לא גומרים את החודש: אחת מכל שש משפחות בישראל - ענייה

"מדינה באוברדראפט": דוח מרכז טאוב מצביע על אי שוויון בשכר, על התייקרות של עשרות אחוזים במחירי המזון ועל זינוק חד במחירי הדיור - 53% בשש שנים. הסיבה: הליך אישור בנייה בישראל אורך 13 שנה

17/12/2014
אחת משש משפחות נמצאת מתחת לקו העוני(צילום: ShutterStock)

אחת משש משפחות נמצאת מתחת לקו העוני, משפחה ממוצעת לא גומרת את החודש ומחירי הדיור זינקו ב-53% – זו תמונה המצב העגומה שעולה מדוח "מצב המדינה 2014" של מרכז טאוב, שהתפרסם היום (רביעי). מנגד, הדוח מעלה כי חלה עלייה בשיעור הזכאות לבגרות וכי צומצמה הצפיפות בכיתות. הדוח, המציג תמונת מצב חברתית-כלכלית מקיפה של ישראל 2014 בהשוואה למדינות אחרות ובהשוואה לעבר, מרכז מחקרים בתחומי החברה, הכלכלה, התעסוקה, החינוך, הרווחה, הבריאות וההוצאות הציבוריות.

הפרק העוסק ביוקר המחייה אינו מפתיע, וקובע כי משפחה ישראלית ממוצעת לא יכולה לעמוד בהוצאות החודשיות בהתחשב בהכנסותיה. עבור משפחה ממוצעת, בכל המגזרים, ההוצאות גבוהות מההכנסות, בעיקר בשל מחירי הדיור הגבוהים. בממוצע, בקרב יהודים לא-חרדים ההוצאות החודשיות גבוהות ב-864 שקלים מההכנסות. אצל מוסלמים גירעון זה עומד על 1,919 שקל ואצל החרדים מסתכם הגירעון ב- 3,209 שקל. על פי המחקר, עבור יהודים לא-חרדים רכישת דירת מגורים היא הגורם שמעביר אותם ממאזן חודשי חיובי לשלילי. משק הבית הממוצע לא יכול לרכוש דירה ללא סיוע, לרוב מחסכונות ההורים, ואלו הולכים ומצטמצמים.

עוד בוואלה!

המוצרים האלה נחטפים באמאזון. עכשיו הם גם ליד הבית שלך

מערכת וואלה! בשיתוף טרמינל X
עוני, קבצן, לתת, ראש השנה, חלוקת מזון, סל לחג, מזון, עניים. שרון בוקוב
התקצוב לדיור מוגן פחת עם הזמן(צילום: שרון בוקוב)

הדוח מצביע על עלייה חדה של 53% במחירי הדיור בשנים 2013-2007. על אף עליית המחירים, שיעור משקי הבית שאין בבעלותם דירה דווקא ירד מ-27.7% ב-2006 ל-26.5% ב-2012. מנגד, שיעור משקי בית שבבעלותם שתי דירות או יותר עלה כמעט פי ארבעה – ממצא המשקף את התרחבות פעילותם של משקיעים בשוק הנדל"ן. גם שיעור משקי הבית הצעירים, שבעליהם בגילי 34-25 שאין בבעלותם דירה, עלה מ-43% ב-2003 ל-54% ב-2012. מנגד, שיעור האזרחים בגיל 65 ומעלה שאין בבעלותם דירה נמצא דווקא בירידה.

גם היקף הסיוע הממוצע בשכר דירה עבור מי שזכאי לכך נשחק באורח ניכר: מסיוע של 40% משכר הדירה הממוצע בשנת 2005, ל-25% משכר הדירה בשנת 2012. מקורה של הירידה הוא בעלייה השיטתית של מחירי השכירות בשיעור של כ-5% בממוצע לשנה. זאת, לעומת עלייתו המזערית של היקף הסיוע, שעומד על 0.3% בממוצע לשנה. כמו כן, התקצוב לדיור מוגן פחת עם הזמן ודווקא בתקופה שבה יש גידול של האוכלוסייה המבוגרת הזקוקה לסיוע. כמו כן, שיעור הקשישים המתגוררים בשכירות בדיור הציבורי נמצא בירידה – מ-13.6% ב-2003 ל-11.4% ב-2011.

