"רוצות לחיות יחד": יהודייה ומוסלמית בפריז השסועה והאבלה

הפיגוע הרצחני שהתרחש שלשום (שישי) בסופרמרקט היהודי "היפר כשר" בפריז גרם לזעזוע עמוק בקהילה היהודית במדינה. המחבל שביצע את הפיגוע, מוסלמי יליד מאלי בשם אמדי קוליבאלי, נהרג בעימות עם המשטרה, ואילו זוגתו, חייאת בומאדיין, ברחה מהמדינה ומוגדרת כ"מבוקשת מספר אחת בצרפת". אמש פירסמה הקהילה היהודית את שמותיהם של ארבעת ההרוגים בפיגוע – יואב חטב, בן 21, פיליפ ברהאם, בן 40, יוהאן כהן, בן 22, ופרנסואה-מישל סעדה, בן 60.

מסע הרצח ב"היפר כשר" התרחש בשכונה שבה חיים אלה לצד אלה יהודים ומוסלמים. זו לא הייתה הפעם הראשונה בשנים האחרונות שמוסלמים קיצונים רוצחים יהודים בפיגועי טרור; קדמו לה הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז לפני כשנתיים, ופרשת הרצח של הצעיר היהודי אילן חלימי בשנת 2006 (לזכרו של חלימי הוקם גן צנוע ברובע ה-12 של פריז, במרחק עשר דקות נסיעה מהסופרמרקט בו אירע שלשום הפיגוע). היחסים בין היהודים למוסלמים בצרפת הם מהגרועים בעולם, ומושפעים באופן תדיר גם ממשברים ביטחוניים בין ישראל לפלסטינים.

הטרור בצרפת - סיקור מיוחד
נחשפה הקלטה מהמרכול: "תפסיקו לתקוף את דאעש"
לאחר הודעת ליברמן: גם נתניהו ישתתף בעצרת בפריז
הפיגוע במרכול: "האישה המבוקשת בצרפת" עזבה את המדינה

על רקע השנאה והטרור שהתפרצו השבוע במלוא העוצמה, היה מעניין לפגוש היום בפריז את אמנדה שפיגל ואליס דיופ, שתי חברות טובות בשנות השלושים לחייהן, האחת יהודייה והשנייה מוסלמית ממוצא סנגלי. השתיים הסכימו לשוחח עם וואלה! חדשות בפתיחות רבה על המבחן שאירועי השבוע האחרון העמידו בפני החברות ביניהן, ועל הדרך בה צרפת צריכה, לדעתן, להתמודד עם המשבר הנוכחי. "המסר שלנו הוא פשוט: צרפת חייבת לעבור את המבחן הזה. אסור לנו לוותר על הערכים שלנו", הסבירו.

אמנדה שפיגל, בת למשפחה יהודית חילונית מפריז, מנהלת חנות ספרים מצליחה במונטרוי, פרבר של פריז הממוקם ממזרח למרכז העיר, לא רחוק משכונת פורט דה ונסן שבה התבצע הפיגוע. היא התחנכה בצעירותה בתנועת "הבונים הדרור", ביקרה פעמים רבות בישראל יחד עם בן-זוגה היהודי, ויש לה קרובי משפחה שעלו לארץ. "אני קשורה לישראל, ובמהלך הקיץ האחרון היו לי ויכוחים לא קלים עם חברים בזמן המלחמה בעזה. באותה נשימה, כאזרחית צרפת, אני נאמנה לערכים האזרחיים של הרפובליקה, שהם הבסיס לחיים ולזהות שלנו כאן".

דיופ התחנכה במשפחה מוסלמית דתית שהיגרה לצרפת מסנגל. שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בפרבר "קשה יום", כהגדרתה, שבו התגוררו בעיקר משפחות מהגרים. היא מגדירה את עצמה כ"מוסלמית מבחינה תרבותית, אבל לא דתית בשום צורה", ואומרת שהיא מכירה היטב, לצערה, את "סוג האנשים שעושים דברים כמו מה שראינו השבוע. אנשים כאלה גדלו איתי בשכונה. ראיתי אותם נשאבים לתוך תרבות השנאה והג'יהאד. אצל רובם, זה נובע ממחסור באפשרויות ובהזדמנויות אחרות. בשכונות שגדלתי בהן, בחורים צעירים הם טרף קל למסיתים ולשונאים". היא אמרה את הדברים בעודה מביטה על בנה בן השש, שישב לצדה בזמן השיחה.

החברות בין השתיים החלה לפני כארבע שנים, כאשר דיופ הגיעה לחנות הספרים של שפיגל. "נכנסתי לחנות כי היא נחשבת לחנות טובה, וחיפשתי שם ספרים מעניינים על השואה", היא מספרת. "זה מוזר, אבל זה מה שהתחיל את החברות בינינו – העניין שלי בתקופת השואה".

מה פשר העניין שלך בשואה?

דיופ: "זו תקופה שמייצגת את שיא הרוע האנושי, וחשוב שכולם יידעו עליה. זה גם מעניין אותי כמי שמשתייכת למיעוט ונתקלה הרבה פעמים בגזענות. בתור אישה ממוצא אפריקני, היה לי חשוב ללמוד על ההיסטוריה ועל הטרגדיה של היהודים, כי אני חושבת שיש לנו הרבה במשותף. בהמשך עסקתי בנושא הזה גם ביצירה הדוקומנטרית שלי, והכרתי ניצולי שואה מהם למדתי הרבה".

שפיגל מסבירה כי "התחברנו על רקע הספרים, אבל בהמשך הפכנו לחברות טובות שמדברות על הכל – זוגיות, משפחה, עבודה, מה שמרכיב את החיים. בנוסף, יש לנו עמדות פוליטיות דומות. שתינו נמצאות בשמאל, מתנגדות לגזענות, הסתה ושנאה. בסיקור התקשורתי הבינלאומי של מה שקורה בצרפת, יש הרבה יותר חשיפה לקולות קיצוניים, וכמעט שלא נשמעים קולות כמו שלנו. זה פספוס גדול, כי אנחנו מייצגות את רוב האזרחים בצרפת – לא משנה מאיזו דת – שרוצים לחיות ביחד, על פי הערכים המשותפים שלנו".

הפגישה עם שפיגל ודיופ התקיימה בבית קפה, לא רחוק מחנות הספרים שבה הכירו. שפיגל הקימה בחזית חנות הספרים קיר זיכרון לזכר הנרצחים באירועי הימים האחרונים, שעליו הדביקה קריקטורות שפורסמו בעיתון "שרלי הבדו", וגם את תמונתו של המאייר ברנרד ורלאק, האיש שנרצח בגלל הקריקטורות שפרסם, ושנהג לפקוד את החנות אחת לכמה חודשים בחיפוש אחר ספרי איורים. "הוא היה איש מצחיק עם אהבה גדולה לתחום שלו", אומרת שפיגל. בהמשך, כשערכנו ביקור קצר בחנות, אפשר היה לראות עשרות אנשים נעצרים מול קיר הזיכרון המאולתר ומקדישים זמן לעיון בקריקטורות.

שאלתי את שפיגל אם שני אירועים כאלה בתוך יומיים – תחילה רצח של מאייר נערץ בניסיון להשתיק ביקורת, ובהמשך טבח אנטישמי בסופרמרקט – לא מערערים את תפיסת העולם שלה. "יש הרבה אנשים שמאבדים כיוון בימים האחרונים", היא השיבה. "יש קריאות להחזיר את עונש המוות, לשנות את האופי של המדינה. אנשים שוכחים על מה אנחנו נלחמים. המבחן של צרפת הוא היום, לא בשבוע שעבר. עכשיו זה הזמן לדבוק בערכים של הרפובליקה שלנו. אין זמן אחר".

הסקרים מראים שחלקים גדולים מהציבור הצרפתי הולך לכיוונים אחרים. את מודאגת מההתחזקות של לה-פן והימין הקיצוני?

שפיגל: "לא. אני חושבת שהם עושים הרבה רעש, כמו הקיצוניים בצד השני, אבל רוב הציבור הצרפתי לא שם. יש עדיין רוב גדול שנאמן לערכים של צרפת, לדרך החיים שלנו. בתוך הרוב הזה יש מחלוקת בהרבה נושאים כמו כלכלה, מדיניות חוץ ועוד, אבל יש הסכמה ברורה על מה צרפת צריכה להיות ומה לא".

דיופ, בניגוד לשפיגל, פסימית מאוד, ואומרת שהיממה האחרונה, מאז הפיגוע ב"היפר כשר", הייתה קשה במיוחד עבורה. "ראיתי בטלוויזיה את התמונה של קוליבאלי ונחרדתי. הוא נראה כמו אחי, או כמו השכנים שלי בילדות. הוא כביכול שייך לקהילה שלי. האם מישהו שאני מכירה יכול היה לעשות כזה דבר? אלה שאלות קשות מאוד בשבילי, ובמיוחד שאני רגילה להזדהות עם היהודים. אני לא רואה איך המצב ישתפר. אני מפחדת מעוד אלימות ושנאה של קיצוניים, שתמנע מרוב האוכלוסייה לממש את החיים שהיא מעוניינת בהם".

מה לדעתך צריך להיות הפתרון למצב הזה?

דיופ: "אחרי הפיגוע שלשום, הרגשתי שבסיטואציה הזו אני לא מזדהה רק עם היהודים, אלא גם מרגישה פעם ראשונה בחיים כמו שהרגיש גרמני שהתנגד לנאצים בשנות השלושים. הרגשתי צורך לפעול נגד הכוחות האפלים שיש בתוך הקהילה שאני צמחתי מתוכה. ואני חושבת שכדי לפעול נגדם, חייבים לייצר לאנשים צעירים דרך אחרת. האחריות הכי גדולה שלנו היא לחינוך של הדור הבא, למנוע מהם לגייס עוד צעירים לשנאה הזו".

מחר שתיהן מתכוונות להשתתף בהפגנת הענק שתתקיים בפריז נגד הטרור והשנאה. "המסר שצריך לצאת משם הוא שחייבים לבחור באנושיות ולהישאר נאמנים לערכים הרפובליקניים של צרפת", אומרת שפיגל. דיופ מסכימה, ואומרת כי "צרפת צריכה להמשיך קדימה. זה הדבר הכי חשוב מבחינתנו". אפשר להסכים איתן ואפשר להתווכח, אבל דבר אחד בטוח – החברות ביניהן היא הדבר הרחוק ביותר שיש כיום בפריז מהשנאה האנטישמית שהתפרצה ב"היפר כשר". בימים טרופים כאלה, אי אפשר לזלזל בכך.

(עדכון ראשון: 22:04)