ח"כ מירי רגב (ליכוד) וח"כ דב חנין (חד"ש) ניצבים בשני קצוות אידיאולוגיים. אתמול שניהם הסכימו על דבר אחד - התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות שאושר בכנסת הוא חוק רע. "חוק עקר", כפי שהגדירה אותו רגב; "חוק שלא נותן פתרון לאף צד", כפי שהגדיר אותו חנין. והצדק עם שניהם.
מתחילת הדיונים בתיקון החוק, שהוצע על ידי משרד הפנים, שאיפתה של רגב הייתה להאריך את תקופות המעצר למבקשי מקלט חדשים שיסתננו לישראל משלושה חודשים לחצי שנה, ואת והשהייה במתקן חולות מ-20 חודשים ל-24 חודשים. מהר מאוד הבינה רגב שצעד כזה משמעו התנערות של היועץ המשפטי לממשלה מהחוק שצפוי להגיע גם הוא לכותלי בג"ץ. רגב, שניסתה לעשות הון פוליטי, לבטח מרגע ההכרזה על בחירות קרבות, הקפידה להכריז שוב ושוב כי לא יועצים משפטיים מנהלים את המדינה אלא היא וחבריה, תוך קריצה לתורמים ומצביעים פוטנציאליים.
במצב דברים זה, נאלצה רגב לנצל את הסולם שהעניק לה יו"ר סיעת "יש עתיד" עפר שלח, בדמות ההודעה כי סיעתו לא תתמוך בחוק אם ישונו פרקי משך המעצר והשהיה במתקן חולות שאושרו על ידי הממשלה. כך הושגה פשרה ואושר חוק רק לשם הימנעות משחרור כ-2000 מוחזקים במתקן חולות עם תום המועד שקבע בג"ץ לסגירת המתקן. שחרור בעל משמעות מינורית שכן כיום שוהים בישראל 40 אלף מבקשי מקלט.
אז אותו חוק "עקר" שולח מבקשי מקלט חדשים למעצר של שלושה חודשים, סעיף שולי מעין כמותו, שכן בשנה האחרונה נכנסו לישראל 21 מבקשי מקלט חדשים בלבד. הסעיף המהותי - משך השהות במתקן חולות, שהייתה בלתי מוגבלת בזמן, נתחמה לתקופה של שנה ושמונה חודשים, מה שאומר שראשוני השוהים ישוחררו ממנו כבר בחודש אוגוסט.
ספק אם החוק האמור ישרת את מטרת המדינה - עידוד מבקשי המקלט לעזוב את ישראל מרצונם החופשי. מבקשי המקלט ברובם הם אנשים שיצאו ממדינות בהן תנאים קשים והפרת זכויות אדם הם שגרת חיים. ממדינת המוצא עברו דרך חתחתים עד להגעתם לישראל כשחלקם אף סבלו עינויים קשים בסיני. עם הגעתם ארצה שהו במעצר בכלא סהרונים לתקופות שונות ומשם יצאו למאבק הישרדות ברחבי ישראל, לרוב בדרום תל אביב. עם פתיחת מתקן חולות חל משבר גדול כשידעו שמי שישלח למדבר, מי יודע מתי ישוב, וזו הייתה נקודת השבר.
עבור רבים מהם, תחימת השהות במתקן חולות, בין אם לשנה ושמונה חודשים או לשנתיים, מהווה מסגרת חוקית ברורה המסדירה את אי הוודאות הקשה שאפפה את האוויר בשנה האחרונה, ויש להודות - היא שגרמה לרבים לעזוב את הארץ. מהיבט זה, יש להניח שתיקון החוק יקל, למרבה האבסורד, על חיי אנשים, כשיעניק להם את הוודאות שהייתה חסרה.
מחוקקים-מבטלים-מלהיטים וחוזר חלילה
עם זאת, בראיית מאקרו, מה שעלול לשחק כעת לטובת המדינה היא הטכניקה. דווקא אותה התנהלות מביכה לה אנו עדים בשנתיים האחרונות, בה מחוקקים חוקים-מבטלים חוקים-מאיימים- מלהיטים את ההמון- מחוקקים חוקים- וחוזר חלילה, היא שזורקת את מבקשי המקלט למצב חיים בלתי אפשרי. מצב בו אין כל מסגרת נורמטיבית, וגם כשמתקיימת אחת כזו, תוך מספר חודשים היא היסטוריה. מצב של טלטלה, בו לאדם אין יכולת לתכנן חייו, הוא זה שיוביל אותו לוותר ולעזוב.
כך, שוב חוקק חוק שלא מעניק פתרון לאיש: גוזר על מבקשי המקלט הגליה למדבר, ואחריה מאבק הישרדות מתמשך בתנאים בלתי אפשריים לקיום חיים. ובאשר לתושבי דרום תל אביב שרגב כל כך נהנית להלהיט בוועדה שלה - הם יצאו כפי שבאו. הם יישארו באותו מצב חרפתי עם מבקשי מקלט ברחוב שלהם ובלעדיהם כשחוק שלא עוסק בהקצאת משאבים לטובת טיפול בתשתיות, בחינוך וברווחה באזור, לא יסייע להם גם אם יעלים את מבקשי המקלט מהשכונות בין לילה. בשיחות לאחר אישור החוק טענו ש"עצם העובדה שניתן לנקוט סנקציות נגד המסתננים זה משהו", אך כדאי להזכיר להם שנגד פורעי חוק ניתן לנקוט סנקציות בין אם הם אפריקאים, ישראלים, בעלי צבע עור כהה, בהיר או ירוק.
ספק אם בג"ץ, שיתבקש בעתיד הקרוב לחוות דעתו על החוק החדש, שחוקק "רק לשם החוק", יאשר את תיקון החוק במתכונתו הנוכחית ולא ידרוש פתרונות אמתיים מראשי המדינה, יהיו אלו אשר יהיו.