לא פעם אנחנו תופסים את הראש ואומרים "איזה מוות מיותר". כך הרגשתי בשבוע שעבר, כשהתבשרתי על מותו של אנטוניו רעיה (85) שנהרג מפגיעת אופניים חשמליים בתל אביב.
מחאתם של רופאי בית החולים איכילוב בתל אביב המטפלים יום-יום בהולכי הרגל הנפגעים מהרוכבים, אשר ארבעה מהם הצטלמו בחדר הניתוח כשבידם הכיתוב "לעצור את האופניים החשמליים", לא נותנת לי מנוח. מותו של אנטוניו, שהיה בדרך לביתו מהעבודה העלה את הנושא לשיח הציבורי, אך לצערי, התופעה הקשה הזו מכה כמעט כל אחת ואחד מאיתנו כבר זמן רב.
אין דרך אחרת להתייחס לאופניים החשמליים, אלא ככלי רכב לכל דבר ועניין. למעשה מדובר במיני-אופנוע, המגיע למהירות של כ-45 קמ"ש כשהרכיבה עליו אינה דורשת הכשרה, לימוד חוקי התנועה ועיקר המשתמשים בו הם ילדים ובני נוער אשר קיבלו לידיהם בעצם סוג של "נשק חשמלי". מדובר בייצור כלאיים שאינו מתאים לנסיעה על מדרכות שהרוכבים בו אינם כשירים לנהוג בכביש, על כל המשתמע מכך. מי לא מכיר הולך רגל אשר כמעט ונדרס על ידי רוכב אופניים חשמליים שנוסע על המדרכה? מי מאיתנו לא נאלץ לבצע תרגילי אקרובטיקה תוך כדי הליכה כדי להימלט מהרוכבים בפראות? ומי לא מכיר נהג רכב שרק בנס לא פגע ברוכב על אופניים חשמליים אשר הגיח לפתע מהצד?
אין ספק כי מדובר בתחום פרוץ, וכמו בהרבה מקרים - הטכנולוגיה הקדימה את ההסדרה והחקיקה. אולם עלינו להתעורר לפני שנאלץ שוב "לתפוס את הראש". הפתרון לתופעת האופניים החשמליים חייב להיות משולב בתחומים שונים ובהם בעיקר: אכיפה, תשתיות וכמובן - חינוך והכשרה.
על פי החוק, האכיפה מצויה בידי משטרת ישראל, המתקשה לעמוד כבר היום בנטל המשימות והאחריות שבאמתחתה. מכאן, נראה כי אכיפת הנסיעה על אופניים החשמליים על ידי המשטרה אינה ישימה. הפתרון הזמין, המהיר והנכון הוא בהענקת סמכויות האכיפה בתחום זה לרשויות המקומיות על ידי הפקחים העירוניים, אשר ממילא נמצאים ברחובות הערים לאורך כל שעות היום. הענישה האפקטיבית ביותר צריכה לנוע על הרצף שבין הטלת קנס על הורי הקטין או על הרוכב הבוגר, עבודות שירות במוסד שיקומי לנפגעי תאונות דרכים ועד כדי החרמת "הנשק החשמלי".
לצד פעולות אלו, אותם חייבים לבצע מידית, אנו חייבים להעניק תשתית ראויה לרוכבים. משרד התחבורה מוכרח להקצות תקציבים משמעותיים כדי שהרשויות המקומיות יוכלו לסלול רשת רציפה ואפקטיבית של שבילי אופניים אשר תוריד את הרוכבים מהמדרכות ובכך תצמצם את המפגש הקטלני בינם לבין הולכי הרגל. מוטב לעשות זאת היום, ולא להמתין למקרים טרגיים אשר יובילו בדיוק לאותה מסקנה, רק אחרי אובדן חיי אדם. דומה הדבר למפגשים שבין מסילות הרכבת עם כבישים שהוחלט על הפרדתם רק לאחר תאונות קטלניות שקרו.
הצלע השלישית להתמודדות עם התופעה היא החינוך, שכמו תמיד מהווה את בסיס הפירמידה. נראה כי כשם שנדרש כל נהג לפני עלייתו על הכביש לעבור תהליך הכשרה תיאורטי ומעשי, כך יש לחייב את כל העולה על אופניים חשמליים בהכשרה מתאימה. אך אל לנו להסתפק בהכשרה בלבד. יש להקפיד כל העת על חינוך הצרכנים העיקריים של האופניים, הילדים ובני הנוער, לפנות אליהם בשפה שלהם, ברשתות החברתיות, בבתי הספר, בתנועות הנוער ובכל דרך שתגרום להם להבין מהם ההשלכות השימוש שלהם באופניים החשמליים, מעבר להיותו זמין ונוח.
אם תשאלו אותי, זוהי משימתו הראשונה של שר התחבורה הבא. בהחלטה מהירה תוך שילוב כלל הגופים הרלוונטיים, ניתן להוציא אל הפועל תכנית מקיפה לטיפול בנושא המשלבת אכיפה, פיתוח תשתיות, הכשרה וחינוך. לא מדובר בתוכנית מורכבת או בלתי ישימה, נדרשות כאן רק החלטה אמיצה ומנהיגות.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד