בשעה שבמרבית חלקי הארץ התחזיות אכזבו, אמש (רביעי) טיפסנו אל פסגת מימוש תחזיות מזג האוויר של הסערה הגדולה. סופת שלגים ורוחות עזות קידמו את פנינו בכניסה למג'דל שמס שלמרגלות החרמון. אבל האורות הצבעוניים של מקומות הבילוי הבהבו בעקשנות והצליחו להתגבר על הערפל הכבד שכיסה את המועצה המקומית. אלו סיפרו את סיפורו של המקום הקטן, שבאופן פרדוקסלי מתעורר לחיים דווקא כשבחוץ משתוללת סערה. פרדוקס שמכתיב לתושבים לצאת מהבית המחומם בתנור עצים, ללכת ברגל או לעלות על רכבי 4X4 כדי לחצות בבטחה את הכבישים המצופים בקרח ולהגיע למסעדה, לבית קפה או לפאב מקומי.
הסופה הגדולה - סיקור מיוחד:
דרכי הגישה לירושלים נפתחו, חצי מטר שלג נערם בגליל
היום השני של הסופה: מאות בתים עדיין בלי חשמל
נשארים בבית: באילו יישובים אין לימודים הבוקר? הרשימה המלאה
את המפגש שלי עם הפרדוקס הזה התחלתי בבית המלון "נרקיס" שבו לנתי. בין המסעדות והפאבים שפקיד הקבלה החביב המליץ לי לפקוד אותם, היו גם כאלה המרוחקים כמה מאות מטרים מהמלון. כשתהיתי בפניו כיצד אצלח את המרחק רגלית בסערת השלגים המשתוללת בחוץ, הוא ענה לי בעיניים בורקות: "זאת חוויה!". כמו תיירת ממושמעת נעניתי לאתגר, לא לפני שתגברתי את ארבע שכבות הלבוש שלי בכובע צמר ובכפפות שריפדו היטב את ידיי.
"הקור מרענן"
כשהתחלתי לצעוד על הכביש המכוסה בקרח בין הררי השלג שהיתמרו כבר לגובה של כ-70 סנטימטרים, פתיתי השלג הצליפו בי באכזריות והרוחות העזות הקפיאו את פניי. כל אלו הכניעו אותי, החזירו אותי על עקבותיי והכניסו אותי לפאב המרוחק מהמלון כעשרה מטרים. הלסת שעוד סבלה מטראומת הקור העז, הקשתה עלי לבטא את עצמי בבהירות, אבל בסוף הצלחתי להזמין ארוחה ומשקה קל.
עוד לפני שהתפקחתי והבהרתי שאני רוצה שהמשקה יהיה בטמפרטורת החדר, הונח על שולחני בקבוק קר ולידו כוס גדושה עד גדותיה בקוביות קרח שביניהן הצטופף לו בקושי רב פלח לימון. ככל שסופת השלג התגברה, כך גברה גם תדהמתי מכמות התושבים שמילאו בהדרגה את הפאב כשהם מכוסים בחרמוניות ובכובעי צמר.
צילמתם תמונה שאתם חייבים להראות לכולם? שלחי לנו אותה ואנחנו נפרסם באתר
"זה מזג אוויר שכולם מחכים לו והרבה מעדיפים לבוא לכאן בכלל ברגל", ניסה עובד הפאב ואיל ספדי להסביר לי. "הבית שלי נמצא במרחק של שני קילומטרים מכאן וגם אני מגיע ברגל. גם בגלל שאין לי רכב 4X4, אבל גם בגלל שאני נהנה מזה. למרות שהקור הוא עז, הוא גם מאוד מרענן".
ג'ימי מקת הגיע עם אשתו לבלות בפאב. "אנחנו מחכים למזג האוויר הזה בשביל לצאת", סיפר. "כשאנחנו שומעים שאומרים 'תתכוננו לסערה', מבחינתנו זאת ההכנה: להתארגן לצאת לבלות". חברו של ג'ימי, עלא עמאשה, הוסיף בהלצה: "במזג אוויר כזה אפשר להגיע לכאן רק עם טנקים".
"בהמשך הערב תראי איך שתנועת האנשים תתגבר", המשיך ספדי, עובד הפאב, לנסות להסביר. "תושבים שהיו כל היום היו בבית, מתחילים להשתעמם ורוצים לשבת לאכול או לשתות משהו, לשמוע מוזיקה טובה ולהסתכל על הסערה שבחוץ כשכאן בפנים חם ונעים".
"ארזנו מזוודה ועלינו למג'דל"
ואכן, בהמשך הערב זרם המבקרים התגבר. חלק מהצעירים הגיעו כשהם רכובים על טרקטורונים חשופים ולא מקורים. הישאם ומייס אבו סאלח בחרו דווקא אתמול לנסוע מביתם שבעוספיה לבית הוריו של הישאם במג'דל שמס. "יצאנו מעוספיה בשעה 14:00 כשכאן ירד מהבוקר שלג כבד", תיארה מייס. "מאז שהתחילו לדבר על הסערה הצפויה, שיגעתי את הישאם. אמרתי לו 'איך שמתחיל השלג, אנחנו אורזים מזוודה ועולים למג'דל כי אני מאוד אוהבת שלג'. בגלל שמזג האוויר היה סוער כל כך, חששתי שניתקע, אז עצרנו בדרך כדי לקנות הרבה אוכל לכל מקרה".
"הכבישים היו מאוד מסוכנים כי הם היו מכוסים לגמרי בשלג, אבל היה לנו מזל גדול", אמר הישאם והוסיף בחיוך: "הדוד שלי עובד על מפלסת שלג של אתר החרמון, אז תיאמתי אתו זמנים. נסעתי על הכביש שעולה למג'דל, עשר דקות אחרי שהוא פינה ממנו את השלג".
היום יתחילו בעלי עסקי הבילוי להתכונן כבר לסוף השבוע, אז יבואו לא רק הלקוחות המקומיים הקבועים, אלא גם זרם גדול של מבקרים וגולשים שיצבאו בהמוניהם את אתר החרמון הסמוך. יושבי הפאב התווכחו מתי פקדה את מג'דל שמס סערת שלגים בעוצמה כזאת, אבל על דבר אחד לא היה להם ויכוח: סערת השלג המפורסמת שאירעה בחורף הקודם הייתה מאכזבת. "אני חושב שמאז חורף 92' לא הייתה לנו סערה כזאת כמו שאנחנו רואים היום", סיכם עמאשה. "היום אני בן 30 ומאז שהייתי ילד לא ראיתי מהבית שלי את ההר לבן וחלק כל כך. כל האבנים והשיחים מכוסים לחלוטין בשלג. זה כיף גדול למרות שאף אחד לא ישלם לי על ימי העבודה שאני מאבד כי אני תקוע כאן בשלג. ככל שקר יותר בחוץ, ככה חם לי יותר מבפנים".
לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.com
