קירות הסלון בביתה של רינאל סייף, שהיו עד לפני כארבעה חודשים עירומים, מכוסים עתה בתמונות ובתעודות הוקרה לגיבור הדרוזי, בעלה זידאן, ששילם בחייו כדי לעצור בגופו את המחבלים בבית הכנסת "קהילת בני תורה" שבשכונת הר נוף בירושלים. דלת הבית בינוח שבגליל המערבי הייתה אמש (רביעי) שוב פתוחה לרווחה, ורינאל המתינה לבואו של רב אמריקני, שביקש להעניק לאלמנה שנותרה לבדה לגדל את לרן, בת שמונה חודשים, מתנה "בשם העם היהודי".
מסביב לשולחן עמוס הכיבוד במרכז הסלון, המתינו בני ובנות משפחת סייף, יחד עם ראש המועצה המקומית תת-אלוף (מיל') מעדא חצבאני. צבי ביליט, רב קהילת "ישראל הצעיר" מוודמיר שבניו יורק, הגיע לבית המשפחה מלווה באורי שכטר, מקיבוץ עין צורים שבגוש עציון. השניים ביקשו להצטרף למעגל התודה האינסופי על גבורתו של זידאן.
עוד בוואלה חדשות:
הקול או כלום: יהדות התורה במפגן כוח שכולו מלחמת קיום
הרופאים בסוריה תחת מתקפה: מי נותר לטפל בפצועים?
הפלסטיני שהותקף בידי מרזל: "כתב האישום - מסר נגד אלימות"
"שמענו על ארבעת משפחות ההרוגים ושמענו גם על השוטר הדרוזי שמסר את חייו בשביל להציל אנשים", סיפר הרב ביליט. "אכפת לנו מכולם, וחשבנו שאנחנו צריכים לעשות מאמץ ולעזור לכל המשפחות. הרגשנו שיש לנו אחריות לאנשים טובים שמסרו נפשם בשביל יהודים".
הוא הוסיף: "יש חוק בתורה שאומר שצריכים לעזור לאלמנות ויתומים. גבריאל גרינבוים, נער בן 15 מישיבת הרמב"ם השייכת לקהילה היהודית שלנו בניו יורק, חשב שאנחנו צריכים לעשות משהו בשביל השוטר הדרוזי. החלטנו להצטרף ליוזמה שלו לגיוס תרומות, כי החיבור הזה בין העם היהודי לעדה הדרוזית, שמקריבה את הבנים שלה למען המדינה שלנו, מרגש אותנו מאוד".
הרב ביליט הסביר כי "טוב" בגימטריה זה 17, ו-34 זה פעמיים כי טוב. "גייסנו מהקהילה היהודית בארצות הברית 34 אלף דולרים, ואת הטוב הזה אנחנו רוצים להעניק לכם כמתנה בשם העם היהודי", אמר, ושלף מכיס המקטורן שלו מעטפה, ובתוכה הקדשה והמחאה על סך 125 אלף שקלים. רינאל, שציינה רק לפני יומיים את יום ההולדת שלה, לא הצליחה להסתיר את ההתרגשות.
"בשנה שעברה חגגתי את יום ההולדת שלי עם זידאן במסעדה בעכו", סיפרה. "למרות שיום ההולדת שלי היה ביום ראשון, חגגנו בשבת כי המפקד של זידאן לא הסכים לתת לו יום חופש. הייתי אז בהיריון, והיינו נרגשים לקראת הולדתה של לרן, הבת הבכורה שלנו. הוא הבטיח לי: 'בשנה הבאה אני אהיה אתך ביום ההולדת שלך'".
"עד היום אני לא מסוגלת להזיז את הדברים שלו"
"השבוע הגיע יום ההולדת שלי וזה היה יום אבל", הוסיפה רינאל. "אין שמחה, אין חגיגה, אין כלום. אני אמנם רק בת 22, אבל אלוהים יודע כמה כבר עברתי בחיים הקצרים שלי. החיבוק של עם ישראל מאוד עוזר ומחמם את הלב. עברו כבר ארבעה חודשים מאז שהוא נהרג ואנשים לא שוכחים אותו. כל יום מתקשרים ושואלים אותי מה שלומי ואם חסר לי משהו".
ההקדשה שהעניק הרב ביליט בשם קהילתו תצטרף, בין היתר, לעיטור המופת מהמשטרה ותעודת העלאתו של זידאן בדרגה, שניתנו לרינאל אחרי שנפל, כמו גם לתפילה שחוברה לכבודו על ידי חרדים מירושלים, ולאוספי תמונות של זידאן משירותו שניתנו על ידי חבריו למשטרה.
למרות הקושי הרב, רינאל ניסתה לחזור לשגרה לאחר מותו של זידאן, וחזרה ללימודיה במכללה האקדמית לחינוך בחיפה. "כשאני לבד עם לרן, אני לא מפסיקה לחשוב איך היא גדלה בלי שהיא הספיקה להכיר ולדעת איזה אבא נפלא היה לה", אמרה. "פירוש המילה לרן הוא דמעות של שמחה. אני כועסת על הגורל. מצד אחד, אנחנו מקבלים חיבוקים חמים, שהם מאוד מרגשים אותי ומחממים לי את הלב, ואני מודה לעם המדהים הזה שלא מפסיק לתמוך בי ובנו. אבל מצד שני אני איבדתי את אהבת חיי ואת האבא של התינוקת שלי".
בגרון חנוק, הוסיפה רינאל: "עד היום אני לא מסוגלת להזיז את הדברים שלו. הבגדים שלו והנעליים שלו מונחים בדיוק איפה שהוא השאיר אותם לפני שהוא יצא למשימה שממנה הוא לא חזר, אבל אני מרגישה שהוא עדיין אתנו. הרוח שלו אתנו. אצלנו בעדה מאמינים בגלגול נשמות והאמונה הזאת קצת מקלה על הכאב שלי. אני מאמינה שהוא עוד יחזור, שבעוד שנתיים ייכנס לי ילד הביתה ויגיד לי 'אני זידאן, אני הייתי בעלך'".
לפניות לכתבת: adihashmonai@walla.com
