פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בית המשפט התיר המתת חסד לחולה "שאינו נוטה למות"

      חולה מחלת שרירים סופנית, המתקשר עם עיניו בלבד ותיאר את חייו כ"גיהנום עלי אדמות", נותק ממכשיריו לאחר בקשתו. זאת, למרות שאינו נכלל בחוק הרלוונטי למקרים מעין אלו. "החלטה אמיצה"

      מיטה בבית חולים (ShutterStock)
      החולה היה מרותק למיטתו וכל יכולתו הסתכמה בהזזת עיניו (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      בית המשפט המחוזי בתל אביב התיר לפני שבועיים את ניתוקו ממכונת הנשמה של חולה מחלת שרירים סופנית (ALS). הבקשה מתבססת על תצהירו של הרופא וחוות דעתו של מומחה לפסיכיאטריה, ואף קיבלה את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. מדובר בחולה הראשון בישראל אשר הותרה לו המתת חסד על אף שאינו עונה להגדרת החוק "החולה הנוטה למות", הנועד למקרים בהם חולים סופניים המבקשים לסיים את חייהם בכבוד. מאז הפסיקה נותק החולה ממכשיריו ומת.

      הפסיקה התקבלה בעניינו של אדם שהיה חולה במשך כמה שנים במחלה והיה משותק לחלוטין. החולה היה מרותק למיטתו, ללא יכולת דיבור, כשהוא ניזון ומונשם באופן מלאכותי, וכל יכולתו מסתכמת בלהזיז את עיניו. עם זאת, המחלה לא פגעה בתפקודו השכלי, ועל כן היה מודע באופן מלא למצבו ולסביבתו. התקשורת שלו עם הסביבה התבצעה באמצעות מכשירים טכנולוגיים הקוראים את תנועות גלגלי עיניו.

      כמו כן, המחלה אף לא פגמה ביכולת התחושה בגופו, ולכן הוא היה מסוגל לחוש בסבל ובכאב. מצבו הוגדר סופני, ולא היה סיכוי, ולו קלוש שבקלושים, כי יחול בעתיד שיפור במצבו. "אני מרגיש כי אני למעשה אדם מת בגוף חי. חיי הם גיהנום עלי אדמות, ואיני סבור כי ניתן לכנותם חיים. אני מעוניין ליטול בחזרה את השליטה על חיי, להתנתק ממכונת ההנשמה ובכך לקבוע את עתידי ולסיים חיי בכבוד", תיאר בעתירתו החולה.

      לפני כמה חודשים פנה החולה למשרד ארדינסט בן נתן ושות', וביקש שיסייעו לו מבחינה משפטית במימוש בקשתו לשים קץ לסבלו. המשרד הגיש בשם החולה תביעה לסעד הצהרתי, שכן הרופאה המטפלת בו רשאית לנתקו ממכונת ההנשמה אליה הוא מחובר.

      לקריאה נוספת:
      החרדים נגד המתת חסד: "לרופא אין רשות להמית"
      חוק "מוות במרשם רופא": מי יורשה להמתת חסד?
      בלגיה אישרה המתת חסד לאנס סדרתי: "לא יכול יותר"

      החולה לא נכלל בחוק המתיר המתות חסד

      אין זה המקרה הראשון של המתת חסד בישראל. בשנת 2001, פנתה אישה שלקתה בניוון שרירים סופני לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ודרשה לשים קץ לסבלה המתמשך. לאחר דיון מעמיק בנושא, נעתר בית המשפט לבקשתה ואישר את ההמתה, לראשונה בישראל.

      בשנת 2005 חוקק חוק "החולה הנוטה למות", שהתיר לראשונה במסגרת החוק שלא להאריך את חייו של חולה סופני שנתן על כך הוראה מפורשת. עם זאת, חוק זה לא התיר עשיית פעולה אקטיבית במטרה להמית אדם, גם לא במסגרת המתת חסד וגם אם ביקש מפורשות.

