נושאים חמים

אסון הכנרת? שקרים וזריית חול

פעיל גרינפיס פרסם כאן מאמר בו האשים את חברת "אפק" כאחראית לזיהום הכנרת שיגיע בעקבות קידוחי הנפט שזו מבצעת בגולן. לבד מזריית חול בעיניי הציבור, יש במאמר אג'נדה שמתעלמת מהרווח האפשרי לחברה כולה

ביום רביעי האחרון התפרסם כאן טורו של פעיל גרינפיס, ערן בריל, על קידוחי הנפט בגולן, תחת הכותרת "היכונו לאסון הכנרת הגדול". אחרי פתיחה בה הלין בריל על כך שכולם מתעסקים בבחירות וכי הסיפור החשוב באמת – "מעלליה של חברת אפק ברמת הגולן" – "חומק מתחת לרדאר", הוא ניגש, כ"שירות לציבור", לגולל את "הסיפור האמיתי". שכן "את הפרטים", לדבריו, "רוב הציבור כלל לא מכיר".

בריל אכן הביא פרטים לציבור, אלא שהפרטים שהביא בטורו רחוקים מהעובדות כמרחק שנות אור. במקום להיצמד לעובדות, בריל הגיש לציבור טקסט הפחדה דמוני וחסר אחריות שנצבע ב-50 גוונים של שחור. בריל בטורו חטא פעמיים – פעם אחת כלפי העובדות, ופעם שנייה וחמורה הרבה יותר – כלפי הציבור הישראלי.

שכן אם יש משהו יותר גרוע במקרה הזה מפרישת מעשיות חסרות כל בסיס: "652 כימיקלים מסוכנים"? – אותם כימיקלים שמוצאים בכל קידוח מים, וגם אותם אפשר למנות על כף יד אחת; "קידוחי נפט לא קונבנציונליים?" – שקר מוחלט, מדובר בקידוח רגיל לחלוטין שהתבצע כבר מיליוני פעמים ברחבי העולם, ומאות פעמים בישראל ולא גרם נזק; "קידוח פזיז?" – שלוש שנים עד לקבלת הרישיון ואלפי שעות מחקר של עשרות אנשים הושקעו באיתור אזור הקידוח ובהנדסה שלו, הוא זריית חול בעיני הציבור ושלילת זכותו לקבל את התמונה האמיתית. תמונה שתסייע לו לגבש בעצמו דעה נכונה ומוצקה לגבי השאלה כיצד הוא רוצה לראות את עתידה של ישראל ועתיד ילדיו? לא עתידו של בריל או גרינפיס. לא עתידה של חברת אפק. עתידה של מדינת ישראל.

נופשים בחוף גינוסר בכנרת במהלך חג ראש השנה, ספטמבר 2014 (ראובן קסטרו)
ערבוב לא נכון של חבל ארץ ירוק, מקור מים יחיד - ונפט. הכנרת (צילום: ראובן קסטרו)

ואולי זה מובן, אם ניכנס לנעליו של בריל. שכן סיפור הקידוח בגולן עבורו ועבור הארגונים "הירוקים" הוא בגדר "הרמה להנחתה". הרי הרבה יותר קל לקחת מרכיבים כמו מדינה קטנה מוקפת אויבים, חבל ארץ ירוק ושקט, מקור מים יחיד ומיוחד ונפט, לערבב אותם יחד - ולהגיש את התבשיל הסופי כפצצת זמן מתקתקת.

מאתגר ומורכב הרבה יותר היה לקחת את אותם מרכיבים ולעשות את הדרך ההפוכה – לנטרל את חומר הנפץ והאג'נדה הפרטית על ידי היצמדות לעובדות והצגת התמונה המלאה, כשירות אמיתי לציבור - ולא כטקסט הפחדה משובץ מעשיות.

ומה הן העובדות?

העובדות הן שתהליך חיפוש והפקה יקר עם סיכויי הצלחה נמוכים הביאו את המדינה, מיוזמתה, להעביר לפני עשרות שנים פרויקטים מסוג זה לחברות פרטיות במכרז; העובדות הן שחוק ששינסקי כבר מבטיח מיסוי של כ-60% על רווחי הנפט וכי קרן מיוחדת תאגור את רווחי המדינה שיגיעו מהנפט - לרווחת האזרחים; העובדות הן שהטענות בנוגע לזיהום הכנרת ומי התהום מופרכות, שכן במסגרת התהליך הבירוקרטי הארוך, הקידוח קיבל את אישור רשות המים, השירות ההידרולוגי, חברת מקורות, המשרד להגנת הסביבה, הוועדה המחוזית לתכנון, בג"ץ וגורמים נוספים.

העובדות הן שמאז קום המדינה בוצעו בשטחה יותר מ-500 קידוחים לחיפוש נפט – 30 מהם באגן ההיקוות של הכנרת – ואף לא אחד מהם הותיר נזק לסביבה; העובדות הן שקידוחי החיפוש שהחלו בשבוע שעבר לא יצאו לדרך "הרחק מעין הציבור" – אלא שהכול התפרסם בתקשורת, תחפשו בגוגל. את תחילת הקידוח אפילו פרסמנו בעמוד הפייסבוק שלנו, לצד מידע אחר לציבור; ועובדה היא שטורים מסוג זה שפירסם בריל רק מגדילים את הפערים במדינה ומרחיקים אותנו מהחלום של עצמאות אנרגטית - כזו שיכולה להכניס מיליארדי שקלים לקופת המדינה, לפתור את הבעיות החברתיות, להוסיף חדרים בבתי החולים, לשפר את שכר הרופאים והמורים, להילחם ביוקר המחיה ולייתר את כל התלות שלנו בנפט מבחוץ – אשר לרוב מגיע, בדרך כזו או אחרת, ממדינות עוינות.

כלשונו של בריל עצמו, "גם אם אנו עוסקים בשיח עסקי בלבד (וזהו אינו דיון עסקי, זהו דיון על עתידה של המדינה), ראוי שהציבור, שהוא בעל הנכס, יעלה מספר שאלות חשובות לחברה המבצעת ולעצמו לגבי ה'עסקה' המוצעת".

אלא שכדי שהציבור יוכל להעלות את השאלות הנכונות, זה לא יהיה הוגן להסיטו מהדיון האמיתי באמצעות מעשיות וסיפורים מוטות אג'נדה, שכן השמירה על הסביבה לא יכולה להיות תירוץ להפצת שקרים. הגיע הזמן לתת לציבור את העובדות הנכונות.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד