כשההערצה ל"פוסק הדור" מתנקזת לרגע אחד של טירוף - וסכנת חיים

(דיווח מאולפן וואלה על האסון שאירע במהלך הלוויית הרב וואזנר בבני ברק)

הלוויות ענק מקובלות בדת היהודית עוד מקדמת דנא, ובין האירועים הגדולים המוכרים והידועים נמצאת הלווייתו הממלכתית של יעקב אבינו, שנעה ממצרים לארץ ישראל, וההספדים והבכיות בימים שלאחר פטירתו של משה רבנו בגיל מאה ועשרים. יש משהו משמעותי בדרכו האחרונה של מנהיג, בוודאי מנהיג רוחני שהשפעתו ניכרת כמעט בכל צעד בחייהם של תלמידיו, עד שהם מבקשים נגיעה אחרונה ומבט חטוף במיטה שעליה שכוב גופו של מורה דרכם.

הלהט הגדול להשתתף בהלווייה ולחלוק כבוד אחרון לרב, לתורתו ולחכמה הרבה שצבר עם השנים, בא לידי ביטוי גם בגמרא. שם, מסופר כי לאחר "אשכבתיה דרבי", הלוויתו של רבי יהודה הנשיא וימי ההספדים, יצאה בת קול והבטיחה הגעה ל"עולם הבא" למשתתפים. כובס אחד, מספר התלמוד, שהחמיץ את אותו היום, לא היה מסוגל לשאת זאת ופשוט נפל אל מותו מגג גבוה.

עוד בוואלה חדשות:
שטייניץ לוואלה: "לישראל אין מנופי לחץ רבים להשפיע על הסכם הגרעין"
אבו מאזן: "ישראל לא העבירה את כל כספי המסים - נפנה להאג"
הנהלת כיל: אם השביתה תימשך, נפטר עוד 57 עובדים

הערצה חסרת גבולות לדמות מוכרת קיימת בכל מקום בעולם ובכל מגזר. במקום אחד זו הופעה של זמר נערץ שבה מעריציו הצעירים ידחפו וירמסו כל אדם אפשרי, כולל את הדמות הנערצת עצמה, בדרכם אל הנגיעה באבק הזהב שבסביבתו. גם כאן, בהלוויות של גדולי ישראל ופוסקי ההלכה, לרוב יהיה מדובר בצעירים, אשר לא מסוגלים לכבוש את הערצתם ורצונם לגעת לרגע קל במיטה שעוד דקות אחדות תרד אל הקבר.

הצעירים החרדים מעריצים עד טירוף חוכמה בת עשרות שנים, זיקנה שיש בה רבות ללמד אותם על עולם שאינם מכירים. לא לחינם השם "זקן" הוא קיצור של "זה קנה חכמה". הם משוגעים על מי שהצליח למלא את שנותיו בידע אדיר ובלתי נתפס בכל חלקי התורה המגוונים, כמו גם בהיותו יודע להוריד כל דבר אל הפרקטיקה הפשוטה ביותר - אל ההלכה למעשה.

הם גדלו עליו, הם רוצים להיות כמותו, הם רוצים לגעת בו. ברגע ההוא שהמיטה עוברת, בפעם האחרונה, הרצון הזה מזנק לראש ובבת אחת לחץ של מאה אלף איש מתנקז למקום אחד. אין עוד מחשבה, אין היגיון, רק הערצה וכמיהה שפועלים בערבוביה. ואז, גם למי שמתחרט, כבר מאוחר מדי.

על סוגיה זו ענו בעבר חכמי התלמוד בהתייחסותם לדחיפות בדרך לנישוק ספר התורה, באמרם: "שימו לב לבני האדם שמסביב, לספרי התורה החיים". כמו כן, עם השנים נמצאו בהלוויות פתרונות מעניינים למניעת מצבים מסוכנים מסוג זה - למשל הכרזה שמי שלא טבל במקווה באותו הבוקר, מי שאינו מעל גיל 30, או מי שאינו תלמיד של המנוח, לא יכול לגעת במיטה.

האסון שאירע שלשום, שבו נמחץ למוות מרדכי גרבר בן ה-27 במהלך הלוויית הענק של הרב שמואל הלוי וואזנר בבני ברק, הוא מהנוראיים שידע העולם החרדי. זאת, לא בגלל שמדובר על פטירתו של "פוסק הדור", אלא על מה שאירע שם, מה שהבשיל למותו של צעיר תמים שבסך הכול ביקש לחלוק כבוד אחרון למושא הערצתו. אנו כבר לא עוסקים באדם שהתאבד, ולא בנערי שוליים קיצונים שהציתו פחים וחסמו כבישים, הפעם מדובר במותו של צעיר שלו היו עדים ושותפים השמנה וסלתה של בני היהדות החרדית לדורותיהם.

אין זה סוד שכל זירה שבה מתכנסים אלפי חרדים הופכת מהר מאד למוקד לפורענות. במקום שבו מתקיימת תחרות עזה על השגת מקום צפייה טוב יותר, התוצאות מחרידות. בחברה החרדית יודעים ש"הכתובת הייתה על הקיר", אך מסרבים להכיר בכך. כלי התקשורת החרדים מדווחים ביובש על האסון בתוך הלוויה, ומלבד קריאות לומר תהילים לרפואת הפצועים, ההנהגה הרוחנית לא אומרת דבר. אז עוד לפני שמישהו יואשם במחדל או ברשלנות, הגיע הזמן לקחת אחראיות ולמנוע את האסון הבא.

הלוויות ענק, גם גדולות מאלו, מסתיימות לרוב בלא תוצאות איומות כמו של זו האחרונה. אולי הפעם, הלקח יילמד לתמיד ומארגני ההלוויות ידעו לתכנן אירועים מסוג זה בהתאם לקהל הרב שצפוי לנכוח במקום. כעת, על המארגנים ללמוד את הלקח ולהסיק את המסקנות. בפעם הבאה, עליהם להתמקד גם בפרטים הקטנים ביותר, עד לרמת הדלת שממנה תוצא מיטת המנוח.

לפניות לכתב יקי אדמקר: yakiadamker@gmail.com

(עדכון ראשון: 21:02)