נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מסיים היום (חמישי) את תקופת כהונתו, שנמשכה שלוש שנים, ואותו תחליף השופטת מרים נאור. לפני כמה שבועות, בטקס הפרישה לשופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, התבדחו שני הנשיאים - הנשיאה בדימוס דורית ביניש וגרוניס, והוא כינה את עצמו בתואר הקבוע לו הוא זוכה ממבקריו: "שופט שמרן" ."כן", ענתה לו ביניש, "אבל אתה שמרן טוב לב".
תקופתו של גרוניס בבית המשפט העליון אכן תיזכר כתקופה שמרנית, במיוחד בהשוואה לשני הנשיאים שקדמו לו, ביניש ואהרון ברק. אם שני אלה הפכו את בית המשפט העליון למעוז האקטיביזם, גישתו של גרוניס התאפיינה בהפך הגמור והוא מעולם לא היסס לומר שהוא מעדיף ריסון שיפוטי.
עוד בוואלה! חדשות:
הרצוג הציג את הרשימה: "נתקן את הליקויים הכואבים שהותיר נתניהו"
הפיגוע במרכול הכשר: פורסמו תמונות של מצלמות האבטחה
הגרפיטי היה על הקיר: כתובות נאצה נגד הנער שנרצח בחולון
כניסתו לתפקיד של גרוניס לוותה באקורדים צורמים: שיטת הסניוריטי הנהוגה בבית המשפט העליון, לפיה הוותיק שבשופטי הבית יתמנה לנשיא, הייתה אמורה להביא למינויו הוודאי. אלא שחוק שעבר ביוזמתו של שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, קבע כי לתפקיד הנשיא יתמנו רק שופטים שנותרו להם לפחות שלוש שנים עד סיום כהונתם. לגרוניס היו חסרים 41 ימים לשלוש שנים עד ליום הולדתו ה-70, תאריך פרישתו. ביוזמתו של חבר הכנסת יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי) שונה החוק, שלימים כונה "חוק גרוניס", וכך הוסרה המגבלה, והתאפשר מינויו לנשיא בית המשפט העליון. על החוק נמתחה ביקורת רבה מצד גורמים שהעלו את הטענה שמדובר בחוק פרסונלי שנועד לקדם מועמדותו של אדם אחד.
עם זאת, החשש שליווה את מינויו בדבר היותו מינוי פוליטי שיחליש את בית המשפט העליון התפוגג במהלך כהונתו - כבר בנאומו הציבורי הראשון, חודשיים לאחר שנכנס לתפקיד, מתח גרוניס ביקורת על העובדה שחוק "עוקף בג"ץ" גובש במשרד המשפטים בראשות השר יעקב נאמן. "בנוסח הנוכחי מעוררת הצעת החוק קשיים לא מעטים", אמר גרוניס. "יש מקום לדיון מעמיק בהצעה לשם שמירה על כך שהצעת החוק תבצר את משטרנו החוקתי, ולא תהווה 'בכיה לדורות'". לדבריו, "הסדרת היחסים בין הפרלמנט לבין בתי המשפט בהקשר החוקתי והגדרה של ההיררכיה הנורמטיבית של דברי החקיקה לסוגיהם, הינם מרכיבים מרכזיים של חוקה. על כן, יש חשיבות עליונה להצעת חוק הבאה לטפל בנושא, שאמור היה להיות מוסדר עוד לפני שנים".
"יש לגלות זהירות בעת העברת חקיקה ראשית דרך המסננת החוקתית"
כאמור, הביקורת כלפי גרוניס נוגעת בעיקר לשמרנותו ולנטייתו שלא להתערב בעבודת הרשות המחוקקת. כך למשל, בטרם כניסתו הרשמית לתפקיד, ביטל בג"ץ בהרכב של תשעה שופטים את חוק טל, הנותן פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבה. את דעת הרוב הובילה ביניש. גרוניס והשופטים אליעזר ריבלין ועדנה ארבל היו בדעת מיעוט. גרוניס טען אז שהצידוק העיקרי לביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית הוא הצורך להגן על מיעוט ועל יחידים מפני עריצות הרוב. לטענתו, כשהרוב פועל באופן דמוקרטי ומקבל חוק הנותן עדיפות למיעוט על בסיס פשרה חברתית ודיון ציבורי מקיף, אין מקום שבית המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב. זה היה הסימן לאן מועדות פניו של בית המשפט העליון בתקופתו.
