מה שהיה הוא שיהיה: החרדיות חוזרות לקואליציה

אחד הרגעים הזכורים ביותר של הכנסת ה-19 נרשם מיד עם תחילתה. שר האוצר יאיר לפיד עלה לדוכן הנואמים כדי להשיב לראשונה בשם הממשלה לשורה של הצעות אי אמון, ומיד עבר להתקפה. "אני משתתף בצערו של אדוני על כך שאתם לא בקואליציה, אני יודע שזה קשה ושעוברים עליכם ימים לא פשוטים", ירה לעברו של חבר הכנסת מאיר פרוש מיהדות התורה. כאשר חברו של פרוש לסיעה, משה גפני, ניסה להתערב, היסה אותו לפיד במלים: "המדינה סיימה לקבל מכבודו הוראות, בגלל זה אתה לא יו"ר ועדת הכספים, כי נמאס לנו לקבל מכבודו הוראות".

בסיעות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, חרקו שיניים והמתינו בסבלנות ליום שבו הגלגל יתהפך, והם אלה שיוכלו להצליף במלים קשות כלפי יו"ר יש עתיד. ואכן, פחות משנתיים עברו וכבר ניתנה לדובר ש"ס ההזדמנות לשלוף את ההודעה הזו מאגף הטיוטות. בתגובה לפנייה של לפיד לנתניהו, שבה קרא שר האוצר לשעבר שלא למנות את אריה דרעי לשר הפנים, הגיבו בש"ס בעוקצנות: "המדינה סיימה לקבל מכבודו הוראות".

לשובן המסתמן של הסיעות החרדיות לאותם מוקדי כוח שבהם החזיקו עד לפני שנתיים מוצמד תג מחיר ברור: חזרה לסטטוס קוו שהיה קיים עד 2012. ש"ס ויהדות התורה דורשות כבר עתה, בשלב המשא ומתן הקואליציוני, למחוק כמה החוקים, שמשמעות הדבר היא ביטול השינויים שחלו בגזרתן באותן שנתיים קשות שבהן ישבו באופוזיציה - החל מחוק הגיוס, דרך מסקנות ועדת גרמן והשינוי בחישוב קצבאות הילדים, ועד לחוק הגיור אותו הוביל חבר הכנסת לשעבר אלעזר שטרן מהתנועה.

תג מחיר זה הוא כבד משקל ועוד צפוי לעורר חיכוכים רבים בין הקואליציה לאופוזיציה. ואולם, גם בקרב גורמי מקצוע שאינם נמנים עם האוכלוסייה החרדית, יש מי שמצדד לפחות בחלק מהדרישות של הסיעות החרדיות, ואף סבור כי הן הגיוניות ומתבקשות.

ב-2 בדצמבר, כמה שעות אחרי שפיטר את שרת המשפטים ציפי לבני ולפיד, כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים שבה הודיע, בין היתר, כי הוא "לא מוכן למצב שבו אנשים יישבו בכלא כיוון שביקשו ללמוד תורה". שם, למעשה, פורק המוקש הראשון של המשא ומתן הקואליציוני של 2015, והוא החלת חוק שירות ביטחון על האוכלוסייה החרדית במקרה של אי עמידה ביעדי הגיוס, בדומה לאוכלוסייה החילונית. או בשמו המוכר יותר: "הסנקציות הפליליות". מבחינת הסיעות החרדיות, סעיף זה היה צעד מתריס שיגרום לתומכיהן להסתגר במקום לשתף פעולה עם החוק החדש.

סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופסור ידידיה שטרן, סבור כי "אם באמת הסנקציות הפליליות יבוטלו, החוק הקיים יהיה אות מתה. הוא יהיה חסר משמעות, כי החיוב של החרדים להתגייס לא יהיו מלווה באף מקל, ואין שום סיבה הגיונית שהם יתגייסו מרצונם הטוב". במקרה כזה, הוא מוסיף, "כמובן שתהיה עתירה לבג"ץ נגד ביטול הסנקציות. הסבירות שבג"ץ יפסול את החוק היא גבוהה, ואז נחזור לנקודת האפס".

שטרן סבור כי הסנקציות הפליליות צריכות להתבטל, ואף מגדיר אותן "מכשיר לא מתאים למשימה". הוא אומר כי מדובר ב"רעיון רע", וכי "יש עתיד עשו את זה ממניעים פופוליסטיים. צריך ליצור מערכת אחרת של תמריצים חיוביים ותמריצים שליליים שיגרמו לציבור זה להתגייס. יותר ממחצית מהחרדים היו שמחים לעזוב את הישיבה, ללמוד מקצוע ולהתפרנס, השאלה איך יוצרים מצב חוקי שמאפשר להם לממש את הרצון האותנטי שלהם".

במקום הסנקציות הקבועות היום בחוק, הוא מציע להחיל מנגנון שבמסגרתו המדינה תתקצב באופן גלובלי את כל ציבור לומדי התורה, מצב שעשוי ליצור תמריץ לשרת בצה"ל. "המדינה צריכה להחליט בכמה מתקצבים את זה, והתקציב יעמוד לרשות החרדים. אם החרדים ילמדו תורה ולא יתגייסו בשיעור גדול ממה שהמדינה מעוניינת בו, לא תגדל כמות הכסף לרשותם ויופעלו מקלות; המלגה לכל תלמיד תקטן. לעומת זאת, אם יתגייסו רבים - ולדעתי הם מעוניינים בכך - הכסף שיינתן לכל אחד שלומד תורה יהיה גדול יותר, כי הוא יתחלק על פחות אנשים. אין כאן אמירה חלילה שמישהו ייכנס לכלא כי הוא לומד תורה - זה מה שהחוק אומר כרגע. זה קוץ בעיניים של החרדים, דגל אדום, ולכן הם לא משתפים עם זה פעולה. מה שאני מציע זה שהמדינה תצהיר כי היא מעוניינת בלימודי תורה, אבל היא מממנת את זה לפי יכולתה. זה מרוקן את המתח".

לפיד משוכנע שאין דרך חוקית לבטל את הסנקציות הללו, וכבר מתכונן לבג"ץ שיגיש אם הדבר יאושר בכנסת. "הסנקציות הפליליות היו דרישה של היועץ המשפטי לממשלה, מתוך תפיסה שבלי זה בג"ץ לא יאשר את כל המתווה", אמר בשיחה עם וואלה חדשות. לדבריו, "מדובר בהחלת חוק שירות ביטחון גם על החרדים. יש פה ביטוי של שוויון בפני החוק. אי אפשר בלי זה לעשות שוויון בנטל. בין חברי הוועדה היה שר הביטחון בוגי יעלון, שחתום על זה לא פחות ממני, כי היה ברור להם שבלי זה החוק יאבד את משמעותו. אם הם רוצים לבטל את מה שהם קוראים לו סנקציות פליליות, יש בעיה.

"בג"ץ ביטל את מתווה טל ותבע מהמדינה להביא מתווה חליפי. יש עולם שלם של צעירים חרדים שקיבלו שחרור לצאת לעבוד. יש עלייה של 300% ביציאה לעבודה אצל צעירים חרדים, הם לא רוצים שהגלגל יחזור אחורה. אם יבטלו את זה אני אלך לבג"ץ מיד, ואסביר שיש פה עיקרון גדול בהרבה מהשאלה אם יתגייסו אלף חרדים או לא, אלא שאלת השוויון בפני החוק. בעיניי, מבחינה משפטית, ביטול הסנקציות הוא לא בר ביצוע, וזה כמובן גם לא מוסרי".

