פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הסדר העצוב של משפחות הנעדרים: "רוצים לקבל הכרה מהמדינה"

      מיצג מיוחד של שולחן הסדר הוקם בכיכר רבין שבתל אביב, במטרה להעלות את המודעות לאותן משפחות שלא יודעות מה עלה בגורל בניהן. "בכל שנה אנחנו משאירים להם כסא, עכשיו עשינו את זה בפומבי", סיפרה אחת ממארגנות המיצג

      שולחן ליל סדר לנעדרים בכיכר רבין, תל אביב אפריל 2015 (ניב אהרונסון)
      "לפני החגים הרגש מתעורר". שולחן הסדר שהוקם בכיכר רבין, היום (צילום: ניב אהרונסון)

      16 משפחות הגיעו הבוקר (רביעי) לכיכר רבין שבתל אביב והציבו שם שולחן ליל סדר ערוך כהלכה עם כוסות, יין ומצות. המשפחות, שהקימו יחדיו את פורום הנעדרים, הציבו את המיצג על מנת להזכיר את אותם מאות הנעדרים שיש כיום במדינת ישראל - אנשים שיצאו מביתם יום אחד ועד עתה לא יודעות המשפחות מה עלה בגורלם.

      "עשינו לכבודם ליל סדר", אמרה בטי שני-אלקיים מחיפה, אשר לא יודעת מה עלה בגורל אחיה אבי, שיצא מהבית יום אחד ולא שב. "בכל שנה אנחנו משאירים להם כסא, עכשיו עשינו את זה בפומבי, קשה להכיל את זה אבל לפני החגים זה פשוט מתעורר", סיפרה בעצב.

      עוד בוואלה חדשות:
      מערכת ההגנה מפני טילי חיזבאללה תיכנס לפעולה כבר ב-2016
      יעלון: "המשא ומתן בין איראן והמעצמות לא יתפוצץ"
      האח שהותקף בידי קרובי פצוע ירי: "הצוות לא רוצה להסתבך"

      שולחן ליל סדר לנעדרים בכיכר רבין, תל אביב אפריל 2015 (ניב אהרונסון)
      תמונות הנעדרים על שולחן הסדר האלטרנטיבי (צילום: ניב אהרונסון)

      שני-אלקיים סיפרה על היום שבו הבינה שאחיה, שבשעה שתיים בלילה יצא מהבית עם המפתחות ביד, נעדר. היא סיפרה כי ישבה עם אביה ואמה וחיכתה לו לאורך כל היום שיחזור הביתה. לדבריה, היא כבר הבינה שמשהו לא בסדר ושהרע עוד לפניהם, אך לא ידעה שהרע הזה יהפוך לחוסר ודאות שילווה אותם כבר שנים. "אני ואמא שלי ישבנו בבית מרוטות עצבים, מחכות לדפיקה בדלת", תיארה שני-אלקיים. "הגשם דפק בחוזקה על החלון, הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, ועד היום אנחנו בעצם מחכים לדפיקה בדלת של אבי, שתיפתח הדלת והוא יכנס ונראה אותו".

      "חלק מהשוטרים אמרו לנו שהוא לא בין החיים", הוסיפה שני-אלקיים כשהיא עומדת לצד הכיסא הריק שעליו תמונת אחיה בשולחן ליל הסדר האלטרנטיבי. "חלק אמרו שהוא בטח הגיע לישיבה חרדית, אבל אין להם אפשרות וגישה להגיע אל המקומות האלו. כל דבר שהם אומרים לנו רק מערער אותנו", אמרה.

