קצת יותר מארבע שנים חלפו מאז אותו אירוע היסטורי שנתן את האות לתחילתו של "האביב הערבי" ודומה שמסתמנת נסיגה בכוחו של האיסלאם הרדקילי במזרח התיכון, שבתחילה היה נראה כמי שיכבוש את האזור כולו. "החורף האיסלאמי", שממנו הזהירו רבים, נגמר לעת-עתה. הרגע המכונן התחיל, כזכור, בבוקר ה-17 בדצמבר 2010, אז פתח צעיר תוניסאי בן 26 מהעיירה סידי בווזיד את דוכן הירקות שלו. פקחית מקומית שניגשה אל מוחמד בועזיזי החרימה את הסחורה שלו, ולטענת בני משפחתו לפחות, השפילה אותו לעיני העוברים והשבים.
לכל טורי הליגה הערבית
בועזיזי החליט כמחאה להצית את עצמו אל מול בניין המועצה המקומית ובחלוף 17 ימים מת מפצעיו. המעשה הזה הוביל לשורה של הפגנות סוערות נגד משטרו של זין אל-עאבדין בן עלי, "הדיקטטור הנאור", ששלט במדינה במשך 24 שנים. משם ועד ל"מהפכת היסמין" בתוניסיה הדרך הייתה קצרה. בן עלי נמלט מתוניסיה ב-14 בינואר. אחרי 11 ימים החלו ההפגנות במצרים שהובילו למהפכה ולאחר מכן התפשטה אש המחאה ללוב, לתימן וכמובן גם לסוריה.
הראשונים שידעו לעמוד על רגליהם בתוך הכאוס הגדול ולהפיק רווח מהמצב החדש בתוניסיה היו האיסלאמיסטים. מפלגת א-נהדה, שלוחת תנועת "האחים המוסלמים" במדינה, שזכתה בבחירות החופשיות הראשונות במדינה שהתקיימו באוקטובר 2011. והנה, חלפו להם קצת יותר משלוש שנים, והאיסלמיסטים הפסידו את השלטון. תחילה ויתרו עליו מרצון לטובת ממשלה עצמאית שתפייס את הציבור, ולאחר מכן הפסידו בבחירות לפרלמנט ובבחירות לנשיאות, שנערכו השבוע, לאנשי המשטר הישן.
בתחילת השבוע התבשרו אזרחי תוניסיה כי הנשיא הנבחר הוא באג'י קאיד א-סבסי, בן 88, שכיהן כשר הפנים בתקופת חביב בורגייבה, הדיקטטור שקדם לבן עלי וששלט בתוניסיה 31 שנים, וכיו"ר הפרלמנט בימיו של בן עלי. חשוב להזכיר ששר הפנים במדינות ערב אינו בדיוק זה שאחראי על הנפקת דרכונים, אלא האיש שאמון על ביטחון הפנים, כולל גופי המודיעין. כלומר, א-סבסי הוא בשר מבשרו של המשטר הקודם. הוא זכה ב-55.7% מהקולות בעוד המתחרה שלו מונסף מרזוקי המזוהה עם האסלאמיסטים, זכה ב-44.3%. הניצחון של א-סבסי הוביל לגל הפגנות, בעיקר בערי הדרום העניות, שנחשבות לדתיות יותר וכמעט מנותקות מהבירה תוניס, המודרנית והמערבית
בכך הפכה תוניסיה למדינה הערבית השנייה אחרי מצרים שעברה את המסלול של מהפכה, ניצחון בבחירות של האיסלאמיסטים הפרגמטיים מבית היוצר של "האחים המוסלמים" ולאחר מכן הדחתם לטובת אנשי השלטון הישן. במצרים, הודח הנשיא חוסני מובארק, במקומו עלה איש "האחים המוסלמים" מוחמד מורסי שהודח בעצמו במהפכה נוספת, שהשיבה את הצבא לעמדות הכוח במדינה.
אנשי המנגנונים הפוליטיים והביטחוניים הישנים, שכבר זכו לכינוי "א-דולה אל-עמיקה" (המדינה העמוקה) שבים ומשתלטים על מצרים בראשותו של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי. כלומר, אלה הם יוצאי אותם המוסדות שהעמיקו את אחיזתם במשך עשרות שנים במדינות הללו, ולאחר לכתו של הדיקטטור התורן (בן עלי או מובארק) נותרו מאחור וכעת כובשים מחדש את עמדות הכוח. ניתן להניח כי א-סבסי יזכה לסיוע מצדם של שני האנשים החזקים במזרח התיכון הסוני המתון - א-סיסי ומלך סעודיה עבדאללה. יתרה מכך, המשטר החדש ישן בתוניס, יחד עם שותפיו בקהיר, ינסו לסייע לבן הברית החדש-ישן המסתמן כעת בלוב, שחוצצת בין מצרים לתוניסיה.
המטרה הבאה - לוב
לוב שלאחר עידן מועמר קדאפי חדלה מלתפקד כמדינה. הטריטוריה שלה התחלקה לכמה אזורי שליטה, בין השבטים הגדולים של העיר מיסרתה, לבין קבוצות אילסמיסטיות קיצוניות כמו אנסאר א-שריעה. בחודשים האחרונים הצטרף למערכה חליפה חפתר, גנרל לשעבר בצבא קדאפי, שחי בגלות במשך שני עשורים כמעט. חפתר הצליח בשבועות האחרונים לטהר אזורים גדולים באזור העיר בנגזאי שבמזרח לוב מנוכחות של אנשי אנסאר א-שריעה.
