בעקבות רעידת האדמה הקשה שהכתה את נפאל הוטסו השבוע לישראל בטיסות חילוץ מיוחדות 26 תינוקות בני יומם והוריהם שעברו תהליך פונדקאות במדינה. כמו כן, בצעד חריג, בתום דיונים משפטיים, הביע משרד המשפטים תמיכה בעמדת שר הפנים, גלעד ארדן, לאשר כניסתן לישראל של פונדקאיות הנמצאות בהיריון מתקדם ושוהות כרגע במדינה. למרות המסרים המעודדים, רעידת האדמה בנפאל הרעידה גם את עולמם של עוד עשרות זוגות והורים יחידנים אשר קיוו להתחיל או להמשיך בהליך פונדקאות במדינה הנחשלת, אך כיום, בשל התנאים בבתי החולים והאסון ההומינטרי, הסיכויים לכך קלושים.
אותם זוגות או יחידים שמנסים להביא ילד באמצעות הליך פונדקאות היו שמחים לעבור תהליך כזה בבית ולא להרחיק עד המזרח הרחוק, אבל חוקים נוקשים הקיימים ברוב מדינות העולם המערבי שאוסרות על פונדקאות מסחרית, מרחיקים אותם עד לנפאל הזולה ולארצות הברית היקרה. אז למה צריך להרחיק עד לשם? הנושא רווי בסוגיות משפטיות והיבטים המוסריים.
במשך שנים רבות נחשבה פונדקאות בישראל לטאבו. בשנת 1987 נאסרה בחקיקה, שקבעה: "לא תושתל ביצית מופרית, אלא באישה שתהיה אם היילוד". בעקבות עתירה של בני זוג בשנת 1991 מינה שר המשפטים דאז את ועדת אלוני שהמליצה להתיר הליכי פונדקאות בישראל, אך סייגה בכך שתהליכים אלה יהיו מעוגנים בחקיקה ובמגבלות רבות.
ב-1996 אמנם נחקק "חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) אך הוא מאפשר לזוגות הטרוסקסואליים בלבד להיכנס להליך המדובר. הזוג המיועד צריך לעבור תהליך ארוך ומורכב ולעמוד בקריטריונים רבים כדי לקבל אישור להתקשר עם אם פונדקאית שגם עליה הוטלו מגבלות רבות. על הפונדקאית להיות אם חד הורית בלבד שלא עברה יותר משלוש לידות. בנוסף, אסור לה להיות קרובת משפחה של הזוג וכן עליה להשתייך לאותה דת של האם המיועדת. ההגבלות הרבות גרמו לכך שמשנת 1996 עד 2013 נולדו בישראל 450 תינוקות בהליכי פונדקאות, כאשר בשנת 2013 בלבד נולדו בחו"ל 169 תינוקות ישראלים.
בשנה שעברה נדמה היה לכל מי שמעוניין בהליך פונדקאות שמגיעה הבשורה: שרת הבריאות דאז יעל גרמן, קידמה חוק שמרחיב את מעגל הזכאים לפונדקאות לזוגות בני אותו מין וליחידים, וכמו כן מקל משמעותית את המגבלות על הפונדקאית בכך שמאפשר גם לקרובות משפחה ולנשים נשואות, לשמש פונדקאיות. למרות הסערה הגדולה שעורר בכנסת, החוק של השרה דאז גרמן עבר קריאה ראשונה, אך כמה חודשים לאחר מכן המדינה הלכה שוב לבחירות וככל הנראה לא יקודם בקואליציה הבאה.
בהיעדר אפשרויות בבית, פונים כבר שנים זוגות לחו"ל אך רק מספר מועט של מדינות מאפשרות את קיום ההליך בתחומן. בנוסף, מדובר בהליך יקר מאוד שנע בין עשרות אלפי דולרים במדינות עולם שלישי למאות אלפי דולר בארצות הברית ובקנדה. זוגות הטרוסקסואליים שלא עומדים בתנאים בארץ או מתייאשים מהבירוקרטיה יכולים לפנות גם להודו, רוסיה, גיאורגיה, קזחסטן ואוקראינה. עבור זוגות חד מיניים או חד הוריים מספר האפשרויות מצומצם עוד יותר וניתן לקיימו רק במספר מועט של מדינות בארצות הברית, נפאל, קנדה ובריטניה, אם כי בשתי האחרונות יש איסור על תשלום עבור התהליך, כך שבפועל לא מדובר באפשרויות רלוונטית.
בשנתיים האחרונות, אחרי שגם הודו ותאילנד הפסיקו להתיר פונדקאות לזוגות חד מיניים, הפכה נפאל ליעד המרכזי והזול ביותר בעבור זוגות חד מיניים. במקביל נמשכת כל העת הדילמה המוסרית: הזוגות החד מיניים או ההורים היחידניים טוענים כי הזכות להורות היא זכות בסיסית של כל אדם באשר הוא אדם. פעילי זכויות אדם וארגוני נשים טוענים מנגד כי מדובר בסחר בני אדם ובניצול של נשות העולם השלישי העניות שנאלצות להתפרנס מפונדקאות בהיעדר אלטרנטיבה אחרת. הם גם חוששים מכך שסוחרי פונדקאות לא ישמרו על זכויותיהן ועל בריאותן של אותן נשים.