ההסכמים, הלחצים והבזבוזים שמאחורי הארנונה המפלצתית

(צפו: הפגנה של "מחאת הארנונה" בחודש שעבר)

עיניהם של הזוג קצב מהוד השרון חשכו כשראו את חשבון הארנונה הראשון שקיבלו לדירתם החדשה - 1,500 שקלים. למרות הבדיקות המקיפות שעשו טרם החליטו על הרכישה, העירייה הצליחה להפתיע אותם. "גרנו בדירת ארבעה חדרים בעיר ושילמנו 800 שקלים. בדקנו ולפי חישובים שעשינו צפינו שבדירה החדשה תהיה עלייה של כ-200 שקלים בחודש בארנונה. החלטנו שזהו סכום סביר, אבל מישהו החליט באופן שרירותי על שיטת חישוב שונה", סיפרה דבי קצב לוואלה חדשות.

הסיבה להבדל המשמעותי בין הדירות שבהן התגוררה המשפחה, המרוחקות 200 מטרים בלבד זו מזו, טמונה בהחלטת ראש עיריית הוד השרון כי על בניינים חדשים יוטל חישוב שונה מאשר על בניינים ישנים. שיטת החישוב, המכונה "ברוטו-ברוטו", כוללת גם את שטח המרפסות, קירות חיצוניים, מסדרונות הלובי, חדר אשפה וחדרים נוספים בבניין המשותפים לכלל הדיירים. "לא ייתכן ששכן בבניין ליד עם אותה דירה ישלם מס שונה", אמרה קצב. "כנראה שלעירייה יש גירעונות או כספים מיותרים לבזבוזים והם חושבים שהם יוכלו לחלוב אותנו. יש פה עיוות וחוסר הגינות".

סיפורה של דבי קצב הוא רק אחד מני רבים ברחבי מדינת ישראל, בה המס המוניציפלי הקרוי ארנונה הפך לתזרים המזומנים של ראשי הערים והרשויות המקומיות לכיסוי גירעונות והוצאות שוטפות. גביית הארנונה עלתה בעשור האחרון במאות אחוזים על רקע אי-אחידות בגבייה, במיסוי או במדידת השטח.

התושבים וגם חברי המועצה מעידים כי לא רק שאין קשר בין המס המשולם לרמת השירותים שמקבלים, אלא שהוא עולה בהתמדה מדי שנה. קצב יצאה לאחרונה יחד עם רבים אחרים בארץ, מהצפון ועד הדרום, למחאה על מה שנקרא לדבריהם "עושק הארנונה", בניסיון להעלות את התופעה לתודעה.

הכנסות הרשויות המקומיות בגביית הארנונה בשנת 2002 הסתכמו בכ-11 מיליארד שקלים. בתוך עשור הצליח הנתון הזה להכפיל את עצמו ובשנת 2014 עמדו ההכנסות על כ-22מיליארד שקלים.

לקריאה נוספת:
מאות הפגינו ברחבי הארץ נגד מחירי הארנונה: "נמאס מהעושק"
לא פרייארים - מחאת הארנונה גם בבאר שבע
כך הפך מס הארנונה למכה כואבת בכיס

הבעיה אינה חדשה. בשנת 1992 ניסו בכנסת לאכוף פיקוח על הארנונה לאחר שראשי רשויות העלו את המס על הארנונה כאוות נפשם לאורך השנים. בחוק ההסדרים נקבע שהמס העירוני יעלה באופן קבוע בצמוד למדד משולב של יוקר המחייה והשכר במשק, ושבמקרים מיוחדים ידון משרד הפנים בבקשות של רשויות מקומיות להעלאות חריגות בארנונה.

עם זאת, לדברי אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, הבקשות החריגות הפכו במרוצת השנים לנורמה. לדבריו, "האישור החריג הפך במדינת ישראל לסחף. נוצרו עיוותים שהפכו את מס הארנונה לעושק של כל האזרחים במדינה וגם של המגזר העסקי. מס הארנונה מועלה מדי שנה, הוא מועלה בהתמדה ללא קשר לרמת השירותים, ללא קשר למחזור של העסק ולרווח שלו. זהו המס היחיד בישראל שמועלה בהתמדה במונחים בולטים".

הליך העלאת הארנונה מתחיל אצל ראש העיר, שמגיש לוועדת הכספים את התקציב השנתי לצד בקשה להעלאת הארנונה. משאושר התקציב והבקשה בוועדת הכספים, ההליך צריך לעבור לאישור חברי מועצת העיר. הליך זה מביא להוצאת בקשה מנומקת לשר הפנים לעדכן צו ארנונה באישור חריג. השר בודק את הבקשה ולאחר אישורו היא עוברת למשרד האוצר, שנדרש לאשררה.

הניסיון מלמד שהישועה לא באה מהממשלה. אך מה לגבי חברי המועצה, נציגי התושבים ברשויות השונות? ניתן לצפות כי אלה יפעלו בהתאם לאינטרסים של תושבי העיר - אך בפועל ההסכמים הקואליציוניים כובלים את ידיהם. אלה קובעים כי עוד טרם הבקשות הובאו לאישור, על חברי הקואליציה להתיישר עם החלטת ראש העיר שדורש את ההעלאה של המס.

"בהסכמים הקואליציוניים יש התחייבות מצד חברי הסיעות לאשר את התקציב. הארנונה היא חלק מזה", מסביר יוגב שרביט מ"המשמר החברתי". "ברגע שנכנסת לקואליציה אתה לא יכול להתנגד בנושא הארנונה, כי אז תמצא את עצמך בחוץ. לא ראיתי חברי מועצה שהתנגדו לארנונה. גם אם הם מתווכחים, מתעקשים, ברגע שזה מגיע לשלב ההחלטה הם תומכים. ראש העיר מיישם את המדיניות שלו דרך התקציב, אם אין לו כסף הוא לא יכול ליישם את המדיניות. הארנונה מספקת לו את הכסף הזה".

"במסגרת ההסכם הקואליציוני עם ראש העירייה חי אדיב, היינו מחויבים למשמעת קואליציונית בכל הנושאים", הסבירה שרונה הרשקו, חברת מועצה מסיעת יש עתיד בהוד השרון. "אחרי החתימה על ההסכם הביאו את הצעת התקציב. עדי בר מוחה, שהייתה יו"ר ועדת הכספים והתנגדה להעלאה של 5% בארנונה הביאה הצעה חליפית של העלאה ב-2.5%. עצם העלאת הנושא בוועדת הכספים היווה עילה לראש העירייה להוציא אותנו מהקואליציה בהמשך".

הוד השרון אינה העיר היחידה, כמובן, שמעלה ארנונה בשיטתיות. בבאר שבע יישם ראש העיר רוביק דנילוביץ' תכנית לשמונה שנים, הכוללת בין היתר שינויים מדורגים בתעריפי מס הארנונה. במועצת גן יבנה הצדיק הגזבר בישיבת מועצה את הבקשה להעלאת ארנונה בכך שאם לא יעלו אותה יפגעו בקבלת מענקי האיזון ממשרד הפנים.

על פי הנתונים של איגוד לשכות המסחר, בשנת 2012 הוגשו למשרד הפנים 120 בקשות להעלאה חריגה בארנונה, מתוכן אושרו 90 בקשות. בשנת 2013 הוגשו 91 בקשות, מתוכן אושרו 62. בשנת 2014 הוגשו 114 בקשות מתוכן אושרו עד כה 71 בקשות.

"בשנים האחרונות הפך כלי הארנונה לשיטה שבה ראשי רשויות מעשירים את קופת הרשות המקומית במזומנים על חשבון הציבור", אומר מוטי פרנקו, יו"ר האופוזיציה במועצת העיר באר יעקב. "לעתים רמת השירותים הגבוהה מצריכה לכאורה את העלאת תעריפי הארנונה, אך בלא מעט מקרים הארנונה משמשת כמכשיר לכיסוי גירעונות הרשות המקומית, מבלי שיש קשר בינה לבין רמת השירותים הניתנת לתושבים".

לדברי פרנקו, באר יעקב הפכה בשנים האחרונות מעיר מתפתחת לעיר בעלת גירעון אדיר, שאין דרך אחרת לכסות מלבד באמצעות העלאת מסים. "באר יעקב גם העלתה את מס הארנונה וגם את השטח המחושב לדירת המגורים. עדכון תעריף הארנונה הית בעקבות הבטחה מפורשת של ראש המועצה לשדרג באופן מהותי של השירותים המוניציפליים לרבות הקמת מוקד עירוני, ניקיון רחובות ופינוי אשפה. לצערי, אלו נותרו הבטחות בלבד והכסף של התושבים נשאב לגרעון שגדל גם בשנת 2014 ביותר משמונה מיליון שקלים"

אל דבריו של פרנקו מצטרף נשיא איגוד לשכות המסחר. "ראשי הרשויות מגלגלים את חוסר היעילות שלהם ואת הבזבוזים שלהם על תושבי הרשות המקומית והמגזר העסקי באמצעות מס הארנונה. את הארנונה הם הפכו כלי שמאפשר סחיטת כספים מתושבי העיר מדי שנה. זה לא משנה אם האוכלוסייה גדלה, ולא משנה אם הם משפרים את השירות או לא - ומשרד הפנים ומשרד האוצר מאפשרים את זה".

"כשיש בעיית מזומנים הדבר הראשון שעושים הוא לייצר הכנסות ולטפל בחייבים", מסבירה עדי בר מוחה, חברת מועצה בעיריית הוד השרון. "לטפל בחייבים זה כנראה לא נעים אבל זה חובה, במיוחד כאשר לפי הדוח החצי-שנתי בשנת 2014 החיובים בגין אגרות והיטלים עלו ל-204 מיליון שקלים והגירעון המצטבר עומד על 29,565 מיליון שקלים, שהם 12% מהתקציב השנתי".

לדברי בר מוחה, "אם יורדים לתוך התקציב מבינים שהאצבע קלה על ההדק. הכי קל כשאין כסף להעלות ארנונה, יש לך קהל שבוי וזאת בניגוד לעסק עצמאי שהלקוח יכול פשוט לומר 'יקר לי' ומחפש ספק אחר". ואכן, תקציב עיריית הוד השרון מציג העלאה בעשרות אחוזים בתקציבי חברות האחזקות שעובדות עמה. על רקע זה מעלה בר מוחה את השאלה, 'מדוע בשעה שראש העיר מכריז בפניו תושביו כי העלאת הארנונה באה על רקע שנה כלכלית לא פשוטה, לא נעשים קיצוצים ולא יוצאים למכרזים חדשים?"

ב-2013 נדרש מבקר המדינה לעניין ובדוח שהוציא העלה תמונה עגומה ומדאיגה בכל הנוגע להתנהלות הרשויות המקומיות בעניין. "היקפן הגדול של הבקשות לאישור חריג שאישרו משרדי הפנים והאוצר באופן מלא או חלקי אינו עולה בקנה אחד עם מטרת החקיקה, ולמעשה הפך את החריג לכלל", כתב.

בשונה ממדינות העולם, בישראל לא נהוגה גביית ארנונה אחידה ושוויונית, אלא כל ראש עיר יכול לבחור את הדרך שבה הוא גובה את המס מתושביו. ברשותם של ראשי העיריות ארבע שיטות לבחירה, כשבערים מסוימות נהוגות כמה שיטות במקביל. השיטות הן: "נטו-נטו", ובה העירייה מחייבת רק את שטח הרצפה של הדירה; "שיטת נטו", ולפיה מחשבים את המס רק על פי הרצפה והקירות; "שיטת ברוטו" - ולפיה מחשבים את המס לפי גודל הרצפה, גודל הקירות והמרפסות ו"ברוטו ברוטו"- ולפיה מחושב המס לפי גודל הרצפה, המרפסות, הקירות החיצוניים וחדרי הזבל, הלובי והמדרגות.

גם לכך נדרש מבקר המדינה: "רשויות מקומיות קבעו בצווי הארנונה שלהן תעריפים החורגים מההוראות בתקנות הארנונה. הן חייבו את הנכסים בתחומן לפי שיטות מדידה שונות, התייחסו באופן שונה להצמדות ולשטחים המשותפים, וחלקן אף חייבו לפי שיטת מדידה השונה מזו שנקבעה בצו הארנונה שלהן".

"מצב זה", כתב המבקר, "גורם להבדלים גדולים בשטחים המחויבים בארנונה על ידי רשויות מקומיות שונות, ויוצר אי-שוויון בחלוקת נטל המס בין המחזיקים בנכסים". למרות הערות מבקר המדינה, טרם גובשה חקיקה אחידה בנושא ומשרד הפנים טרם נדרש לפתור את העניין.

בשנת 2007 היה ניסיון לשנות את המצב. שר הפנים דאז, רוני בר-און, מינה את ועדת ברזילי על מנת לדון ברפורמה בתחום. הוועדה בראשות עו"ד אודי ברזילי הציעה צו ארנונה אחיד במבנה ובתוכן. עם זאת, המלצותיה מעולם לא נדונו בממשלה וטורפדו למעשה בשל לחצים מצד ראשי רשויות על גורמים במשרד הפנים. "כבר לפני שלוש שנים הגשנו למעשה למשרד הפנים את ההמלצות. משרד הפנים התעלם מהן". לדברי ברזילי, "לראשי הרשויות המקומיות יש השפעה וכוח פוליטי מאוד גדול במדינת ישראל. אין לי ספק שהם משתמשים בכוחם על מנת להשפיע על הרפורמה ולמנוע אותה".

אוראל לין הצטרף אל טענתו של ברזילי בדבר הסיבה לאי-אישור הרפורמה. "ראשי הרשויות המקומיות ראו כי אפשר לבקש בקשה לאישור חריגה ושהמערכת השלטונית לא מסוגלת להגיד להם לא. משרד הפנים קשור בקשר אמיץ עם הרשויות המקומיות ולהם יש כוח פוליטי מאוד גדול. ראש הרשות המקומית יכול להיות חבר במפלגתו של השר, הוא יכול להביא לו מצביעים. הלחץ של ראשי הרשויות המקומיות ככוח פוליטי על משרד הפנים הוא גדול. אחרי שמשרד הפנים אומר כן, קשה למשרד האוצר להגיד לא לאחר שמשרד הפנים אישר את הבקשה החריגה", אמר.

לפניות לכתבת דנה ירקצי: danayark@walla.com