אחרי הטראומה שחווה במלחמת יום הכיפורים, עזב סרג'ו אוזן את ישראל והגיע לדנמרק, שם רצה להתחיל בחיים חדשים ולבנות עתיד טוב יותר לילדיו. על אף השלווה שניסה למצוא במדינה הסקנדינבית, הטרור לא פסח עליו ועל משפחתו לפני כחודשיים נרצח בנו בן ה-39 בפיגוע בבירה קופנהגן, אחרי שעומאר עבד אל-חוסיין פתח בירי לעבר בית כנסת שבו אבטח דן חגיגות בת מצווה. למרות האסון הכבד שפקדו אותו, סרג'יו לא מתכנן לשוב לישראל, שאליה הגיע לביקור קצר כדי להשתתף הבוקר (רביעי) בטקס זיכרון לבנו שקיימה ההסתדרות הציוניות.
"חשבתי שאחרי המלחמה ההיא המדינה לא צריכה אותי יותר כחייל", סיפר סרג'יו, שאינו מרבה להתראיין. הוא תיאר את החוויה הקשה שעבר במלחמה, ששינתה אותו לנצח. בהיותו בן 29, איבד סרג'יו חברים רבים לנשק והחליט לעזוב. "האמנתי שאחרי מלחמת יום הכיפורים צריך להגיע השלום. איבדנו אנשים רבים שהערכנו, אנשים שנתנו את החיים שלהם כדי שאנחנו נחיה והרשיתי לעצמי לחיות בתור אדם פרטי ולא כישראלי", הסביר את החלטתו לעזוב. "התאהבתי באשתי לעתיד שחיכתה לי שבע שנים וקבעתי את ביתי בדנמרק. פעם היינו צריכים להקריב את חיינו על מנת שנוכל לחיות, היום אנו צריכים להילחם להגיע לשלום".
ההתחלה החדשה לא הייתה קלה לאוזן שנאלץ לעבוד בדוחק. לאחר מכן השתפר מצבו, כשהפך לעצמאי, פתח עסקים והשתקע בדנמרק. סרג'יו ניסה להסביר מדוע היה חשוב לו להגיע לארץ כדי להשתתף בטקס של הסוכנות. "הקהילה היהודית בדנמרק, וכמובן בארץ, עשתה כל שביכולתה כדי לתמוך בנו ולהקל ולו במעט את הסבל והכאב שעבר עלינו", אמר. "זה הרס לנו את החיים. אנו לא אותם אנשים ורגשות שחשנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים השתנו בעקבות האסון".
לדבריו, "היה לי חשוב להעביר את המסר של חיים בשלום. אנו חיים בעולם ובחברה עמוסה בדעות קדומות. המציאות הזו לא תשתנה מאליה. דרוש זמן, אולי דור שלם, על מנת לשנות את המצב והדרך להתחיל עוברת בחינוך, בבתי הספר ובאופן ניהול המדינה". על בנו אורי סיפר: "הוא הכיר היטב את ישראל, דיבר עברית רהוטה ושמר על קשר הדוק עם המדינה. הוא היה אדם למופת, דאג לזולת לפני עצמו מתוך חופש מדעות קדומות. כל האנשים העריכו אותו כבן אדם כפי שהוא העריך אחרים".
כאמור, הוא הדגיש כי איננו מתכוון לשוב לארץ, על אף האנטישמיות המתגברת. "אני מאמין שיש לנו את הזכות לחיות בחופש היכן שמתאים לנו לחיות. האמונה שלנו היא דבר פרטי. לדבריו, "כולנו חשים בה (באנטישמיות), אבל אני לא יכול למדוד כמה אנטישמיות יש. בסופו של דבר, מקורה של האנטישמיות, כמו המקור להרג הבן שלי, הוא בדעות הקדומות. על העולם הדמוקרטי להתאחד ולחנך לנימוס וליחס אוהד ומכבד. כבר אלפי שנים שאנו חיים בכיוון הלא נכון והגיע הזמן שנקום, נתעורר ונתחיל לראות את האמת וזה יביא את השלום".