"לא אשכח את המבט של המחבל: זה או אני או אתה"

"מי שפראייר ימות" חוזר ומדגיש טל, מפקד היחידה. "עד עכשיו זה היה משחק ילדים כדי לצאת מהפחד, אנחנו לקראת התקפה קשה, אנחנו נהיה תקועים לחמאס כמו עצם בגרון, והתגובה שלהם תהיה לנסות לירוק אותנו, זאת אומרת התנגדות קשה".

מלאי מוטיבציה וביטחון אנחנו עולים לאכזריות ומתחילים את התנועה. כלקח מאסון הנגמ"שים של גולני אנחנו מבצעים איגוף רחב, בכדי להפתיע. תוך כדי הדרך שני דחפורי די-9 נתקעים, בנוסף לאכזרית פינוי. כולם ישנים תוך כדי הנסיעה, זו הדרך היחידה להפיג את המתח. ככל שאנחנו מתקרבים הדי הפיצוצים מתגברים, חיפוי ארטילרי מרעיד את האזור, בעוד שכלי טיס דואגים להפציץ בניינים חשודים. כולם מתעוררים לקראת ההגעה אל היעד. מדווח לנו שבעוד כמה דקות אנחנו מגיעים ליעד, אנחנו נמצאים בחצר בית שכן.

אנחנו ממשיכים את הנסיעה באיטיות ופתאום, פיצוץ אדיר מרעיד את האכזרית, עלינו על מטען.

עשן וחול נכנסים לתוך תא הלוחמים. מטען צד התפוצץ מתחת לאכזרית, למזלנו זה היה מטען נגד אדם ולא נגרם שום נזק לאכזרית. כולם נדרכים ומבינים שזה כבר לא משחק. "שתי דקות ליעד", מכריז מפקד הצוות עומר, "נירה לאו על הבית ואז נכנס". איתי הקשר ממציא תורת לחימה חדשה לירי טיל לאו, ואנחנו נכנסים בהרבה אש. ירי נשק קל וצלפים מסביבנו אך לא פוגע, בית תלת קומתי עם המון חלונות. אנחנו מתקדמים עם הכיבוש אט אט, תוך כדי ירי צלפים עלינו. לפתע בקשר נשמעת צעקה "1, צלף, אש!" טנק זיהה את הצלף במרחק 900 מטרים מאתנו ומשגר פגז אל תוך החלון שלו. מיד לאחר מכן הוא מדווח "חיסול ודאי". לאחר סיום הכיבוש אנחנו מקבלים אזהרה בקשר על הפצצת מטוס קרב.

אפקטים כמו שהיו בהתקפה הזו לא יהיו לעולם בהוליווד. מטוס הקרב מפיל פצצה על בית שכן שמתפזר לכל עבר. אפילו גרב מהבית נחתה לי על הקסדה. פגזי ארטילריה ומרגמות מרעידים את השכונה. סימפוניית פיצוצים והדף. תוך כדי אנחנו מקבלים דיווח על שני פצועים בצוות אחר שנפגעו קל מירי נ"ט. שוב ירי נשק קל על הבית שלנו מהבית השכן. לא מצליחים לזהות את מקור הירי. אנחנו מתבשרים בקשר שבגלל הערפל כבשנו את הבית הלא נכון ועלינו לתקן ולכבוש בית אחר.

ינון יורה טיל מטאדור, שעושה חור ענק בקיר שלנו מההדף. וואו, איזו עוצמה. אנחנו מטהרים את הבית ומתחילים למגן אותו עד כמה שאפשר, מתחילים סבבי שמירות. בפעם הראשונה אני נתקל בשירותי "בול פגיעה". אנחנו נחים כשעתיים ויוצאים לסריקה בחצר לחיפוש מנהרה. על פי המודיעין, מנהרת טרור עוברת בלול שנמצא בחצר הבית. האכזריות נוגחות בקירות הלול ושוברות אותן. לאחר סריקה מדוקדקת תחת חום כבד של 42 מעלות אנחנו לא מוצאים כלום. ריקו, כלב הסריקה שלנו נראה תשוש ועייף ומתחיל לעשות קולות מוזרים. בדיוק כשאנחנו חוזרים אל הבית הוא מאבד את ההכרה. לאחר מדידה, חום הגוף שלו עומד על 43.2. מכת חום חמורה לכלב! אנחנו מנסים לטפל בריקו, שופכים עליו מים וקרח מהבית, ומכניסים לו עירוי אל תוך היד. כעבור כשעה המצב משתפר וריקו חוזר להכרה אך תוקפני למדי, וחום גופו עומד על 39, עדיין גבוה מאוד לכלב. הוא מפונה יחד עם שני מפעיליו לארץ.

אנחנו נחים עוד כשעתיים ויוצאים לכבוש יעד איתור נוסף, בית מפואר במרכז השכונה.

אנחנו מגיעים באכזרית אל היעד, ומתחילים סריקה. ירי למקומות חשודים, בית גדול ומפואר, אנחנו מגלים כי בעל הבית הוא חבר ממשלה בחמאס ופתאום אנחנו רואים על הרצפה מדי ב' מגואלים בדם. בהמשך אנחנו מוצאים שתי רקטות אר-פי-ג'י, רימון רסס, ודם על הקירות, שמובילים אל מרתף מתחת לבית. כשסרקנו את חדר השינה זיהינו חוטים שיוצאים מתוך המיטה החוצה, זיהינו שלושה מטענים שמחוברים למיטה. אנחנו נעמדים אל מול המרתף. דלת פלדה חוסמת את הגישה אליו. בקלה, הנגביסט יורה כמעט 150 כדורים על הצילינדר אך שום דבר לא קורה. "פטיש 5 ק"ג עכשיו", זועק אחד המפקדים. איתי המילואימניק נצמד אל הדלת ואומר: "אם מישהו ידפוק עם פטיש 5 ק"ג על הדלת הזו הוא ידפוק בי קודם את הפטיש, אתם משוגעים?!". לבסוף מפקד היחידה מחליט על לבנת חבלה. הצוות מתפצל לשתי חוליות, כשאחת מחכה באכזרית ואחת בבית.

פיצוץ עז מרעיד את הבית ומיד לאחריו שני פיצוצי משנה, שמעידים על המצאות מטעני חבלה צמודים לדלת. כשמפקד הצוות עומר וחוליית החוד נתפסים על הפתח לקראת כניסה, תופס אותו מאחור הכלבן של צוות אחר, ומציע שכלבו סולו יכנס ראשון לסרוק. מצויד בפנס נכנס סולו אל תוך המרתף, וכשהוא עוד במדרגות מופעל מטען נוסף וצרור כדורים מפי-קי (כמו מאג, תוצרת רוסיה) חותך את בטנו. סולו ז"ל, במותו הציל את חייהם של 5 חברי לצוות שעמדו להיכנס אל תוך המרתף. זה קצת מצחיק, אבל סולו הוא הגיבור האישי שלי. ביום הזיכרון אני אזכר בו, ולא בחמשת חבריי לצוות.

בזמן הזה אני נמצא באכזרית. שוב התחושה הנוראית הזו, שחבריי לצוות נלחמים ואני נמצא מאחור בחוליית פינוי וטיפול. וכשאני שומע את כל מהלך הקרב בקשר אני מתחיל לארגן את האכזרית לפינוי פצועים. כלקח מפציעתו של גיל פתחתי כבר שלוש אלונקות והכנתי את תיק החובש. הקרב עם המחבלים נמשך כשעתיים וחצי, הם התבצרו בעמדה מבוטנת היטב, הרימונים לא פגעו בהם והירי שלהם לא נתן לנו את האפשרות להיכנס פנימה. מפקד היחידה מחליט להוציא את כל הלוחמים מהבית, קורא לטנק ומחליט למוטט את הבית על המחבלים. לאחר שלושה פגזים המרתף מתמוטט חלקית, והתכוננו להיכנס למרתף לקראת וידוא הריגה.

חיפינו לבתים שמסביב ולפתע מחבל מופיע במרפסת של הבית השכן. אני לא אשכח את המבט שלו, חמוש בקלצ'ניקוב, וסט שחור, מכנס ב' צבאי וחולצה שחורה. הוא מסתכל לי בעיניים, אני מחזיר לו מבט ללבן של העיניים - "זה או אני או אתה". צעקת "מחבל!" קוטעת את הרגע, הוא מספיק לשחרר צרור כדורים שחולפים מעליי ומעל חבריי ששכבו לצדי, כמה כדורים גם פוגעים כ-30 ס"מ מהראש שלנו ומעיפים לנו חול לעיניים. הוא נפגע מירי של חמישה אנשים שונים ונופל מהמרפסת אל מותו.

ההיתקלות הראשונה שלנו עם מחבל פנים אל פנים נגמרה טוב, הוא נהרג, אצלנו אין נפגעים. מחבל נוסף קפץ מבית אחר וניסה לברוח, אחרי מרדף קצר הוא נהרג בידי כוח אחר מטווח אפס. שני המחבלים שהיו במרתף ברחו במנהרה וניסו להפתיע אותנו, היינו שם כמעט 12 שעות והם חיכו לנו במרתף. לחשוב שעוד אכלנו טונה בבית עם המחבלים. אנחנו מעכלים שהלחימה שלנו היא לא מול לוחמים, אלא אל מול עכברים. חמאס טוב בשירים ובהפחדות, אך "לוחמיו" פחדנים וחסרי מקצועיות. אך חייבים להיות חדים שכן כל התקלות תהיה מטווח קרוב, ואורכה יהיה מספר שניות.

בבית הזה התגלה חמ"ל של חמאס בעל ערך מודיעני רב. מעוז השכונה חוסל וכנראה שעוד מחבלים שהיו במרתף ברחו במנהרה. לאחר ההתקלות הזו, קיבלנו איתור נוסף לכבוש והוא יהפוך להיות המגנן שלנו, הבית שבו נישן הלילה. סחוטים מעייפות אנחנו אוזרים כוחות אחרונים לכיבוש הבית. לאחר שהוא נכבש, אנחנו מתחילים במלאכת המיגון ומילוי שקי החול, עבודה מתישה וסיזיפית. העייפות נותנת את אותותיה לאחר כמעט 40 שעות ללא שינה. דור, מפקד הפלגה שלנו, עומר מפקד הצוות ועוד חמישה לוחמים אחרים מתעלפים מהחום הכבד. איזה ספתח לחלק השני של המלחמה. אני מנסה לטפל בכל כוחי בפגועי החום, דוחף להם כמה שאפשר מים ואוכל ומוריד להם את האפודים והחולצות, עד שאני בעצמי נופל.

התעוררתי לשמירה אחרי לילה רועש מהפגזות וחמש שעות שינה, מסתבר ששכחו לרשום אותי ברשימת שמירה. אני יושב בעמדת המאזין ומעביר דיווחים מהקשר. בשעה 08:00 אנחנו מקבלים משימה לפשוט על האנגר ענק בחשד למנהור. כשאנחנו מגיעים אל היעד, הטנק יורה פגז אל ההנגר, ופיצוץ אדיר מרעיד את השכונה. שריפה ענקית פורצת בהנגר. מסתבר שזה מפעל מלא בבלוני גז.

לאחר מכן קיבלנו מודיעין על בניין בן שלוש קומות (תלת-קו) שמסתתר בו חשוד. הטנק מודיע בקשר על ירי, כולם מסתתרים מאחוריו, וגל חום אדיר עובר בגוף. וואו, העוצמה של הטנק היא לא מציאותית, בשביל מה אני צריך נשק? תלחמו רק עם טנקים והכל יהיה בסדר.

הפגז של הטנק מפוצץ רכב תופת שחנה סמוך לבית, ומפעיל שרשרת מטענים בחצר הבית. כמה מזל שיש טנק. עוד פגז לבית ונכנסים. מצאנו מחבל חסר כמה חלקים דבוק לקיר, קלצ'ניקוב, נשק צלפים, RPG טעון, 100 מטר תיל דו-גידי, מטענים מוכנים, רימונים, ומכשיר קשר. אחלה שלל למחבל בודד. סרקנו את החצר, שללנו את האפשרות של מנהור והמשכנו לבית נוסף. יורים לאו, זורקים רימון. בית נקי.

אחרי ששללנו את האפשרות למנהרה התחלנו תנועה חזרה לבית הממוגן שבנינו. בדרך אני רואה תמונה שלעולם לא תצא מראשי. מחבל על כסא-גלגלים שנשלח להתפוצץ עם חגורת נפץ נהרג מירי צלפים מתחת לשלט "Welcome to Kazzahe". מחבל נטוי לצד עם כיסא גלגלים, שחור מפיח ומריקבון מתחת לשלט.

אנחנו חוזרים אל הבית, ממגנים אותו יותר ונערכים לסבב שמירות הלילה.

הלילה עבר ללא שום דבר מיוחד, אנחנו מאוכזבים מהידיעות שהירי עוד ממשיך ושישנם עוד הרוגים ופצועים מקרב חיילי צה"ל. כשסיימתי את השמירה קיבלתי הוראה להפוך את הבית בחשד למנהור. תוך כדי העמקת החיפוש בבית אני מוצא עשרות פלאפונים, ומסמך חברות בגדודי "עז א-דין אל-קסאם" של חמאס. אספנו את כל המידע שמצאנו והעברנו אותו לקמ"ן (קצין מודיעין).

היום היה שגרתי לחלוטין והתנהל בעצלתיים. לפני השמירה שלי עשינו כניסת שבת, שרנו והתפללנו. רגע מצמרר שאני לא אשכח לעולם. בעלטה מוחלטת ובחום אימים אנחנו שרים

"והיא שעמדה לאבותינו,
והיא שעמדה לאבותינו ולנו,
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו,
עמד עלינו לכלותנו.

והקדוש ברוך הוא מצילנו,
מצילנו, מידם.
הקדוש ברוך הוא מצילנו,
יצילנו, מידם."

למרות שכולם חנוקים מדמעות, אנחנו ממשיכים לשיר את שירי השבת. אפילו היה לנו זמן לחשוב ולהתגעגע למשפחה. קשה אך מחזק. מת לחבק כבר את כולם.

קיבלנו אספקה מדהימה, אוכל ביתי מעם ישראל היקר, קציצות, דגים, קובה, חלות. למרות שזו השבת השישית ברציפות בצבא והשנייה בעזה, אנחנו חזקים. אני אכלתי דג טונה עם חלה. כל כך הזכיר לי את הבית ואת אמא... הלילה אני שומר ב"עמדה האחורית", חדר אחורי חשוך ומבודד בבית, שמסתכל למקום עוד יותר חשוך ומבודד. כשבן הזוג לשמירה ישן על-ידך.

גם הלילה הזה עבר ללא אירועים מיוחדים, אך הבוקר מביא עמו בשורות. אחרי שלושה ימים מלאי זיעה הריח מתחיל להשתלט על הבית. אף פעם לא האמנתי שאפשר להריח ככה, סירחון מושלם עולה ממני, ואני לא ארחיב על השירותים המוצפים, בכל זאת 20 חבר'ה בבית. המקרר מקנא והוא משחרר גל ריח של גופה, הביוב זורם בחוץ, והגופות מעלות ריח של... גופות.

אנחנו שמחים לראות את השם שלנו מופיע ב"ידיעות אחרונות", עד עתה כ-25 מחבלים נהרגו מהאש שלנו.
רוב הצוות שבוז, רוצה לצאת כבר. אני מנסה לעודד אותם ומזכיר שאנחנו מגנים על עם ישראל, ואם נצטרך אז נשאר כאן גם שנתיים. בודדים מסכימים עם הדעה שלי, אך האידאולוגיה חזקה מהכל. עוד מ"עופרת יצוקה" חלמתי להיות לוחם ולנקום על הסבל שנגרם לי, למשפחתי ולעם ישראל. חלמתי על הרגע שאני בכוחות עצמי אוכל להכריע את המלחמה. לא כולם היו איתי שם בעופרת יצוקה, כתלמיד תיכון שטילים רודפים אחריו, כשטיל מחריב את ביתו של גיסי. אם צריך שנתיים כדי לחפור במנהרות, אז שנתיים אני אשאר!

בשעה 10:00 נכנסה הפסקת האש.

כשאומרים "הפסקת אש" זה בין חיל האוויר לבין ירי הרקטות. אצלנו אין "הפסקת אש" – מי שיפסיק את האש ימות. ולראיה, שלושה מחבלים קפצו לנו בין ערביים בשכונה. הם נלכדו והועברו לחקירת השב"כ. בדיעבד אחד מהם הוא מ"פ בחמאס, השני הוא ראש אגף תכנון המנהרות של חמאס. הם נלכדו על-ידי צוות אחר בבית מתחת למזרון כשלצדם קלאץ' וסכין. השלישי הוא מחבל ששהה כמה ימים במנהרה וסיים את כל אספקת המזון והמים שלו.

ב-12 בלילה מגיעים ארבעה מגשי סושי ענקיים, טעמתי אחרי כמה שנים שלא אכלתי... וזה עדיין נורא.

גם הלילה עבר ללא שום דבר מיוחד. קיבלנו קצת מנוחה ממפקד היחידה. ברמה הטקטית אנחנו קרובים לכיבוש כל האזור, למעט אזור אחד.

הימים הללו נתנו לי זמן לחשוב על המשפחה ולהתחזק, להבין שאני נמצא פה בשבילם. היום חם מתמיד, הלחות רק מתגברת והחום לא נותן לנשום. אנחנו מעבירים את היום בניקוי נשקים ובאגירת כוחות להמשך הלחימה ובדיוק כשאני נרדם אנחנו מקבלים פקודה שהלילה יוצאים לפשיטה על מעוז חמאס, פשיטה לילית לחיסול קן מחבלים.

כ-20 דק' לפני היציאה אנחנו מקבלים שהושגה הסכמה על "הפסקת אש" ולא רוצים להעמיק את הלחימה כרגע. אנחנו חוזרים אל העמדות. הלילה אני בעמדת הצלפים, עמדת שכיבה עם מזרון, הדרך הכי קלה להירדם. לא יודע איך לא נרדמתי, שומרים שעה, ישנים שעתיים.

תוך כדי הלילה אנחנו מקבלים דיווח על אירוע חטיפה בגדוד הנדסה. תחושה קשה לשמוע את זה. אנחנו מגבירים ערנות ומקבלים דיווח שהצליחו להרוג את המחבלים שניסו לחטוף את החייל (על פעולה זו הוענק צל"ש אלוף לסרן טל רבינוביץ', מ"פ שריון שזיהה את החטיפה ומנע אותה).

אנחנו מקבלים פקודה ב-8 בבוקר לפרק את הבית ולמחוק כל זכר לצה"ל. השתדלנו לגרד את הסימנים מהקירות ולמחוק את כל האותיות. השכונה שלנו טוהרה לחלוטין ואנחנו מקבלים משימה חדשה, "שכונת הדלק". אינדיקציה על חמישה מחבלים ומנהרה.

בדרך לאיתור הראשון, בית עם גינה גדולה, אנחנו מקבלים מודיעין שיש מחבל ברדיוס של 50 מטר מאתנו. אנחנו נשכבים וסורקים את האזור ביסודיות, לא יתכן שהוא כל כך קרוב אלינו. אנחנו מבינים שעובר תוואי מנהרה מתחתינו ומוביל אל המסגד שנמצא כ-250 מטרים מלפנינו. בשיעורי תודעת אויב לימדו אותנו שהמסגדים הם מרכזי הטרור הגדולים ביותר, מכילים אמל"ח ומנהרות. טיהרנו את הבית הראשון. כשחיפיתי מהחלון זיהיתי חתיכות פח מונחות אחת על השנייה בצורה חשודה מאוד. דיווחתי למ"פ כמה פעמים אך הוא התעלם. כששוב קיבלנו אותו הזכרתי שיש את חתיכות הפח שעוד לא בדקנו אותן ויכול להיות פיר.

עומר, מפקד הצוות, לקח אותי ואת שני הנגביסטים, אסף ובקלה, כדי לפתוח את חתיכות הפח. תוך כדי ירי, עומר מרים את החתיכות, כ-10 פלטות פח. כל כמה שניות יורים צרור אל תוך הפח. אנחנו מתחילים לגלות בור עמוק, קראנו לחיפוי מקומי ועומר המשיך לחשוף עוד שכבות. בשכבה האחרונה התלבטנו אם לזרוק רימון אל תוך הבור. החלטנו לתת עוד צרור ולהרים.

גילינו את מערכת הביוב השכונתית, מלאה בחרא.

אנחנו נשארנו בבית הזה ונתנו חיפוי אל המסגד, הפלגה השנייה כבשה את המסגד. נחשפו במסגד שתי מנהרות, אחת מנהרה לוגיסטית שממשיכה אל תוך העיר חן-יונס, ועוד מנהרה התקפית (שלא הייתה ידועה לצבא) 17 מטר עומק, ושלושה ק"מ עד לחולית.

היינו אמורים לצאת לרענון הערב, אך בעקבות חשיפת המנהרות אנחנו מקבלים דיווח שנשאר בפנים עוד כמה ימים. קצת מאכזב, כולם רוצים לדבר עם המשפחה. לבנתיים אנחנו ממגנים את הבית שכבשנו. לא סיימנו למגן את הבית, ושני טילי נ"ט פוגעים בבית השכן. למזלנו אין אף כוח בבית, ואין נפגעים. כנראה שהמחבלים התבלבלו בבתים.

השמירות קשות, העייפות משתלטת ורק השירים מחזיקים אותי ער, כשכל שיר מקבל משמעות מחדש.

"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת
שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים".

הבוקר מגיע אחרי עוד לילה מלא בהפגזות. אכלנו טוב הבוקר, עומר דאג שנאכל כולם ביחד. הוא מלך, מחזיק את כל הצוות ביחד. "צוות 50 יתקוף, יסרוק, יאתר אמל"ח וישמיד אויב ברצועת הבתים הדרומית של שכונת הדלק" – זו המשימה שאנחנו מקבלים מטל, מפקד היחידה. רצועת הבתים מכילה שבעה בתים של כמה קומות, זו משימה לפחות לפלוגה, לא לצוות.

אינדיקציה לחמישה מחבלים שברחו במנהרה מהמסגד אל השכונה, 15 לוחמים אל מול חצי שכונה. מתחילים.

בסדר התנועה אני צמד של שגיא, לוחם עם לב זהב. אנחנו ניצבים מאחורי מפקד הצוות עומר והקשר ינון. הבית הראשון באופק, אנחנו נעים בפרדס בזהירות ממטענים, גדר תיל מעכבת אותנו בכמה דקות עד שהיא נחתכת, וטנק מתחיל להוריד פגזים על האיתורים שלנו. אנחנו נעים בחיפוי מאסיבי מהשטח הפתוח אל השטח הבנוי. מטהרים אותו בזריזות ומכניסים את כל הצוות אל הבית. ממשיכים אל הבית השני ומוצאים מטען "שוואז" מוכן להפעלה. החוטים מובילים אותנו לעוד מטען קלימגור ופס דריכה שהתנתק מירי הפגזים. ממשיכים לבית השלישי והרביעי ומוצאים דפים שרופים, מחשבים ללא דיסק קשיח, ועוד עקבות של מחבלים שברחו ושרפו את כל המודיעין שלהם. בבית החמישי אנחנו מוצאים ארון עץ ענקי בצבע ירוק, כשעליו הכיתוב "מיוצר ב-", כשהחלק עם שם המדינה הוסר מהארון.

כשפתחנו את הארון נדהמנו למצוא משגר של טיל "קורנט", אחד מטילי הנ"ט המתקדמים שיש. למדנו שאין לחמאס הרבה משגרים, ושזוהי "מטרת איכות". אנחנו נעים אל הבתים האחרונים עייפים וכואבים מהלחימה הארוכה, ובקשר אנחנו מקבלים דיווח על "5 מלוכלכים הרדופים". המחבלים ברחו מאתנו ורצו לכיוון המסגד, שם נמצאת המנהרה. בדרכם אל המסגד הם נתקלו במארב של צוות אחר, ונהרגו לאחר קרב יריות. על אירוע זה הוענק ללוחם היחידה, סהר אלבז, צל"ש הרמטכ"ל על הריגתם של 4 מחבלים תוך תפעול מעצור תחת אש. לוחם נוסף הרג מחבל נוסף בפתח המסגד.

סיימנו את הלחימה וטיהור הבתים ואנחנו חוזרים אל הבית הממוגן שלנו. בדרך אנחנו רואים את חמש הגופות של המחבלים מנוקבים מכדורים. שמנים, זקן ארוך וכפכפים.

אנחנו חוזרים אל הבית שלנו ומקבלים אספקה חדשה, באגטים עם פרגיות ממסעדה, קולה, נסטי, ארטיקים, סיגריות ועוד מטעמים. מיגנו את הבית שלנו והכנו את עמדות השמירה.

המשך יובא בפרק ג'