תקרית פיצוץ הנגמ"ש בשכונת ש'גאעיה, שבמהלכה נהרגו שבעה לוחמים מחטיבת גולני, הייתה אחד מהאירועים הקשים ביותר במבצע "צוק איתן". האירוע, שבו נהרג גם סמל ראשון אורון שאול שגופתו עדיין נמצאת אצל חמאס, גרם לדיונים קשים סביב השימוש בנגמ"ש המיושן M-113, שמלווה את החטיבה שנים רבות. עם זאת, ההחלטה של מח"ט גולני אלוף-משנה רסאן עליאן להשתמש בכלי המיושן קיבלה גיבוי גם מהדרגים הגבוהים בתום התחקירים שנעשו בנושא. חמישה חודשים אחרי, תיאר לראשונה מפקד המחלקה סגן אוהד, ששרד את המתקפה של חמאס, את השתלשלות האירועים שגרמו לתקרית.
"במהלך כל הדרך ירו עלינו פצמ"רים", סיפר סגן אוהד במהלך אירוע שנערך בקריית מוצקין כחלק מהאירועים ליום ההוקרה לנפגעי מערכות ישראל ופעולות האיבה, בהשתתפות חברי מועצה ותנועות נוער, ובהשתתפות חברי מחוז חיפה והצפון של ארגון נכי צה"ל בראשות רפי כהן צמח. האירוע ליווה גם פצועים שטרם הוכרו כנכי צה"ל, בהם סגן אוהד, שנפצע באורח קשה בקרב. "אנחנו נוסעים והם נופלים מטרים ספורים לידנו. אנחנו המשכנו בתנועה כשהמטרה של המחלקה שלי הייתה להגיע למבנה שידוע שיש בו מחבלים, לטהר אותו ולהישאר בו. במהלך הנסיעה כבה לנגמ"ש שלי המנוע ונגמ"ש נוסף נותר לחיפוי", המשיך סגן אוהד. "מתוך חשש שהכלים יהפכו למטרה נייחת, הנחיתי את הכוח לצאת מהנגמ"ש ולהתקדם לעבר המטרה ברגל". לדבריו, הפקודה אושרה על ידי מפקד הגדוד והמח"ט.
עוד על תקרית הנגמ"ש
30 למותו של אורון שאול: "היה לנו עתיד משותף"
לוחם גולני: "זחלנו כדי לחפש חלקים מחברינו"
"לולא הנגמ"ש המיושן - תוצאות הקרב היו אחרות"
"התחלנו לפרוק את הציוד וברגע שירדתי מהנגמ"ש, רצתי לנגמ"ש השני כמה מטרים משם כדי להגיד לו שהם צריכים לרדת ממנו", תיאר סגן אוהד. "שני מטרים לפני שחזרתי לנגמ"ש שלי, הוא התפוצץ. ירו עלינו טיל RPG שבפגע במנוע וגרם לו להתפוצץ. כתוצאה מהפיצוץ עפתי על הגב, נשברה לי חוליה בגב והנשק נפל. אחרי שהתעשתי, קמתי בחזרה על הרגליים, כשברקע חוליה של מחבלים יורה עלינו צרורות. שני כדורים פגעו לי בשתי הרגליים - אחד שבר לי את הברך השני פשוט נכנס ויצא. באותו רגע הנגמ"ש השני שלי נסע מאה מטרים קדימה כדי שהוא לא יקבל את טיל ה-RPG הבא. באותו שלב, תוך כדי צעקת פקודות, הבנתי שלא נשאר איתי אף אחד. הבנתי שכל שבעת החיילים שהיו איתי בנגמ"ש נהרגו".
הדיווח על הפיצוץ עבר במהירות בכלי הקשר, ובמקביל ניתנה הנחיה למפעיל מטוס זעיר ללא טיס להגיע למרחב הפיצוץ כדי לברר מה עלה בגורל הלוחמים. מאוחר יותר יספר מפעיל המזל"ט כי הוא ראה "כדור אש" גדול ולצדו כמה דמויות. בדיעבד, התברר כי מחבל הצליח להגיע קרוב מאוד לנגמ"ש ולגרור את סמ"ר שאול. דקות לאחר מכן, החלו פיצוצים מהנגמ"ש כתוצאה משריפת אמצעי לחימה ותחמושת בתוכו.
"אני נשארתי לבד", תיאר סגן אוהד את רגעי האימה. "לא זכרתי באותו רגע שיש איתי עוד חיילים ועוד נגמ"ש. הירי לא הפסיק ונמשך כמה דקות, כשברקע נשמעו צעקות בערבית. הייתי בלי נשק עם רגליים משותקות. לא הייתי מסוגל לזוז. הוצאתי רימון מהווסט והייתי עם היד על הנצרה. חיכיתי שיבוא מחבל, לא חשבתי שיש לי עוד חיילים. זה הרגיש כמו נצח, אבל זה היה עניין של דקה או שתיים". לאחר מכן, המשיך סגן אוהד, "פוניתי במסוק לבלינסון, שם ביליתי שלושה שבועות מרותק למיטה. תהליך השיקום היה איטי - עוד התקדמות, עוד צעד. יום-יום. בסופו של דבר הצלחתי לקום מהמיטה והתחלתי ללכת, אז העבירו אותי לשיקום בתל השומר. גם שם לא ביליתי יותר מדי זמן. רציתי לעזוב כמה שיותר מהר ולהמשיך הלאה".
בתשובה לשאלה איך חוזרים לשגרה וכיצד מרגיש קצין שאיבד שבעה מלוחמיו, השיב: "כשאני הייתי פצוע בבית החולים, חלק מהחיילים שלי היו עדיין בלחימה. הרגשתי שאני לא יכול להמשיך ולהישאר במיטה. היה ברור לי שאני צריך לקום מהמיטה וכמה שיותר להתחיל ללכת ולחזור לעניינים. זה בדיוק מה שעשיתי - לא ויתרתי והמשכתי בשיקום שלי. תתפלאו כמה שזה היה מהר. אני מההתחלה הייתי אופטימי ולא חשבתי על לקחת צעד אחורה או להתבודד. אני מאוד רוצה לחזור לצבא במידה שאני אוכל פיזית".
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com
(עדכון ראשון: 18:15)