשטרה. לצערי לא הייתי מספיק בבית והפסדתי את חווית גידול ארבע הבנות שלי ולא הייתי מספיק עם עשרת הנכדים. עכשיו זה התור שלהם".
(עדכון ראשון: 20:00)