"דפקת תלבושת": הגבול הפרוץ בין מורים לתלמידים בווטסאפ

"הלכתם לים בשישי?", מתעדכנת נאווה לוי, מחנכת כיתה י"ב בתיכון "אליאנס" תל אביב עם תלמידיה. "חברים, אני לא יודעת איך לעזור לכם. אולי תבואו כולכם לישון אצלי ומחר נלך ביחד לבית הספר. או שלא", היא כותבת ומוסיפה סמיילי, כשהתלמידים כותבים לה שאינם מתכוונים להגיע לבית הספר. ביום אחר, אחד התלמידים העיר למחנכת על הופעתה הנאה. "בואנה נאווה, איזו תלבושת דפקת, ראיתי היום, כמה עלה?", הוא שואל. והמחנכת עונה באותה מטבע לשון: "חחח, אני יכולה לתת לך את התלבושת שלי להופעה בערב".

התלמידים מגדירים את שפת המורה כ"קולית" ומספרים כי מאז שנפתחה הקבוצה הם מעלים בשיעור את הבדיחות שכתובות בקבוצת הווטסאפ. "אי אפשר להכחיש שלפעמים זה דיבור מתאמץ מהסיבה הפשוטה של הבדלי הדורות ושינויי השפה והסלנג", אומרת תלמידה בכיתתה של לוי. "אבל בסך הכול, הניסיון להתקרב לתלמידים ולדבר איתם בגובה העיניים הופך את המצב למגניב וגורם לתלמידים להתחבר יותר למורה".

לקריאה נוספת:
מעמיקים את הפער: תתאפשר בגרות שלישית, בעלות נוספת
"דמי הותר": מורה מכחישה שכתבה סטטוס שלועג לבדואיות שנהרגו
דוח חדש של OECD: בנות מצליחות יותר בלימודים מבנים

בישראל של שנת 2015 לא ניתן למצוא מורים שאינם חלק מקבוצת ווטסאפ של תלמידיהם, וחלקם אף מקימים את הקבוצה בעצמם. אנשי ההוראה החליטו לקחת את אפליקציית המסרונים הפופולרית צעד אחד קדימה, ולרתום אותה לטובת תקשורת זמינה עם תלמידיהם לאורך כל שעות היום. התוצאה היא שגבולות השיח המסורתיים בין המורה לתלמיד נפרצים לחלוטין והופכים לחבריים, לעתים אפילו יותר מדי.

עם זאת, בעיני נאווה לוי, שעובדת 30 שנה במערכת החינוך, זו הדרך הנכונה לתקשר עם תלמידיה הבוגרים. "מורה לא יכול להיות המדור הישן כי אז הוא מדבר בשפה אחרת מהתלמידים. יש לי קשר עם הילדים בכיתה ובנייד, ואם אני צריכה להודיע להם הודעה אז שם אני מודיעה. אני לא 'מסתחבקת' איתם, אבל לפעמים קצת צוחקים ומתבדחים. אני לא רואה בזה פסול", היא אומרת. "למרות שאנחנו צוחקים ומתבדחים יש המון כבוד בינינו, תלמיד אף פעם לא אמר דברים שלא במקום או הגזים".

לוי אולי יודעת לעצור את עצמה בגבולות "ההומור הקל", כהגדרתה, אבל מצילומי קבוצות ווטסאפ שנראים כאן עולה כי מורים אחרים משתמשים בסלנג נמוך, שאינו הולם אנשי חינוך, כדי להתחבב על תלמידיהם, אך מנגד מערערים את סמכותם החינוכית על הילדים.

"יודעים איך קוראים לשמן שמודע לזה שהוא שמן?", שואל מוריס, מורה בתיכון במרכז הארץ, את תלמידיו. אחד מהם משיב לו "בטט מודע" ומוריס מחמיא לו על תשובה נכונה. במקרה אחר, מוריס מתלונן בפני תלמידיו שהם מפריעים לו לשחק "קנדי קראש". "חפרתם", הוא כותב להם, "אני עם תעודות כאלה הייתי שותק". התלמידים המשולהבים כותבים לו כמה הם אוהבים אותו והוא משיב להם בסלנג: "חחח סתאאאאםםםם. מת עליכם, אתם החיים".

בשיחה עם אחד מתלמידיו של מוריס, הוא מסביר מה הוא וחבריו חושבים על התופעה. "המורים מנסים להיות מגניבים וצעירים, אבל זה ממש לא הולך להם. הם כותבים בסלנג שכביכול אמור להתפרש כמגניב, אבל הוא לא. אם אחד מהתלמידים יכתוב בצורה כזו זה יהיה מגניב, אבל אם המורה כותב ככה זה יוצא סלנג וזה פשוט מצחיק לקרוא את היסטורית השיחות". לדבריו, "התלמידים מתחנפים למורה והמורה מנסה לשמור על הסמכות שלו, אבל זה לא תמיד הולך לו. מעצם העובדה שהוא מנסה להיות 'כמונו' הוא גם מתחנף".

תלמיד אחר, שלומד בתיכון בדרום, מעיד כי מוריו משתמשים בשפה נמוכה ובגישה לא פורמלית גם בכיתה. "הרבה פעמים עשינו 'סלפי' תוך כדי שיעור עם המורה והעלנו לקבוצה", הוא מספר. "המורה מספר בדיחות ואנחנו צוחקים על צורת הכתיבה שלו. הקבוצה מאפשרת למורים להיות קצת ילדים, ולדבר איתנו בגובה העיניים. אנחנו קרובים מאוד למורה, לפעמים אפילו יותר מדי. אנחנו מדברים כל היום בקבוצה, גם בשעות הקטנות של הלילה, צוחקים ומעבירים תמונות".

גם באולפנה בבני ברק, המורה מנסה להתחבב על תלמידותיה וכותבת להן בקבוצת ווטסאפ. "וואי, אני ממש מקווה שההופעה שלנו (המורות) תצא מחר לפועל", כתבה להן באחת הפעמים, "תכינו את המצלמות". אחת התלמידות השיבה: "היוטיוב מוכן". "חמודה, אני רוצה להתחתן השנה...אני צריכה חצאית תלבושת...מישהי?", הוסיפה המורה. במקרה אחר, המורה עוקצת את אחת מתלמידותיה. "היא ממילא נולדה בגיל 20 אז יש לה חסך תיכון", היא כותבת.

התלמידה כי הבדיחות בקבוצות הווטסאפ גולשות לרוב לשיעורים. "בכיתה קורה לנו הרבה שאנחנו צוחקות עם המורה ומנהלות איתה שיחות כמו עם חברה, לפעמים בהקשר של קבוצת הווטסאפ ולפעמים בהקשרים אחרים", היא אומרת. "השפה של המורה שלי לא 'קולית' או 'מתאמצת', אנחנו חברות".

משיחות עם מורים על השימוש באפליקציה עולות תשובות זהות. כולם מונים רק את היתרונות - מדובר בדרך התקשרות מהירה וזמינה עם התלמידים, שמאפשרת להעביר מידע, כמו ביטולי שיעורים ומועדי מבחנים.

"אני רושמת שם הודעות מפרגנות לתלמידים ומשתדלת לעודד פרגון הדדי בין התלמידים", אומרת הדס סגל, מחנכת כיתה בתיכון "בן צבי" בקריית אונו. "יש כללים מאוד ברורים בקבוצה ומי שעובר את הגבול ומשתמש במלים לא יפות יוצא מהקבוצה, אני לא מסכימה לכך. אני לא מרגישה שזאת שפה שונה מהכיתה ולכן אם ילד כותב משהו לא במקום אז אני אעיר לו על כך. המטרה שלי לחנך אותם בכל האמצעים - גם בטלפון וגם במציאות".

חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא תקשורת מורים ברשתות החברתיות מנחה באופן מפורש כי מותר להשתמש בהם לצורכי לימודים והעברת תכנים חינוכיים בלבד. "קיים סיכון לניצול לרעה של חופש הביטוי, לפגיעה בפרטיות, לפגיעה בשם הטוב של אדם, לפריצת הגבול בין תקשורת מקצועית לתקשורת אישית, לחשיפה לתכנים פוגעניים ועוד. מסיבות אלו השימוש ברשתות חברתיות לאינטראקציות בין-אישיות בין מורים לתלמידים אסור", לשון החוזר.

ד"ר מיכל דולב כהן, מומחית לפסיכולוגיה של הרשתות החברתיות במכללה להוראה "אורנים", מסבירה את ניסיון המורים להתחבב על תלמידיהם מתוך רצון להוות דמות משמעותית בעיניהם. לדבריה, קבוצות הווטסאפ הכיתתיות מתחילות כבר מכיתה א'. "כשאנחנו נמצאים מול המסך יש לנו תחושה של 'אנחנו והמסך' ומתחיל תהליך של הסרת עכבות, וזה מוציא מאיתנו משהו מאד אותנטי", היא מסבירה. "העובדה שאין לי קשר עין עם הצד השני מאפשרת לי להתנהל בצורה יותר בוטה. בכיתה המורה לא תחשוב להשתמש בביטויים כמו 'חיים שלי', זה לא יצא ממנה".

דולב כהן מתייחסת לסכנות הטמונות בשימוש החופשי בקבוצות הווטסאפ. "הקבוצות האלו מאוד בעייתיות, מורים לא מייצגים את עצמם כאנשי החינוך שהיו רוצים להיות", היא טוענת. "מעבר לזה, כל מה שנכתב נשאר שם, ובעצם יש לו תיעוד לטוב ולרע. המקום הזה פרוץ, משרד החינוך לא מעביר השתלמויות בתחום הזה. המורים נכנסים מתוך רצון טוב להיות נגישים לילדים והם בעצמם כמשתמשים עוברים תהליכים שהם לא מודעים אליהם, בדיוק כפי שהילדים לא מודעים אליהם. ערעור הסמכות המורית באינטרנט והמרחב הפיזי אינו דיכוטומי, אנחנו מדברים על מעגל חברתי אחד שבא לידי ביטוי בשני מקומות - בווטסאפ ובכיתה. התלמידים לא יודעים את הגבול ואיך לעשות הפרדה, וזה זולג למרחב של פנים אל מול פנים".

דולב כהן מספרת כי בקורסים שהיא מעבירה למתמחים להוראה ומורים מתחילים היא נתקלת בשאלות רבות בנושא מצד המורים. עוד היא מספרת כי ישנן מורות אשר מתלוננות על "בריונות ברשת", כמו הפצת סרטונים, שהמורים עומדים מולם חסרי אונים. הם אינם רוצים לשבור את מערכת היחסים הקרובה שנוצרה עם התלמידים, אך צריכים להמשיך להוות הסמכות המורית בקבוצה.

"פנתה אליי מורה שתלמידיה צירפו אותה לקבוצת ווטסאפ ולא אפשרו לה לצאת מהקבוצה, היא יצאה מהקבוצה והכניסו אותה שוב ושוב. זאת בריונות לשמה", מספרת דולב כהן ומוסיפה כי בפייסבוק המצב חמור עוד יותר. "נתקלתי בקבוצה נגד שומר בית ספר. צילמו אותו ללא ידיעתו בכל מיני סיטואציות וכתבו עליו דברים לא נעימים. המרחב המקוון הוא פתח לצרות גדולות עבור המורים, כל עוד הם אינם עוברים הדרכה".

במשרד החינוך סירבו להתייחס לדוגמאות שמועלות בכתבה והפנו לחוזר המנכ"ל.

לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com