כעת, מרכז הגנרל לשעבר מאמץ במערב המדינה, בקרבת הגבול עם תוניסיה וסביב הבירה טריפולי, שנמצאת בשליטת אנשי מיסרתה. הגנרל תומך בממשלה היושבת בעיר טוברוק, שמוכרת כנציגה הרשמית של לוב בעיני העולם, בעוד שהממשלה בטריפולי מורכבת ברובה מיוצאי מהפרלמנט הקודם "הקונגרס הלאומי הכללי".
ובכן, קשה כבר לדבר על מקריות. המחנה של "האחים המוסלמים" סופג תבוסות פוליטיות בזו אחר זו. הציבור במצרים ובתוניסיה, שצופה בטירוף שאחז באזור בעקבות עליית ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), החליט להתרחק מכל מה שמזכיר את האסלאם הרדיקלי ומובן מסוים, "האחים המוסלמים" משלמים את מחיר הצלחתו של דאעש.
על אף שההתפתחויות רחוקות מלבשר את סוף עידן "האחים המוסלמים", אין ספק שזאת אחת מנקודות השפל של התנועה, שהייתה עד לא מכבר התקווה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה למזרח תיכון טוב יותר. זאת בעיקר על רקע ההחלטה של קטאר להרכין את ראשה בפני ערב הסעודית ומצרים. הפטרונית המרכזית של "האחים המוסלמים" - מלבד טורקיה - נכנעה בפני הלחץ של ריאד וקהיר ובחרה להיפרד מהקו הלוחמני כלפי א-סיסי. זה לא קרה בן לילה כמובן ולא מרצון טוב. ההחזרה של שגרירי מדינות המפרץ מדוחה עשתה את שלה וקטאר החליטה לפייס את האיש החזק על הנילוס.
איך זה ישפיע על המזרח התיכון? מוקדם עדיין לומר. גורמים מצריים בכירים מביעים זהירות רבה באשר למהלך הזה. "קודם שנראה מעשים, אחר כך נדע אם כוונותיהם אמיתיות", אמרו ביחס להחלטה הקטארית. אחת האינדיקציות המידיות לשינוי תהיה הקו שיציג ערוץ אל-ג'זירה ביחס לשלטון במצרים. הרשת הקטארית הובילה עד כה את המחנה של "האחים המוסלמים" נגד קהיר. סביר להניח שהערוץ ימתן את גישתו ביחס לא-סיסי ואנשיו. מעבר לכך, טורקיה של רג'פ טייפ ארדואן עשויה למצוא עצמה מבודדת מתמיד, בתור המדינה האחרונה האחרונה שמנופפת בדגל "האיסלאם הפוליטי".
למרות זאת, היחלשות "האחים המוסלמים" אינה מהווה בהכרח התפתחות חיובית עבור העולם המערבי או ישראל. ראשית, חמאס בעזה, שיצא מבית מדרשים של ה"אחים המוסלמים", יחפש תמיכה במקומות אחרים כמו באיראן. ראשי הארגון ברצועת עזה כבר מדברים על כך בגלוי. שנית, תומכי האיסלאם הקיצוני עלולים להעביר את תמיכתם לגופנים קיצונים עוד יותר- נוסח דאעש ודומיו.
מלחמתם הצודקת של הכורדים
ועוד מילה על דאעש. השבוע שודרה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 כתבתו יוצאת הדופן של איתי אנגל, שהתלווה ללוחמים הכורדים המנהלים את הקרבות באנשי דאעש בסוריה ובעיראק. אנגל, הצליח להביא מהשטח - ולא בצורת טור פרשני משמים שנכתב בתל אביב - תמונת מצב יוצאת דופן, הצצה נדירה "אל מעבר להרי החושך". בפעם הראשונה זכינו לראות כיצד נראית הלחימה נגד דאעש מקרוב. במקום עוד סרטונים מפחידים מיו-טיוב של עריפות ראשים, לפתע נראים לוחמי "המדינה האיסלאמית" נסוגים בפני קבוצות הלוחמים והלוחמות הכורדים.
האויב שנשקף מעיניהם של הכורדים אינו נורא כל כך, והוא כמעט הפוך מהאופן שבו מתארת אותו התקשורת המערבית. הכורדים, ובעיקר הכורדיות, רחוקים מלהתרגש משלל האקטים הברבריים של הארגון הקיצוני ונראים נחושים להילחם בהם וחרף אמצעי לחימה מינימליים, הם מצליחים אפילו לנצח. בין היתר הסרט מציג את הקלות הבלתי-נסבלת שבה נכנסים לסוריה המתגייסים לשורות דאעש, תוך ספק העלמת עין ספק שיתוף פעולה של אנקרה, בת הברית של וושינגטון, שהיא, כאמור, השריד הכמעט אחרון לשלטון בנוסח "האחים המוסלמים". אז אולי צריך לקוות שמישהו בבית הלבן יתעורר מפנטזיית ה"אחים" ויפנה משאבים ואנרגיה כדי לסייע לכורדים במלחמתם הצודקת.