פרופ' נועם חומסקי, הבלשן והוגה הדעות היהודי-אמריקני המזוהה עם השמאל הרדיקלי, פרסם אתמול (שני) מאמר באתר של רשת CNN, שעסק במתקפת הטרור בפריז, שנפרסה על פני שלושה ימים וגבתה 17 קורבנות. במאמרו ביקר חומסקי את נקודת המבט המערבית ביחס למתקפה, ומאשים את מנהיגי העולם, ובכללם ראשי השלטון בצרפת, בצביעות ואף באחריות מסוימת למהלך האירועים שהוביל למתקפה.
"יש לשאול כיצד בדיוק שומרת צרפת על חופש הביטוי ועל הערכים המקודשים של 'חירות, שוויון ואחווה'", כתב חומסקי במאמרו. "האם זה, למשל, באמצעות החוק המעניק למדינה את הזכות לקבוע אמת היסטורית ולהעניש את מי שסוטה ממנה? האם באמצעות גירוש צאצאים של ניצולי שואה צועניים לרדיפה קשה במזרח אירופה? האם באמצעות הטיפול הנורא במהגרים צפון אפריקנים בשכונות העוני של פריז, שבהם הפכו הטרוריסטים של 'שרלי הבדו' לג'יהאדיסטים? או כשהעיתון האמיץ 'שרלי הבדו' פיטר את הקריקטוריסט סינה בטענה כי דבריו בעלי נימה אנטישמית? שאלות נוספות רבות עולות".
מתקפת הטרור בפריז || סיקור מיוחד בוואלה! חדשות:
פריז: נמצא דנ"א של חשוד נוסף בזירת הפיגוע במרכול
שרת הפנים הבריטית: "נכפיל המאמצים למיגור האנטישמיות"
המחבלים מפריז נטמנו בחשאי; חובבי נשק בארה"ב שיחזרו את הטבח
"לאחר מתקפת הטרור על 'שרלי הבדו' ורצח ארבעה יהודים במרכול הכשר זמן קצר לאחר מכן, הכריז ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס 'מלחמה נגד הטרור, נגד הג'יהאד ונגד האיסלאם הקיצוני'", ציין חומסקי, והמשיך בתיאור הפגנות ההמונים אחרי מתקפת הטרור, תחת הכותרת "אני שרלי", ואת הגינויים חובקי העולם לפעולות המחבלים המוסלמים.
לטענת חומסקי, מקרים נוספים ומזעזעים לא פחות לא זכו לבחינה של ממש בהיסטוריה ובתרבות המערבית. הוא ציין את טבח 77 בני אדם, מרביתם נערים, על ידי אנדרס בריוויק, "נוצרי אולטרה-ציוני ואיסלאמופוב" בנורווגיה ביולי 2011, ואת "המבצע הטרוריסטי הגדול ביותר של העת המודרנית", כלשונו, בהתייחסו למדיניות הסיכולים של הממשל האמריקני.
"כל מי שעיניו פקוחות מיד ישים לב להשמטות נוספות", המשיך חומסקי בכתב האישום החריף שלו נגד המערב, וציין גם את מותם של עיתונאים רבים בין אלפי ההרוגים במהלך מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה בקיץ האחרון, "שעה שהכלא הפתוח בניהול ישראל הפך פעם נוספת לעיי חורבות, בתירוצים קלושים שלא מחזיקים מים", לדבריו.
"אבל שוב, לא הייתה שום מתקפה על חופש העיתונות בזכרוננו", סיכם, "ככל שאנו יכולים להאשים את אויבנו בפשעים, כך הזעם אדיר יותר; ככל שאחריותנו לפשעים גדולה יותר ומכאן, יש לנו יותר מה לעשות כדי לסיימם כך הדאגה פוחתת, ונוטה לשכחה או אפילו להכחשה".