לפיד נזכר בהליך ההידברות סביב החוק, וגם עורך חשבון נפש. "יש דבר אחד שנכשלתי בו מול החרדים: השתדלתי שלא יהיה שיח של שנאת חרדים", הוא אומר. "במובן זה לא הצלחתי, לא הצלחתי להסביר שיש פה דיון עקרוני. הם עוד מנהלים את הדיון עם אבא שלי. אבא שלי היה אתאיסט וחשב שלדת אין שום מקום להתערב בחיי המדינה. אני לא אתאיסט, אני מכיר בזה שהיהדות היא החלק העוצמתי בהווה של המדינה, ואני חלק מזה. אני חושב שהדבר הבסיסי אומר שלריבון מותר להגיד 'סליחה, אי אפשר לשלוח נשים למושב האחורי באוטובוס, אם אתם רוצים לכו ברגל'. בזה אני מסתובב עם תחושה של כישלון, וזה תפקיד שעוד יש לי. אני פה להרבה שנים וצריך לייצר את זה, שהדיון לא יהיה של שנאה, אלא עקרוני".

סוגיה נוספת שמטרידה לא מעט חברים בכנסת היוצאת קשורה לחוק הגיור. החרדים דורשים להכניס סעיף לחוק הגיור שלפיו רבני ערים יוכלו להקים בתי דין לגיור בעירם, וסעיף הקובע כי אותם רבנים יוסמכו רק באישור הרבנות הראשית. מדובר היה בסלע מחלוקת משמעותי בכנסת ה-19. שטרן, שהיה לו רוב בכנסת להעביר את החוק בנוסח שבו חפץ, תוך הישענות על קולות מהאופוזיציה, העדיף בסופו של דבר ללכת לנוסח של פשרה שעברה כהחלטת ממשלה. את אותו סעיף ששטרן התנגד לו נחרצות, מבקשות כעת ש"ס ויהדות התורה להפוך.

"זו קטסטרופה", אמר שטרן השוהה בחו"ל בשיחת טלפון לוואלה חדשות. "זה מבטל את כל חוק הגיור. זו אי עמידה גם של ראש הממשלה וגם של נפתלי בנט בהבטחה שהם לא יבטלו את זה. היה לי חוק ביד שהיה לו רוב והלכנו להחלטת ממשלה בהסכמה. זה יותר חמור מהאיום האיראני – בנושא זה נתניהו השקיע אלפי שעות, אבל הכניעה לחרדים בעניין חוק הגיור, יש בה פגיעה אנושה בעתידה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, לא פחות. אם ראש הממשלה ייכנע לחרדים הרי שהוא מפקיר את עתיד המדינה בידי הקיצוניים שברבניהם".

לדבריו, "אם מדינת ישראל לא תאפשר למאות אלפי הישראלים, בעיקר עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר וילדיהם שאינם מוכרים כיהודים, להתגייר כהלכה, יש חשש לעתידה היהודי-דמוקרטי של המדינה. אני מצפה מבנט, שנכנע עד כה לקיצוניים שברבני החרדים הלאומיים ושילם על כך בקלפי, שיילחם כדי שמדינת ישראל תיישם את החלטת הממשלה. אני גם סמוך ובטוח שהשר אביגדור ליברמן ימלא את הבטחתו מתקופת הבחירות ויעמוד בפרץ בעניין הזה".

גם במערכת הבריאות מתכוננים לשובם של החרדים. חזרתו של יעקב ליצמן מיהדות התורה למשרד אותו עזב לפני קצת יותר משנתיים, טומנת בחובה שורה של החלטות קריטיות לייצוב המערכת הבריאות הציבורית הקורסת. אחת מהן תהיה קשורה ביישומן של מסקנות ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית, שליצמן כבר הצהיר כי הוא מתנגד לרבות מהן.

גורמים במערכת הבריאות עמם שוחחנו אמרו כי הם מצפים לשובו של ליצמן, שכן את כהונתו הם זוכרים לחיוב. לדברי מנהל בית החולים שיבא תל השומר, פרופסור זאב רוטשטיין, "היו לי הרבה אי הסכמות אתו, אבל אני חושב שהוא חוזר עם אג'נדה אחרת, והמערכת היום זקוקה למישהו חזק שמצד אחד יש לו את הקשרים באוצר, ומצד שני הוא לא מתלמד כמו גרמן. יש הרבה ציפיות ממנו".

לדבריו, "יש הרבה מה לעשות. זה מעבר לאג'נדות אחרות שהוא בא אתן, כמו חוק סיעוד או הרחבת טיפולי שיניים. אלה נושאים ראויים, אבל אנחנו מתפללים שזה לא יהיה תחליף ליתר הצרכים שיעלו במשא ומתן עם האוצר. הציבור זקוק למערכת שתתפקד".

הוא כבר התבטא נגד מסקנות ועדת גרמן. מה אתה חושב על כך?
"אני מאמין שיש לקבור עמוק את דוח גרמן. המעורבות שלה בשוק הפרטי כפתרון למערכת ציבורית היא בלתי נסבלת. זה פתרון קל שמסתכל בצורה קצרת רואי".

איך אתה זוכר את הכהונה הקודמת שלו?
"היתה שביתת רופאים קשה, היו הרבה אנרגיות לא חיוביות באותה תקופה. לקדנציה השנייה הוא מגיע במצב לגמרי אחר. יש הסכם עבודה עם הרופאים, לא צריך לשבור את הראש, הדברים די ברורים. התוצאה מונחת על השולחן. כבר יותר משנתיים שהוא לא במשרד, ובשנתיים האלה המערכת לא התאוששה. להיפך. האג'נדה שלו ברורה והוא מדבר על זה פתוח. הוא לא אחד בפה ואחד בלב. הוא ללא ספק מתכוון למה שהוא אומר. אם תהיה לו את העזרה הנכונה, הסיכוי שלו להצליח הוא גבוה מאוד. הוא חייב להצליח, אחרת אני לא יודע לאן אנחנו הולכים. זה הכדור האחרון בקנה של מערכת הבריאות הציבורית".

אחד ממוקדי הכוח המרכזיים אשר צפויים לשוב לידי יהדות התורה הוא ועדת הכספים. גפני, ששימש יו"ר הוועדה בכנסת ה-18, הוא בין המועמדים לתפקיד. מדובר באחת הוועדות החשובות ביותר בכנסת, שמרכזת את כל ההעברות התקציביות בין משרדי הממשלה השונים. מדובר במיליארדי שקלים שעוברים מדי שנה ממקום למקום - ברוב המקרים בהצבעות חפוזות ונעדרות שקיפות, מבלי לפרט מהיכן להיכן מבקשת הממשלה להעביר כסף, ולאיזו מטרה.

העיתונאי דניאל בן סימון, לשעבר חבר כנסת מטעם סיעת העבודה, שימש בכנסת ה-18 חבר בוועדת הכספים תחת ידיו של גפני. "הוא היה סקטוריאלי גאה", נזכר בן סימון, "וייצג את המגזר החרדי ברמ"ח אבריו. יש לו את העברית הכי משובחת והכי ישראלית, אבל הוא רחוק מאתנו כמרחק מזרח ומערב. הוא גאה במגזריות שלו, והעברות הכספים היו אמנותיות. בצומת זה, הוא שוטר תנועה יוצא מן הכלל. אדם שמעביר מבלי שאתה מבין מה הוא רוצה. אבל הוא לא עובד עלייך, הוא בא לייצג את המגזר שלו. כשהוא ישוב לוועדת הכספים, המגזר שלו יכול לנשום לרווחה".

בן סימון נזכר בישיבות שבהן נכח ומפליג בשבחים על גפני. "הוא פנומן. בצומת הכספים הגדול ביותר במדינה הוא יודע לתעל טוב יותר מכל אחד את תנועת הכספים, כך שחלקה הגדול יגיע למגזר שלו". לדבריו, "זה דורש כישרון יוצא דופן, בתנועת מיליארדים, לתעל את החלק שלך לתוך המגזר שלך. כשראיתי אותו מנהל את הישיבות, זה הזכיר לי משחק בקזינו. הבנאדם מרוויח בשולחן, ואז האיש הזה שמנהל את המשחק לוקח את חלקו ואיש לא יודע כמה. זו אמנות יוצאת דופן".