זו לא הייתה הפעם היחידה שבה נשאר הנשיא בדעת מיעוט. בהרכב בג"ץ שביטל את התיקון לחוק המסתננים סבר גרוניס כי אין מקום לפסול את הסעיף שמאפשר להחזיק מסתנן במשמורת לתקופה של עד שנה, וציין כי רק הדרישה להתייצבות שלוש פעמים ביום אינה חוקתית. גרוניס ציין את התערבות בית המשפט בפסילת התיקון הקודם לחוק שנה לפני כן (בה תמך, אם כי בחצי פה, ג"ג), והדגיש כי מבחינתו בתיקון החדש לחוק שהובא הפעם בפני ההרכב המורחב של בית המשפט הופנמו מרבית ההערות מהשנה שעברה. "על בית המשפט לגלות זהירות כפולה ומכופלת עת שמעביר הוא דבר חקיקה ראשית דרך המסננת החוקתית", כתב. גם בהחלטת בג"ץ להדיח את ראשי הערים של רמת השרון ונצרת עילית, יצחק רוכברגר ושמעון גפסו, אך לאפשר להם להתמודד שוב, היה גרוניס בדעת מיעוט כשלא סבר שיש מקום להתערב בחוק הקיים.
הפסיביזם השיפוטי של גרוניס בא לידי ביטוי גם בפסקי דין שנתן טרם מונה לנשיא. הוא היה במיעוט בהחלטה להכיר בגיורי-קפיצה רפורמיים וקונסרבטיביים לצורך מתן מעמד לפי חוק השבות. בהלכת יששכרוב, אחד מפסקי הדין החשובים של בית המשפט העליון בתקופת ביניש, שבו נקבע כי ניתן לפסול ראיות שהושגו בדרך שאינה חוקית ובכך ליישר קו עם רוב מדינות העולם המערבי, היה גרוניס גם כן בעמדת מיעוט. הוא כתב כי אין זה ברור אם ראוי לאמץ על דרך של "חקיקה שיפוטית", דוקטרינה רחבה של פסילת ראיות אשר הושגו שלא כדין, או שמא ראוי כי מהלך משמעותי שכזה ייעשה על ידי המחוקק.
גם כשהיה בעמדת רוב, נזהר גרוניס פעמים רבות מהבעת עמדה לגבי חוקיות או אי-חוקיות של חוק. בחוק ועדות הקבלה דעת הרוב שכתב גרוניס נמנעה מלהיכנס לסוגיה עצמה תוך קביעה כי מכיוון שהחוק טרם יושם ולא התקבלו החלטות מתוקפו העתירה עדיין אינה בשלה לדיון. גרוניס ציין כי ישנם מקרים שבהם יש הצדקה לדון בחוק שטרם יושם, אם עצם קיומו מחליש את זכויות האדם, אך המקרה של חוק ועדות הקבלה אינו אחד מהם. לדבריו, מי שיידחו על ידי ועדות קבלה יוכלו לפנות לוועדות ההשגה שיוקמו על פי החוק ואף לבית המשפט.
גרוניס גם עמד בראש ההרכב שדחה את חוק לימודי הליבה וכתב: "העתירה שלפנינו הוגשה בלא תשתית עובדתית מספיקה, העותרים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח פגיעה בזכות חוקתית".
השפיע בצורה משמעותית על משפט אולמרט
גם בפרשת ייצוא הגז הטבעי הלך גרוניס לפי דעת הרוב וסבר כי לממשלה ניתנה הסמכה מפורשת בחקיקה ראשית להסדיר את ייצוא הגז וכי לא נטען כי ההחלטה פוגעת בזכויות יסוד מוגנות. כמו כן, בעתירות שתקפו את הסדר הטיעון שנחתם מול הנשיא לשעבר משה קצב נמנה השופט גרוניס עם דעת הרוב שסברה כי יש לדחות את העתירות ולא להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
עם זאת, גרוניס היה זה שנתן שתי החלטות משמעותיות בנוגע לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. הוא אישר את בקשת המדינה להגשת ראיות חדשות בשלב מאוחר של הליך ערעור ולאחר ששמע את ההקלטות של שולה זקן, הוא החזיר את התיק למחוזי. כמו כן, הוא אישר את פרסום הקלטותיה של שולה זקן שטרם נידונו בהליך משפטי.
גרוניס גם היה זה שדחה שוב את תביעתו של סרן ר' נגד התחקיר ששודר אודותיו בתכנית "עובדה". הוא דיבר על "הגנת העיתונאות האחראית", לפיה יש להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב תוך עמידה באמת המידה המחמירה של עיתונאות אחראית, מה שיחייב את המפרסם לנקוט צעדים שונים לשם מניעת פגיעה מיותרת במושא הפרסום, וזאת אף במחיר של פגיעה מסוימת באיכות התוצר במישור התקשורתי.
עוד האמין גרוניס כי כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד, בזכויות המיעוט ובעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי, קיימת הצדקה להתערבותו של בית המשפט בחקיקה. לדוגמה, בעניין ח"כ חנין זועבי קבע כי אין לאשר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19 למנוע את השתתפותה בבחירות מטעם רשימת בל"ד.
כמו כן, הוא אחראי על פסק הדין שבו בוטלו סעיפים מחוק יישום תכנית ההתנתקות שהגבילו את זכות המפונים לקבל פיצוי, פסק הדין שביטל את החוק המאפשר את הפרטת בתי הסוהר, פסק הדין המבטל סעיפי חוק שמנעו מתושבי האזור לתבוע את המדינה אם נפגעו על ידי כוחות הביטחון אף במסגרת פעולה שאינה מלחמתית, פסק הדין המבטל הוראות בפקודת מס הכנסה שהעניקו הטבות מס ליישובים ללא קריטריונים שוויוניים ופסק הדין המבטל הוראה שאפשרה לדון בהארכת מעצר של חשוד בעבירת ביטחון שלא בנוכחותו.
בשנה האחרונה פעל גרוניס נחרצות נגד משוב השופטים שהובילה לשכת עורכי הדין, עד כדי חרם על ראש הלשכה דורון ברזילי. בתוצאות המשוב השבוע הגיע גרוניס למקום האחרון מקרב שופטי בית המשפט העליון אולם לנוכח מספר המדרגים המועט (כ-50 עורכי דין) של המשוב השנוי במחלוקת, נשמעו לא מעט טענות על נקמנות פוליטית כלפיו בשל עמדתו הנחרצת נגד המשוב.
בן למשפחת רבנים, בעל קריירה שיפוטית של 26 שנים
גרוניס הוא בן למשפחת רבנים שהוריד את הכיפה. הוא התמחה בבית המשפט המחוזי, עבד זמן קצר בשוק הפרטי והמשיך ללימודים גבוהים עד לתואר דוקטורט בארצות הברית. בשנות ה-70 החל ללמד בפקולטה למשפטים ועבד כעו"ד פרטי. את הקריירה השיפוטית החל ב-1988, כאשר מונה להיות שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בהמשך, עבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. תחילת דרכו בבית המשפט העליון הייתה בחודש אפריל 2002, עת מונה לכהונה בפועל לתקופה של שנה. בחודש יוני 2003 מונה להיות שופט בבית המשפט העליון, ובחודש פברואר 2012 נתמנה לכהונת נשיא בית המשפט העליון.
מחר, במסגרת פרישתו, יקריא גרוניס פסק הדין בעתירת המדינה לדיון נוסף של מוסטפא דיראני. תחילת ההתדיינות המשפטית בתביעה נזיקית שהגיש דיראני נגד מדינת ישראל בגין עוולות שבוצעו כלפיו, על פי טענתו, בעת שהיה נתון במעצר בישראל. במרכז ניצבת ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון לפיה ניתן לברר את "תביעתו של אויב", כלומר: דיראני יוכל להמשיך ולנהל תביעת נזיקין שהגיש נגד מדינת ישראל, וזאת למרות שהוא מתגורר במדינת אויב ואף חזר למעורבות בפעילות עוינת נגד המדינה. המדינה ערערה והגישה בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים.
לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com
(עדכון ראשון: 23:40)