למקרא הדברים שהשמיע שר החוץ אביגדור ליברמן בכנס שגרירי ישראל באיחוד האירופי, חשבתי שיש מקום לברך אותו על כך שגילה את אמריקה. בדבריו ביום ראשון ציין ליברמן כי ההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם, שבה הצביעו צרפת ולוקסמבורג בעד הפלסטינים ואילו בריטניה נמנעה, היא-היא ההוכחה לבעיה שישראל נתקלת בה באירופה. האם זה צודק, הקשה השר, והשיב לעצמו בשלילה. אבל "לא צריך להיות צודקים, אלא צריך להיות חכם", הוסיף.
ליברמן סבור כי האתגר הגדול ביותר של ישראל אינו טמון בהתמודדות עם מדינות ערב, אלא באתגר שמציבות לה מדינות המערב והאיחוד האירופי. לדידו, את הסיבה למשבר שאליו נקלעה ישראל ביחסי החוץ שלה, ניתן לתלות בקריסת הגישה של "שב ואל תעשה". גם שמירת הסטטוס-קוו בכל מחיר, קרסה לדבריו.
גם אם ריח הבחירות הקרובות מדיף מהתבטאויותיו של שר החוץ ליברמן - שאחרי הכל, היה ועודנו שותף לעיצובה של מדיניות החוץ - מוטב מאוחר מלעולם לא. שכן, תיאור אינטימי, מקרוב, של חלק מהסיבות למשבר שאליו נקלענו ביחסי החוץ בשנים האחרונות, נובע במידה לא מועטה (בלשון המעטה) מהגישה שעמדה בלב לבה של מדיניות ממשלת ישראל. ספק אם בימים הקצרים שעוד נותרו לקיומה של הממשלה הנוכחית, נראה סימנים לשינוי בכיוון שעליו הצביע שר החוץ.
אין עוררין על יתרונותיה של מדיניות שאינה מקדשת את הסטטוס-קוו ,אך ספק גם אם יזמה מדינית כלשהי תספיק כדי לחלץ את ישראל מהמצוקה המדינית שאליה נקלעה, בפרט מול מדינות האיחוד האירופי. כך לדוגמה, רעיונות כמו אלה שהציע שר הכלכלה נפתלי בדבר סיפוח שטחי הפלסטינים, וכפועל יוצא נטישת פתרון שתי המדינות; או הצעותיו של השר ליברמן לחילופי אוכלוסין, קרי העברת האוכלוסייה הערבית למדינה הפלסטינית. אך הניסיון לנצל את התהפוכות העוברות על המזה"ת כדי לקדם הסדרים אזוריים עם העולם הערבי עוד לפני שיקודם הסדר עם הפלסטינים - גם אם יש בהם כדי לנטוש את הסטטוס קוו - שואף לאפס.
הכרזת מלחמה ועונשה בצדה
את ההצבעה האחרונה של צרפת ולוקסמבורג במועצת הביטחון של האו"ם יש לראות כסימפטום לבעיה ארוכת-שנים, המלווה את יחסנו עם האיחוד האירופי. עיון בהודעות המתפרסמות על ידי שרי החוץ של האיחוד חדשות לבקרים בנושא הסכסוך מגלה את הפערים בין הצדדים, שבנסיבות של מדיניות ישראל הנוכחית, אינן ניתנות לגישור. גם אם חילוקי הדעות באים לרוב לביטוי בהקשר לבנייה בשטחים ובמזרח ירושלים, הרי שבכך הם אינם מתמצים: הפערים נוגעים לפרמטרים הקשורים לפתרון הסכסוך, בשאלות הגבולות, סידורי הביטחון, שאלת ירושלים ופתרון בעיית הפליטים. גם אם סוגיית עיתוי ההכרה במדינה הפלסטינית שנויה במחלוקת בתוך האיחוד, הרי שאין ספק כי תגובת ענישה ישראלית או "הכרזת מלחמה" בתגובה לצעדי הפלסטינים השונים (ובכלל זה ההצטרפות לבית הדין בהאג), רק תחריף המצב ותגרור תגובה חדשה מצד האיחוד.
בדברי ההסבר שנשא שגריר בריטניה במועצת הביטחון, הוא הבהיר כי ההחלטה להימנע בהצבעה אינה קשורה להתנגדותה של לונדון לתוכן ההחלטה - אלא לעובדה שלהצבעה לא קדם תהליך התייעצויות. כעת, משההחלטה נדחתה, מתכוונת בריטניה, יחד עם שותפותיה ובראש וראשונה צרפת וגרמניה, לעבוד על גיבוש הצעת החלטה שתפרט את הפרמטרים של הסדר שלום, מתוך תקווה כי ב-2015 ניתן יהיה לאמץ הצעת החלטה שתתקבל ע"י כל חברות המועצה, כלומר לא תיתקל בווטו אמריקני. והרי לך מתכון למשבר נוסף ביחסי ישראל עם מדינות האיחוד: האם הן ימתינו עם יוזמתן עד אחרי הבחירות בישראל, בין היתר מתוך רצון כדי שלא להתערב בה, או שמא השיקול יהיה לנסות ולגבש קונצנזוס סביב עקרונות הסדר קבע עוד לפני הבחירות, כדי להבהיר לציבור הבוחרים בישראל מהן ציפיות האיחוד והקהילה הבינלאומית מהממשלה הישראלית העתידית? כך או אחרת, טוב תעשה כל ממשלה שתקום כאן אחרי הבחירות אם תאמץ לא רק את האבחנה של שר החוץ ליברמן שהוזכרה מעלה, אל גם תפעל לפיה.
*השגריר לשעבר שמעון שטיין שימש סמנכ"ל לנושאי חבר המדינות במשרד החוץ. כיום עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.
המאמרים מתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו op-ed@walla.net.il