      יהושוע וורדה מיניביצקי בכיכר רבין עם שולחן הסדר לנעדרים, אפריל 2015 (ניב אהרונסון)
      "הרמנו כל אבן, לא יכולים להאמין שדניאל נעלם". ורדה ויהושע מיניבצקי (צילום: ניב אהרונסון)

      על שולחן הסדר ישבו גם ורדה ויהושע מיניבצקי מתל אביב, שבנם דניאל בן ה-35 נעלם לפני חצי שנה. בני הזוג הם אלה שייסדו את הפורום ואיגדו כשש עשרה משפחות במטרה לבקש הכרה ועזרה מהמדינה בחיפוש ובעזרה אחר יקיריהם. המשפחות קוראות לעגן בחוק את מעמדם; החל מהכרה רשמית של המדינה, דרך סיוע כספי והכרה בהוצאות החיפוש ובאמצעי סיוע נפשיים בביטוח לאומי ובמס הכנסה, וכלה בפיקוח על הגורמים הרשמיים השונים העוסקים בטיפול בבעיית הנעדרים.

      "אנחנו רוצים לעורר מודעות במדינה לנעדרים ואנחנו רוצים לקבל הכרה", אמרה מיניבצקי. היא סיפרה כי בנה דניאל יצא מביתו כדי לרדת למטה ולעשן יחד עם כוס קפה שהוא הכין לעצמו, ומאז לא חזר. משפחת מיניבצקי עלתה על עקבותיו פעמיים - בפעם הראשונה כשהוציא כסף מהכספומט סמוך לביתם שברמת אביב ובפעם השנייה קלטו אותו מצלמות האבטחה בדיזינגוף סנטר, אך מאז לא שמעו ממנו.

      "אנחנו הכרנו אנשים ואנשי מפתח שיכלו לעזור לנו בחיפושים, אבל יש אנשים שאין להם את ההיכרות הזאת, והם צריכים לקבל את העזרה הזאת - בין אם היא נפשית ובין אם היא כלכלית", הסבירה מיניבצקי והוסיפה: "עשינו חיפושים נרחבים, הרמנו כל אבן ואפילו הגענו לדרום, כי הוא אהב את הדרום. משהו קרה לו בדרך, משהו השתבש, אני לא יכולה להאמין שדניאל ככה נעלם מהבית ולא חזר".

      "אין יום שאני לא מצפה לראותו, אין יום שאני לא בוכה"

      "אין יום שאני לא באה הביתה, נכנסת לחדר שלו ומצפה לראות אותו שם, אולי לראות צלחת של אוכל שהשאיר במטבח", אמרה מיניבצקי. "הוא המרוץ של החיים שלי, הוא ואחיותיו. אין יום שאני לא בוכה, לפעמים יותר ולפעמים פחות. אנחנו אפילו שכרנו חוקר פרטי שיעזור לנו, אבל יש אנשים שאין להם את התקציב לעשות את הדברים האלה, ומה אז?"

      מי שכבר שנים לא יודעת מה עלה בגורל אביה היא רחל בניבניסטי בת 48, שמגיל שש לא ראתה את אביה. "אני זוכרת שהגיעה ניידת וסיפרה לנו שהוא נעלם, אני לא הייתי כל כך מעורבת כי הייתי ילדה קטנה, אבל אני יודעת שהוא היה חסר לי". בניבניסטי סיפרה כי אמה, שהייתה באותו הזמן בהריון, הפסיקה לתפקד בעקבות האירוע הזה וכי היא ושבעת אחיה פוזרו בין משפחות אומנה. "כי אמא שלי כבר לא יכלה לגדל אותי".

      בניבניסטי סיפרה גם היא כי משפחות הנעדרים זקוקות לסיוע מהמדינה. "אנחנו רוצים לקבל הכרה מהמדינה, אנחנו רוצים לקבל סיוע נפשי, סיוע סוציאלי, שתהיה מחלקה ברווחה שתדאג למקרים כאלו. כל המשפחה שלנו התפרקה", סיפרה. "להיות בת של מישהו שנעדר זה ממשיך איתך לכל החיים, אני יום-יום חייה עם זה", אמר בניבניסטי. "אחותי למשל לא מכירה את אבא שלי, עד היום לא ידוע אם הוא נמצא או לא, אני שנים ממשיכה בחקירה, בין אם זה באופן עצמאי ובין אם זה באמצעות המשטרה, לראות אולי הוא נקבר בחלקת אחים, אתה חי כל החיים עם אי-ודאות".

      לפניות לכתבת דנה ירקצי: danayark@walla.com