      הקושי המשפטי והרפואי במקרה זה היה נעוץ בכך שהחולה אינו עונה להגדרת "החולה הנוטה למות", שכן תוחלת חייו עולה על ששה חודשים, כל עוד הוא מחובר למכונת ההנשמה.

      "ההחלטה קשה כקריעת ים סוף"

      היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, תמך בהליך וציין כי "קשה היא כקריעת ים סוף מלאכתו של בית המשפט במקרים מעין אלו. ביקשנו למצוא איזון ראוי, במסלול אותו התווה המחוקק, בשאלה הקשה מכל. הלוואי שלא היינו צריכים להידרש להכרעות קשות מעין אלו".

      עורך הדין גיורא ארדינסט, שייצג את החולה, הביע סיפוק מהחלטת בית המשפט. "פסק הדין יצר תקדים חשוב ועקרוני, שעה שמיקם את האוטונומיה של הרצון ואת הזכות לחיות בכבוד ולמות בכבוד במקום הראוי להן", אמר. "עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהובאה על ידי עורך הדין לילך דיין, היתה עמדה אמיצה והיא ראויה להערכה רבה".

      בינה דיבון, יו"ר עמותת ליל"ך (הפועלת לשמירת כבוד האדם ולכיבוד רצונו שלא להאריך את חייו בהגיעו למצב סופני) אמרה: "בבית המשפט ניתן פסק דין שקובע כי יש לנתק חולה ALS ממכשיר ההנשמה, וזאת לפי בקשת החולה ולפי המלצת היועץ המשפטי. פסק דין זה חורג מחוק החולה הנוטה למות, היות ולמעשה חולי ALS. אינם נכללים בחוק זה מכיוון שאין אפשרות לקבוע לגביהם תוחלת חיים של שישה חודשים (דבר הכרחי בחוק). הדבר מוכיח כי עם כל חשיבותו הרבה של חוק החולה הנוטה למות, הוא עונה באופן חלקי בלבד על המטרה, שהיא האוטונומיה של האדם על גופו ושמירת כבודו בסיום חייו. למעשה רשאים להשתמש בחוק הקיים רק חולים סופניים שנזקקים לטיפולים מאריכי חיים, ותוחלת החיים הצפויה להם היא לא יותר משישה חודשים. לכן מחלות סופניות שבהן אין צורך להתחבר למכשירים מאריכי חיים, או שלא ניתן לקבוע לגביהן תוחלת חיים צפויה אינן נכללות בחוק ולצערנו יש מחלות רבות כאלה. מקרה זה מעלה באופן בולט את הצורך להרחיב את החוק ולתקן בו מספר סעיפים מגבילים.

      עוד הוסיפה דיבון: "שני ניסיונות נעשו לאחרונה כדי להגשים זאת: א. ח"כ עופר שלח הגיש הצעת חוק "סיום החיים בעזרת מרשם רופא", הדומה בעיקרו לחוק הקיים במדינת אורגון ארה"ב ובעוד 4 מדינות. הצעת החוק עברה ברוב קולות בוועדת שרים לענייני חקיקה ואנו מקווים שבכנסת הבאה תובא להצבעה. ב. וועדה שהוקמה ע"י שרת הבריאות יעל גרמן הגיעה לסיכום עבודתה והמליצה על מספר שינויים והרחבות בחוק הקיים שיגדילו את מספר החולים הסופניים המותרים לכיבוד רצונם בהסתמך על החוק. אנו מקווים כי עובדת הצורך בהרחבת החוק ותיקונו יהיו לפני חברי הכנסת שיכהנו בכנסת הבאה, וכי קיימת הבנה כי זוהי פעולה חוצת מפלגות. עמותת ליל"ך- לחיות ולמות בכבוד מברכת על ההתקדמות וממשיכה להיאבק על כיבוד האוטונומיה של האדם על גופו".

      לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com

      בהכנת הידיעה השתתפה מור שמעוני