(צפו: סרטון תעמולה חדש של ראש הממשלה נתניהו)
המערכת הפוליטית והתקשורתית בישראל התמקדו אמש (שבת) בפגישת מסדרון מקרית וקצרה מאוד בין סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, לבין יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, אירוע שמדגיש יותר מכל את ההשפעה השלילית של מערכת הבחירות הנוכחית על היחסים בין ישראל לבין ארצות הברית. הפגישה, שיהיה נכון יותר לתארה כלחיצת יד והחלפה מנומסת של כמה משפטים, התקיימה בשולי ועידת הביטחון הבינלאומית במינכן, ששני האישים הוזמנו אליה לצד שורה ארוכה של מנהיגים מרחבי העולם. את ישראל ייצג בוועידה גם השר יובל שטייניץ מהליכוד, שכמו הרצוג, זכה גם הוא ללחיצת יד קצרה עם ביידן.
סערת הנאום בקונגרס האמריקני - כותרות אחרונות:
ביידן לא יצפה בנאום נתניהו - אבל נפגש עם הרצוג
הארגונים היהודיים בארה"ב מתנערים מנאום נתניהו: "לא קשורים לזה"
"אדלשטיין ודרמר ניסו לרכך את הזעם על נתניהו בוושינגטון - וכשלו"
מטה הבחירות של הרצוג הפיץ זמן קצר לפני מהדורות החדשות בטלוויזיה הודעה קצרה על פגישותיו במינכן, וציין כדרך אגב, בלי שום הדגשה, שבין ה"פגישות הלא רשמיות" שערך יו"ר האופוזיציה, נכללה גם פגישה קצרה עם ביידן. המטרה של ההודעה הייתה כנראה להדגיש את העובדה שהרצוג נפגש עם שועי עולם ומקובל על המנהיגות הבינלאומית. בפועל, האפקט שנוצר היה שלילי עבור הרצוג: התקשורת הישראלית ציירה את האירוע כאילו הממשל האמריקני "בוחר צדדים" בבחירות בישראל.
בליכוד מיהרו לתקוף את יו"ר האופוזיציה וטענו כי "התנהגותו של בוז'י במינכן היא חצייה חסרת אחריות של הקווים האדומים. בשעה שראש הממשלה מבקש למנוע הסכם מסוכן בין המעצמות לבין איראן, בחר יו"ר האופוזיציה להחליש את עמדת ישראל בזירה הבינלאומית". זאת, בשעה שהרצוג למעשה אמר על הבמה דברים דומים לאלה של נתניהו בנושא האיראני, והבהיר כי בכל הקשור לשאיפות הגרעיניות של הרפובליקה האיסלאמית, "אין בישראל קואליציה ואופוזיציה". במקביל, בצד של הרצוג, ניסו להחזיר את הסיפור לגודלו האמיתי ואחרי שהתגאו בפגישה שלא ממש הייתה עם ביידן, מיהרו להסביר שזו הייתה בעצם רק שיחת מסדרון.
האמת היא שבממשל האמריקני בוודאי לא ששים לראות קדנציה נוספת של נתניהו, אבל גם מבינים היטב שכל מעורבות שלהם בבחירות בישראל עשויה רק לחזק אותו. לכן, הגישה הכללית של הממשל היא לשבת בצד ולא לעשות כלום. החשש מחיזוק נתניהו כל כך מהלך אימים על הבכירים בוושינגטון, עד שהוא משפיע לא רק על יחסם לבחירות בישראל, אלא על כל מדיניות החוץ שלהם. הדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה הלחץ שהפעיל שר החוץ, ג'ון קרי, על הצרפתים והאירופים שלא להגיש הצעת החלטה בנושא הקמת מדינה פלסטינית למועצת הביטחון של האו"ם.
מבחינה מדינית נטו, ללא שיקולי בחירות, לארצות הברית לא הייתה שום סיבה להתנגד להצעה כזו, שהייתה אמורה להתבסס על ציטוטים מדויקים מתוך "מסמך המסגרת" האמריקני שגובש על ידי קרי בשנה שעברה. הסיבה המרכזית שהם החליטו להימנע מכך הייתה מאמצי שכנוע של שמעון פרס וציפי לבני, ששכנעו את קרי כי צעד כזה יחזק את נתניהו בבחירות. נתניהו, מצדו, לא היסס לרגע להעביר את זירת הבחירות מישראל לוושינגטון, כאשר פעל יחד עם מקורבו, השגריר בוושינגטון רון דרמר, כדי לבשל לעצמו הזמנה לנאום בפני הקונגרס האמריקני.
למרות חוסר רצונם של האמריקנים להיות חלק ממערכת הבחירות, בפועל הם מוצאים את עצמם מעורבים עד צוואר. הליכוד והימין תוקפים את הרצוג בגלל קמפיין V15, שאחד הארגונים שתרמו לו קיבל פעם, לפני הבחירות, תרומה ממחלקת המדינה האמריקנית. השמאל והמרכז מתואמים לחלוטין במתקפה הממוקדת שלהם על נתניהו בגלל נאומו בקונגרס. שני הצדדים עוקבים אחרי כל פרסום בארצות הברית, חיובי או שלילי לשיטתם, ומקווים לשכנע את הציבור הישראלי ש"אמריקה איתנו".
עד כה, אפשר לקבוע בזהירות שנתניהו מפסיד בענק בזירה האמריקנית, אבל מרוויח מכך בזירה הפוליטית בישראל. זאת, משום שכל עוד הדיון מתמקד בנאומו בקונגרס, בהתנהלותו של ביידן ובשאלה מי ישפיע יותר לטובה על אובמה בנושא האיראני, נושאים אחרים שהעיסוק בהם קשה יותר לראש הממשלה נדחקים הצידה.
לפניות לכתב: amir.tibon@walla.co.il
(עדכון ראשון: 23:37)