הפונדקאיות מנפאל: צדק ישראלי ולא רחם הודי

רעידות האדמה בנפאל והרמת המסך על מצבם של זוגות חד מיניים המחזיקים בידיהם פעוטות שרק עתה נולדו ומשוועים לזכויות הבסיסיות ביותר של אדם – קורת גג, מזון, מענה רפואי – יצרו התגייסות ראויה לציון של גורמים רבים ובראשם ממשלת ישראל, לעשות מה שניתן בכדי להשיב את הילדים והוריהם ארצה. גם אני, כמי שחווה על בשרו את הקשיים האובייקטיביים של הורה שנאלץ לנסוע לחצי השני של העולם בכדי להפוך לאבא, ביקשתי לעשות מה שניתן בכדי להבטיח שלהורים הללו יהיו את המצרכים הבסיסיים ביותר לילדיהם שרק נולדו וכבר חוו את אחד מפגעי הטבע הנוראיים של השנים האחרונות.

ההתגייסות של כולם, הסימפטיה וההזדהות – מעידים על כך שברגע האמת - הלב האנושי מבין שהזכות להורות, והחובה לשמור על חיי פעוטות, לא מבחינים בין מגדר, לאום והעדפה מינית. אבל דווקא עכשיו, אל מול ההזדהות המרגשת עם הזכות הזו – של ההורה ושל הילד – כדאי שנשאל את עצמנו מדוע בנקודה מסוימת נעצרת ההזדהות, נעלמת הסימפטיה והזכות מתאדה כלא קיימת? למה צריך להציל את ההורים והילדים כשהם ברעידת אדמה בנפאל אבל לשכוח מהם ומהמצב שהביא אותם לשם, דקה אחרי שהם קיבלו את החיתולים והמזון שהם ראויים לו מעצם היותם ישראלים?

הדיון על הפונדקאות מתחלק לשני נושאים נפרדים: הראשון – האם בכלל לאפשר פונדקאות בישראל. בדיון כזה, טיעונים כמו אלה שהשמיעה רויטל עמרן ראויים להישמע ולהיות נידונים. השני – בהנחה והמדינה כבר הסכימה להליך הפונדקאות, האם לאפשר אותו בישראל גם לזוגות חד מיניים ולנשים יחידניות.

בדיון זה, עם כל הכבוד הראוי, הטיעונים שהושמעו בדבר ניצול נשים הודיות לא רק שלא מתקיים במקום הנכון, הוא שם באופן בוטה ובלתי מוצדק את שאלת מצבן של הנשים שבוחרות להיכנס להליך הפונדקאות מעל שאלת מצבם של בני אדם, אזרחי המדינה, שהמדינה שולחת אותם לקצה השני של העולם בכדי לממש את זכותם להורות.

מדינת ישראל קבעה לפני כ-20 שנה שהפונדקאות בישראל מותרת. היא ענתה לרויטל עמרן מה עמדתה ביחס לשאלת הפונדקאות. היא קבעה שבמצבים מסוימים, וברגולציה מחמירה המגנה על רצונה החופשי של הפונדקאית, בריאותה וזכויותיה, היא תאפשר לזוגות להביא ילד לעולם ולממש את זכותם להורות בהסכמת כל הצדדים ובהליך מובנה ומסודר.

היא בחרה לשים את הזכות להורות כזכות מרכזית שיש לממשה במדינת ישראל. אבל, לדאבונם של עשרות אלפי זוגות בישראל, הזכות הזו נעצרת כי הם מעדיפים את בני מינם או כי הן נשים ללא בן זוג. מעניינת העובדה שעד שהומואים לא ביקשו להיעזר בשירותי פונדקאות, לא היה כל זכר למחאה אותה מייצגת רויטל, נגד מאות הליכים שהתקיימו בארץ.

יואב, בן זוגי זה למעלה מ- 15 שנים, ואני, הבאנו לעולם, באמצעות שתי נשים פונדקאיות טובות לב שהכרנו חודשים ארוכים לפני הלידה ושאיתן אנחנו בקשר עד היום, שלוש בנות מקסימות. גל ונועה בנות 4.5 ואור בת כמעט שנה, שמי שפוגש אותן משוכנע שהן עושות את העולם לטוב יותר.

הפונדקאיות שלהן, מתאילנד ומהודו, התייחסו בפירוש לרצונן לסייע לבני אדם אחרים להיות אבות במקום שבו הביולוגיה לא מאפשרת להם את זה. איש לא כפה זאת עליהן, סוכנויות הפונדקאיות לא מוצפות בנשים שפונות להליך הזה למרות ששיעור העניים בחברות האלו, גבוה. הדבר מעיד על בחירה ועל האפשרות לסרב, למרות הפיתוי הכלכלי האדיר. בנוסף, נשים פונדקאיות הן תמיד אימהות לילדים משלהן שעברו את חוויית ההיריון והלידה באופן תקין כך שהסיכונים מבחינתן מצומצמים גם אם עדיין קיימים כמובן.

אין ספק כי רבות מהן עניות, אבל הן לא עניות יותר מחברותיהן ואף מיליוני ילדים וילדות שנאלצים לעבוד בעבודות כפיים בשביל שני דולר ליום. הנשים הפונדקאיות שבחרו להיות כאלה היו מצויות, ברובן, במצב כלכלי לא פשוט מלכתחילה, ואני לא רואה את רויטל ואחרות מנהלות מלחמת חורמה על מצבן הסוציו-אקונומי וההחלטות הקשות האחרות שהן מקבלות כתוצאה ממנו.

אני וחברי למאבק למען הורות שווה, לא מתעלמים מחוסר הצדק שקיים בעולם ומהסוגיות הנורמטיביות הקשורות בהליך הזה. יתרה מכך, אנחנו נלחמים בו ובהחלטות שלנו משפרים את מצבן של אותן נשים שבוחרות לקיים את ההליך הזה, שלא נגמר ברגע הלידה. את חוסר הצדק הגלובלי אני בספק שבידינו לשנות, אבל את חוסר הצדק הישראלי אנחנו חייבים לשנות.

אם המדינה מסכימה לפונדקאות – היא לא יכולה להפלות בין אזרחיה. אם המדינה מקבלת את הזכות להורות ברגעי משבר – שתזכור אותה גם אחרי שהוא נגמר. אם ישראל רוצה להתחיל לתקן את חוסר הצדק – שתתחיל כאן פנימה, ותפסיק לזרוק את אזרחיה לקטמנדו, בומביי או בנגקוק ובכך לגרום לקיומם של מצבים כגון זה שמתרחש כרגע בנפאל.

איתי פנקס, חבר מועצת העיר ת"א-יפו, ובן זוגו יואב ארד, הגישו לבג"צ עתירה בדרישה לאפשר פונדקאות בישראל לנשים חד הוריות וזוגות חד מיניים. בעקבות הבג"צ הוקמה ועדה ממשלתית שהמליצה לשנות את החוק בהתאם. הצעת החוק לא אושרה בכנסת הקודמת והבג"צ הונח מחדש על שולחן בית המשפט.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן.

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.