60% מהערבים מתחת לקו העוני

שיעור העוני בקרב מבוגרים, כלומר ישראלים שעברו את גיל הפרישה, דווקא נמצא בירידת מתמדת לעומת העלייה בשיעור העוני בכלל האוכלוסייה. בשנת 2011, הכנסתם הממוצעת של משקי הבית העניים שיש בהם מבוגרים הייתה נמוכה ב-24% מקו העוני. זאת, לעומת ההכנסה הממוצעת של משקי בית בלי מבוגרים – שעמדה באותה השנה על 36%. מאז, עומק העוני בשתי הקבוצות עלה ומצב המבוגרים העניים חמור כיום יותר מבעבר.

בחלוקה לקבוצות אוכלוסייה, עולה מהדוח כי שיעור העוני הגבוה ביותר הוא בקרב ערבים מבוגרים - כמעט 60% מהם נמצאים מתחת לקו העוני. זאת, בהשוואה לכ-18% מיוצאי ברית המועצות, ו-11% בלבד בקרב יהודים ישראלים ותיקים, שנולדו בישראל או עלו אליה לפני שנת 1990.

מפגיני המחאה החברתית בתל אביב, יוני 2012(צילום: דרור עינב)

בכל הנוגע לדפוסי ההוצאה על מזון, עולה פער של פי 2.4 בין ההוצאה לנפש על אוכל בחמישון התחתון, שעומדת על 517 שקלים, לבין החמישון העליון – 1,224 שקלים בחודש. כמו כן, חלה התייקרות של מוצרי מזון בשנים האחרונות – ב-2005 היו רוב המוצרים זולים ביחס למדינות ה-OECD, ובתוך שש שנים בלבד התהפכה המגמה. מוצרי החלב היו יקרים ממדינות ה-OECD ב-6% בלבד בשנת 2005, אך ב-2011 הם הפכו יקרים ב-51%. הדגים היו זולים ב-30%, וב-2011 הם היו יקרים ב-25% מהממוצע. הירקות והפירות עדיין זולים ביחס למדינות ה-OECD, אך עדיין חלה בהם התייקרות. העלייה הזאת השפיעה לרעה על הרגלי צריכת המזון בישראל, בייחוד בקרב משפחות עניות, שהחלו לוותר על פירות וירקות, על מוצרי חלב ועל דגים.

מנתוני הדוח לגבי אי השוויון בשכר העבודה בין האחוזונים השונים, עולה כי פער השכר בין האחוזון ה-90 לבין האחוזון ה-50 בישראל גבוה בהרבה ממדינות ה-OECD. עם זאת, הפער בין האחוזון ה-50 לבין האחוזון ה-10 הצטמצם בין 1997, אז נהגה ישראל להוביל בפער הזה, ל-2011 – אז חמש מדינות בלבד הגיעו לפערי שכר גדולים יותר מישראל.

חל שיפור בצפיפות בכיתות(צילום: ShutterStock)

מנתוני הדוח בתחום החינוך עולה בעשור האחרון תמונה מעודדת מעט באשר להפרדת היהודים והערבים במערכת החינוך. נמצא כי ישנה מגמה איטית של עלייה בשילוב בבתי הספר השונים. ד"ר אורי שויד ופרופ' יוסי שביט, ראש תכנית המדיניות החינוך במרכז טאוב, חקרו ומצאו כי מספר התלמידים בבתי הספר המעורבים, הכוללים יהודים וערבים, גדל ב-59% בשנים 2003–2013. בסך הכול, כ-110 אלף תלמידים, שהם 6% מכלל תלמידי ישראל, לומדים במסגרות שיש בהן מפגש כלשהו בין שתי הקבוצות. עם זאת, האינטרגרציה היא בעיקרה פועל יוצא של יוזמות חברתיות ושל ריבוי השכונות המעורבות - ולא מדיניות מכוונת של מערכת החינוך. מנגד, באותה תקופה גדל מספר התלמידים בבתי הספר שאין בהם ערבים ב-9%, ומספר התלמידים בבתי הספר שאין בהם יהודים ב-33%.

משרד החינוך לא "נלהב" לשלב ערבים

בניתוח לפי הרמה החברתית-כלכלית של היישוב נראה כי מוסדות החינוך המעורבים נפוצים ביישובים של המעמד הבינוני והבינוני-גבוה, באשכולות 5 ומעלה. באשכולות הנמוכים ביותר, שבהם רוב היישובים הם ערביים או חרדיים, אין בית ספר מעורב אחד. כמו כן, בחינוך המיוחד ניתן למצוא מספר רב יותר של מוסדות חינוך מעורבים, שבהם שיעור התלמידים הערבים הוא עד 50% בחלק מהמקרים.

החוקרים קבעו כי משרד החינוך אינו מונע שילוב תלמידים ערבים ויהודים, אך גם אינו "נלהב" מכך. "חוק משרד החינוך מאפשר לתלמידים ערבים להירשם לבתי ספר עבריים באזורי מגוריהם. הוא גם מכיר בבתי הספר הדו-לשוניים, כשם שהוא מכיר בעמותות הורים רבות אחרות, ומאפשר את קיומם", נכתב בדוח. "עם זאת, המשרד לא מעודד בתי ספר עבריים מעורבים לאמץ ולשלב מרכיבים רב-תרבותיים בתכנית הלימודים. ככל הנראה עמדתו היא שאם ערבים רוצים ללמוד בבתי ספר עבריים הם מוזמנים לעשות זאת, אבל בתנאי שישלימו עם אופיים העברי-ציוני ולא ידרשו מחוות תרבותיות".

כמו כן, הדוח עוסק במגמות בהתפתחות מערכת החינוך, ואחת העיקריות והאקטואליות שבהן נגעה לצפיפות בכיתות. מהנתונים עלה כי גידול תקציב החינוך ב-2013-2008 אפשר את הקטנת הכיתה הממוצע. הגידול במספר הכיתות היה גדול מהגידול במספר התלמידים. בחטיבת הביניים היה גידול בולט במספר הכיתות - 18% - שהביא לירידה של 11% בגודל הכיתה הממוצע. ממוצע התלמידים בכיתה בחטיבה העליונה באותן שנים ירד ב-5%.

הדוח בחן גם את מגמות המימון וכוח האדם במערכת הבריאות, והעלה כי ההוצאה הציבורית על שירותי רפואה בישראל דווקא ירדה לאורך השנים, בניגוד לעלייה שחלה במדינות ה-OECD ובארצות הברית. ב-1995 הוציאו ישראל, ארצות הברית ומדינות ה-OECD בין 5% ל-6% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) על ההוצאה הציבורית לשירותי רפואה, בעוד ב-2011 ארצות הברית הוציאה יותר מ-7%, מדינות ה- OECD הוציאו כמעט 7% וישראל הוציאה פחות מ-5%. כלומר, ביחס למשאביה, ישראל מקדישה חלק נמוך ביותר, שעוד הולך וקטן, למימון ציבורי של מערכת הבריאות.

עוד עולה כי בשלושת העשורים האחרונים ירד שיעור הרופאים הצעירים באוכלוסייה לכל אלף נפשות ב-60%. במקביל, שיעור הרופאים המבוגרים, בני 65 ומעלה, עלה ב-95%. בהתחשב בצמצום הכללי במספר הרופאים ביחס לאוכלוסייה בישראל, מגמת ההזדקנות בקרב הרופאים עלולה להביא לירידה משמעותית עוד יותר במספר הרופאים הפעילים.

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, הגיב על הדוח החמור ואמר כי מדובר ב"כרטיס אדום" לנתניהו, שהכניס לדבריו מדינה שלמה לאוברדראפט. "המדיניות הכלכלית של ראש הממשלה הפכה את חייהם של מרבית אזרחיות ואזרחי ישראל למרוץ הישרדות יום-יומי, כשההון שנתניהו הבטיח שיחלחל למטה מעולם לא הגיע אל מעמד הביניים והשכבות המוחלשות", אמר הרצוג. "נתניהו לא יוכל לפתור את הבעיה הזאת משום שהוא חלק ממנה, ולכן הפתרון היחיד הוא החלפתו בהנהגה שתוביל סדר עדיפויות חדש ותוציא את ישראל מהבוץ החברתי-כלכלי שהיא נמצאת בו".


ממרכז טאוב נמסר בתגובה: "אין סתירה בין ממצאי מרכז טאוב לבין טענות משרד האוצר. משרד האוצר מדבר על 'הגישה הנכונה מבחינה כלכלית' ואילו המחקר של מרכז טאוב שואל שאלה פשוטה, כמה כסף נשאר למשק בית ממוצע בחשבון הבנק בסוף החודש? והתשובה היא, שנשאר מינוס".


השתתפה בהכנת הידיעה: רויטל בלומנפלד

לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com

  • קו העוני
  • דיור
  • oecd
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully